חנה אריאל במדבר ריח

להם כנ"ל ויהיו ישראל מתקוממים בכחם גם במקום שהי' אפשר להתנכל להם. ולהסביר הענין יובן שלשון מדינים הוא פירוד כמו אשת מדנים לשון מריבה שהוא תכלית הפירוד והוא דוקא מניצוצות קדושה שנפלו אל הפירוד וכמ"ש במ"א ע"פ אויבי איש אנשי ביתו שאויבי האדם באים עליו מניצוצות שנפרדו ממנו ומתלבשים באויבים הרודפים אותו וכידוע ענין זה בספרים. וכן הוא בטיפות זרע שיצאו מן האדם לבטלה הן מתנכלים תמיד עליו להכשילו. בין בבחי' פעור שהוא כענין פריקת עול מ"ש והליכה אחר ההבל כנ"ל וזה כענין אויבי הוי'. בין בבחי' יניקת החיצונים ממנו עוד יותר על ידי מעשים לא טובים וזהו כענין אויבי ישראל שזהו מונע גדול שלא יוכלו להמשיך הקדושה דתומ"צ בעולמות. וגם אם יכריח א"ע לעשות מעשים טובים ותומ"צ לא יעלו לרצון להמשיך הקדושה האלקית בעולמות ע"י המעש"ט שלו כ"א ע"י שיקדים תשובה עילאה ביגיעת נפש להשיג היטב דאיהו סוכ"ע וממכ"ע וכולא קמי' כלא עד שיהי' מציאות האדם בעיני עצמו כמציאות בטל שאין בו ממש וזה נק' הפשטת הישות והגסות דהרגשת עצמו המוטבע באדם וייחד כל מעשיו לש"ש אז ירצה לפני ה' להיות נח"ר לקונו מעבודתו וממילא תמשך הקדושה אלקית ע"י מעשיו הטובים. וכדוגמא זו יובן שכשאמר הקב"ה למשה נקום את נקמת בנ"י דהיינו כנ"ל שלא יהי' להם מונע לבנין הפרצוף (וז"ש אחר תאסף אל עמך כלומר אחר שיכונן את פרצוף רחל דור שנכנסו לארץ ויהי' יהושע פני לבנה מכניס). ויאמר להם משה החלצו מאתכם כלומר שיפשיטו את עצמם מישות שלהם לגמרי רק לתת את נקמת ה' במדין על ידי זה דוקא יתוקן הפרצוף שלהם בשלימות כמובן מן הדוגמא הנ"ל. וענין שלימות הפרצוף הזה מבואר על פסוק לתת את ארץ הכנעני כו' שהוא מסירת המדות הטבעיי' שבגוף דעולם הזה שלא יהיו נפרדים מהרגשת אמונה אלקית ונק' בשם טבע יהדות האמתי (אידעשי נאטור). והוא שלימות הארת הנשמה האלקית תוך לבושי נפש השכליית והחיונית דארץ ישראל. ובזה שוכנת השכינה וישראל אברין דילה שהוא ענין כח אלקי ממש נוסף על כח הנשמה להמשיך קדושת התומ"צ בעולם בבחי' ממכ"ע (היינו בעוה"ז לעשותם בבחי' התפעלות האדם מבחי' השכינה הנק' התפעלות אלקית כידוע). מעין ודוגמא קצת למ"ש באדה"ר שהי' אומר לבהמות וחיות באו נשתחוה כו' כידוע. אמנם ארץ סיחון ראו ראינו כי מדה אחרת יש בהן שכמעט בכ"מ שמזכיר הכתוב סיחון ועוג אומר אשר יושב בחשבון יושב בעשתרות לשון הוה דמשמע ודאי שגם אחר הכיבוש יושב שם סיחון ועוג אלא שהן כבושין תחת יד ישראל. ויש להתבונן בזה שאין שם שלימות ענין טבע היהדות אלא שיש שם בחיי הגוף החומרי טבע מע' שרים אבל הכח החומרי נכנע ונכבש תח"י הנשמה אלקית בבחי' אתכפיי' לבד באופן שהכיבוש דארץ סיחון ועוג הוא תמיד שבכל עת ובכל שעה צריכין לעסוק בכיבוש והכנעת כחות הטבעיי' לאלקות ובודאי שלפום צערא אגרא שמבררים תמיד ניצוצות הנפולים בסט"א ומעלים אותם למקום קדושה. וזהו שאמרו ב"ג וב"ר עטרות וגו' הארץ אשר הכה ה' וגו' ארץ מקנה היא כלומר שהיא מקום מוכן לקנות בה קנינים דהיינו חבור הנוק' אל קדושת ישראל ולעבדיך מקנה. פי' שגם הם בטבע נשמתם אז לא השיגו רק ענין לאכפיי' לסט"א ולקנות קניני ניצוצות ולא השיגו בעצמם ציור מציאות טבע יהדות האמתי שהוא כנ"ל אדרבא דוקא המשכת והארת אור הקדושה עליונה דישראל ותומ"צ לקדש את העולם בקדושתן (כמו בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו'). ולזאת הסיבה אמרו אל תעבירנו את הירדן כי בודאי ידעו שלכל ישראל עוברי הירדן תהי' עבודתם בבנין הפ' בשלימות טבע יהדות הנ"ל אך לעצמן מורך בלבבם שלא יוכלו להגיע למדה זו. וע"ז אמר אליהם משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה כי אין בכם כח ללחום כפי דבריכם