חנה אריאל במדבר קצו

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קודש יהי' לכם וגו'. תיבת בשבועותיכם אין לה משמעות כלל. וגם לשון בהקריבכם מנחה חדשה דהל"ל תקריבו מנחה חדשה. וביום הבכורים אי' בזוהר ע"פ זה אז ירננו כל עצי יער בעידנא דאילנא מבכרי איבייהו והשירה שאומרים הוא ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה ע"ש פ' אמור. בגמ' הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה לישראל הוא. רב יוסף ביומא דעצרתא הוו עבדי' לי' עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. וזה צריך תבונה. רב ששת הוה אמר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי. ופריך בגמ' והאר"י א"ר אלמלא תו' לא נתקיימו שו"א (פי' וא"כ ת"ת הוא לא בשביל נפשו לבד אלא בשביל כל העולם). ומשני מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' עביד. ולפי פשוטו אינו מובן דעל מה שעשה ההתחלה לבד לא יתכן לומר לך קראי לך תנאי. במד"ר ואהי' אצלו אמון (כלומר התו' אצל הקב"ה) "אמון "פדגוג כד"א ויהי אומן את הדסה. אמון "אומנא. ובגמ' הל' כלי אומנתו של הקב"ה, וב' הפירושים הללו רחוקים זמ"ז מן הקצה אל הקצה. וכן בזוה"ק במ"א הוא אומר אסתכל באוריי' וברא עלמין זהו כמו אמון פדגוג. ובמ"א הוא אומר באוריי' עבד קוב"ה עלמא. וזהו כמו כלי אומנתו

ידוע מפי השמועה שבצאת ישראל ממצרים ונתנה התו' נק' רק בשם מ"ת ולא נק' בשם נתינת המצות ועל המצות הוא אומר בפ' שלח למן היום אשר צוה ה' והלאה וגו' והיינו שצוה בתורה. ויש להבין את זאת שהרי לפי המבואר עד כה בפהק"ו שודאי מאת השי"ת ניתן לישראל כח המצות כמש"ש באריכות ולמה לא נק' גם מתן המצות. ובתפלת מוספין אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך וקבלנו הפי' שאז יהי' מצות רצונך דוקא היינו יחוד קובה"ו כתר בכתר (כי אז תהי' אחעט"ב כמ"ש במ"א באריכות וכדלקמן). ועכשיו היחוד היותר עליון הוא רק פב"פ ויאר ה' פניו כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו. והיינו שהיחוד הוא בבחי' חכ' בחכ' ולעתיד יהי' היחוד גם כתר בכתר. והמשכיל יבין שאז יהי' נק' גם בשם מתן המצות וכדלקמן. ידוע שיש בחי' רצה"ע כלומר שלמעלה מהחכ' ודעת (אפי' החו"ב דאו"א. והוא בחי' א"א כידוע). ויש בחי' רצה"ת שלמטה מהטו"ד (והוא הכתר דז"א כידוע). ויובן מהדוגמא שלמטה שבאדם התחתון יש בו בחי' רצון שלמעלה מהטו"ד והוא הנק' בל"א (ווינטשין זיך). והוא ענין כסופים בטלים מתענוגי עוה"ז שיש מי שמחשב בזה הרבה בכמה וכמה פרטים זה בכה וזה בכה ואין אדם לחבירו דומה בזה. לזה יבוא המח' וציור דכסופין בטלים בהון כסף וזהב כו' וזה בבנינים והיכלות ומרכבות וזה בממשלה וכדומה (ובאמת מהו"ע הנפש של כל אדם ואדם לפי דרכו יש לה הכנה וקצת סגולה להרצון הזה. ושמענו בשם קדושי עליון שבהרבות האדם במחשבות כיסופין בטלים הנ"ל יוכל להיות שמה שהי' ראוי לבוא עליו באמת מטובת עוה"ז יוצא לריק ובטילה ע"י המח' והטרדא ברעיונותם ולא יבוא אל הפועל מחמת זה). ומהרצון הזה לא בא שום כח וסברא לענין הנהגת ביתו ופרנסתו. והנהגתו הוא רק מרצון שלמטה מן החו"ב והוא הנק' רצון הלב (אף שלפעמים אינו עולה רק במוח ומחשב בו בחו"ב ואח"כ נעשה הרצון גם בלב. אך מחמת שהרצון להנהגה בא תומ"י להתבונן בו בחו"ב ומוחין ואם יסכימו יבוא הרצון גם בלב להביא לידי פועל ממש במדות ומחדו"מ ואם לא יסכים השכל עליו יבטלנו לגמרי ולא יהי' לו שום תשוקה להעלותו לרצון כ"א כאשר יסכים עליו השכל ולכן נק' רצון שלמטה מהטו"ד וכלומר שהוא תלוי בטו"ד). והנה ברצון שלמעלה מטו"ד הנ"ל נת' שיש מי שרצונותיו מתפשטים בדבר זה ויש שמתפשטים באופנים אחרים. ולמה שידוע שנק' כסופין כנ"ל היינו שהנפש נמשכת אחר הרצון הזה בטעם ועונג וכוסף מובן שמה שזה מחשב בדרך זה הוא מחמת שזה טוב לו לפי