חנה אריאל במדבר ר

להסתכל בדיוקן שלה שלמעלה ושם שניהם עולים בקנה א' ועושים מה שעושים. ולפעמים נמצא גם איזה פעולה למטה כענין האבות הן המרכבה וכו' כידוע בכ"ד. וכן הוא הענין בלמוד תושבע"פ (או רזין כסודות הזהר) הוא רק למעלה כידוע ומוכרח מכמה דוכתי. וזהו סברת ר"א או כולו לה' פי' אויבין או כולו לכם פי' אונטין. ור"י סבר חלקהו וכו' אמנם בעצרת אמרו הכל מודים דבעינן נמי לכם. דענין לה' הנ"ל נת' שהוא כדמיון קצת למה שקיימו האבות כהת"כ וה"ז רק בחי' ארחות הוי' שהוא כלי אומנתו של הקב"ה כנ"ל. אבל בשבועות מעלה יתירה יש בו שנתנה התורה דח"ס לבושי' כתלג חיור הנ"ל לישראל דלעילא עד שנדמה להם כזקן הנ"ל ולא נגלה זאת רק לישראל למטה שהן הגורמים מציאות זה למעלה שעד שלא היו ישראל למטה לא הי' למעלה רק בחי' אסתכל באוריי' כנ"ל. ולכן הכל מודים דבעינן נמי לכם. היינו אונטין בכח התו' דלא בשמים היא והבן. ועד"ז סובב הולך מאמר ר"י הוו עבדי לי' עיגלא תלתא שהוא מאכל חשוב והיינו שנהג חשיבות בעצמו ואמר הטעם שמזל היום גורם כנ"ל יום שנתנה בו תורה לישראל והיינו יום הבכורים אילנא דמבכרי איבייהו שבאילן עצמו נכנס בו כח גדול ועליון ליתן טעם בפירות וממילא מגיע העילוי דכח האילן עד לפירותיו. ואמנם הדבר פשוט שיש הפרש בין מה שבא בפרי ובין מה שבא באילן. כי באילן הוא כח נבדל כח המצמיח הדשא חדשות מן מאמר תדשא הארץ דשא ועץ עושה פרי והוא כח אלקי ממש. והטעם הנשאר בפרי הוא טבעי הנברא מאין ליש. אבל באותה השעה דאילני מבכרי איבייהו הרי יש חיבור לכח אלקי אל הפרי ג"כ לתת בה טעם. והיינו דוקא בטעם הפרי אבל גידול גוף הפרי נעשה מחיבור ד"י שבעולם ע"י כח הצומח שבאילן וכמ"ש במ"א בענין מיום שברא ה' את העולם לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון יעו"ש. ולפי שזהו דבר מופלא בפרי ובאילן לכן אז ירננו עצי היער ואומרים ה' בשמים הכין כסאו דלמעלה בקדושה עליונה דספי' דאצילות הוא אילנא דמבכרי איבייהו ומלכותו בכל משלה שגם בזה העולם מתפשט איזה רמז הארה משם. וז"ש ר"י אי לאו האי יומא דקא גרים שנדמה להם כזקן ובא בחי' הח"ס בבחי' מ"ת לישראל ויהיב חכמתא ממש לחכימין משא"כ דלאו חכימין אף שלכולם נתנה התו' אך אין זה כ"א כמו טעם הפרי לבד ולא חבור כח המצמיח שבאילן אבל לחכימין יהיב חכמתא ממש (ע' דרוש ל"ג בעומר ענין אל"ף פלא ויבין המשכיל ענין זה דחכמתא לחכימין). לכן הם שרי התו' ולא בשמים היא כמו שאמר ר' יהושע בתנור של עכנאי. וכתי' ובתורתו יהגה כו' שנק' תורתו שלו. וזהו דהאי יומא גרים לי' החשיבות ומחמתו נק' התו' שלו והוא שר התו' לכן נהג בחשיבות לאכול עגלא תילתא. וסמכו ענין לו גם דברי רב ששת שאמר חדאי נפשאי לך קראי שהוא ג"כ דומה לענין זה דר"י שע"י ההתחלה טובה נעשה החשיבות והשלימות וכמ"כ בר"ש לפי שההתחלה היתה אדעתא דנפשי' פי' מדעת של הנפש שהיא בחרה לידבק בתורה ולכן חדאי נפשאי. ומה שר"ש דוקא אמר זאת מבואר בכהאריז"ל שר"ש הי' גלגול בבא בן בוטא דבבא בא"ת ב"ש ששת. ולפי שבבא בן בוטא הי' צדיק גמור לכן כל עיקר השכר אפי' בגלגול השני שייך לגוף הא'. והב' אין לו רק הארה בעלמא. ולכן אמר חדאי נפשאי דייקא שהנפש יש לה עילוי גדול ממה שקראי ותנאי. וע"ז הקשו הלא לכל העולם כולו מאירה מעלת התו'. ומשני מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' שההתעוררות הוא מן הנפ"א דוקא והוא בחי' חכימין ומחמת זה זוכה דיהב חכמתא לחכימין ולפי שההתחלה מן הנפש לכן יש לה החשיבות והחדוה מזה. והנה מבואר לעיל בדרוש וספרתם לכם שע"י הזווג דגדלות שהי' בעת יצ"מ שזהו נגלה עליהם ממ"ה כמ"ש בכ"ד אף שבקרבם לא בא עדיין ולא ראו אור בעת יציאת מצרים רק מן הזווג הזה בא להם בחי' תבואת הארץ כתולדות דבר הבא מן הזווג והוא ענין לכתך אחרי במדבר בארץ