עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חנה אריאל במדבר

חנה אריאל במדבר קע

Hanah Ariel Bamidbar 170 · חנה אריאל במדבר · free full Hebrew text

Open in the reader →

בדכורא עצמו כמ"ש כי מאיש לוקחה זאת. ועפ"י המבואר כאן לעיל יובן שהוא בחי' הרגשה (שבאה מן הנוק' כדלעיל) נעלמת מן כחות הגוף ונה"ט לגמרי וכענין הנ"ל בראי' חושיית שזהו בכח הנשמה עצמה דוקא ואין לגוף ונה"ט ערך ושייכות לקבל האור בתוכם. אלא שהם מתבטלים מפעולתם כסדרן בעת השראת הראי' חושיית בהם. וקצת דמיון לזה מביטול חושים הטבעים לנביאים בעת נבואתם שלנשמתם היא עלי' עליונה ממה שהוא תמידי אצלם ולכן הוא בהסתלקות מחושים הטבעים לגמרי. וכמ"כ יובן ענין ובחי' הנוק' הכלולה בדכורא (רק שע"י מרים הי' כעין פ' נוק' בפ"ע כנ"ל) שע"י השושבינין הי' כענין ביטול חושים הטבעים לדור שנכנסו לארץ למות אנחנו ובעירנו כאמור. והוצרך לזה בחי' דבור כנ"ל שהדבור הוא ענין בנין הנוק'. ואעפ"כ א"א להם לקבל בחושים הגופני' ממש לפי שגם הבנין הוא רק בבחי' כלת משה דמלגאו הנ"ל והוצרך לבוא להם ע"י בחי' דעת נוטה דוקא וד"ל עפמשנת"ל. ולכן אמר לו הקב"ה קח את המטה ודברתם אל הסלע. ואז ונתן (הסלע) מימיו הוא בסגולת הדבור שהוא כעין בנין לכלת משה. וחזר ואמר עוד והוצאת להם מים מן הסלע זה הוא בכח המטה והשקית (אתה) את העדה ואת בעירם בכח הדעת נוטה דוקא (ולא כמ"ש ברפידים ושתה העם מעצמן וכנ"ל). בחושים הגופנים. ואם הי' עולה כזאת בידם הי' מתקיים כל חפצו ומאוויו של מרע"ה שיכנס הוא לארץ וכענין המ' במ"א בשילוח המרגלים שאמר משרע"ה וייטב בעיני הדבר והיינו שיהי' בחי' פרצוף הארה דדור המדבר גם בפרצוף רחל דדור שנכנסו לארץ וה"ז שיהי' אתעדל"ע שלמעלה ממקום הבחירה מאיר גם במקום וכח הבחירה. הנתונה בחושים הגופנים. וכפי מה שע"י המרגלים נגזר שבחי' הרואים את כבודי (פ' הארה דדהמ"ד) לא יכנסו לארץ. לא עלתה בידם לבנות את בחי' הסלע הנ"ל כנז"ל בבנין שע"י בחי' הדבור הנ"ל שיתן מימיו כנ"ל. ולקיים מצות ודברתם אמרו שמעו נא המורים כלומר הכינו את עצמיכם לקבל את כח השתי' הנ"ל ואמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. המן הוא לשון תמי' ויש תמיהות שהן מתקיימות בכח נפלאות הבורא ב"ה. והכוונה בלשון זה הוא ר"ל הכינו את עצמיכם לקבל את הענין הנפלא הזה שמן הסלע הזה שהוא מאד נשגב ונעלה מלבוא פ"י התעוררות בחושים הגופנים אעפ"כ נוציא לכם מים בכח הדעת נוטה הנ"ל דוקא וע"י הכאה דוקא ע"ד משנ"ת בהכאת הצור שהוא כח הפועל שאינו מורגש בנפעל במהו"ע ענינו וכחו בהתגלות ממש רק שהוא גורם להיות הפעולה נפעלת בנפעל כעין מה שהי' נפעל ע"י הרגשת הנפעל (בדרך בנין הנוק' דממכ"ע כנ"ל). או למעלה מהרגשתו בדרך הדבור אל הסלע האמור. ומה שעלה במח' לפני מרע"ה בדרך זה דוקא הוא מחמת שכבר נגזרה גזירה שלא יכנס הוא ע"ה לארץ ולכן נתגלגלה הדבר שידמה במח' וכן יעשה בפו"מ ויך את הסלע במטהו פעמים. פעם א' הוא לעשות ע"י הדעת נוטה דוגמת ענין ודברתם הנ"ל. ופעם ב' לקיים והשקית את העדה ואת בעירם ג"כ בכח הדעת נוטה הנ"ל. ולזה בא הדבור יען לא האמנתם בי כלומר שלא הי' החזוק בדעתכם לבנות את הסלע בדבור בפו"מ ושלכן לא נתקיים להקדישני במים לעיניהם דוקא בבחי' ההתגלות שע"י בנין הסלע ולא ע"י הכאה וזהו לעיניהם. ולכן לא תביאו את הקהל אל הארץ וגו'. והיינו שנסתלק לגמרי ענין וערך פ' ההארה. ואף שעיקר הגורם ללא תביאו הוא הגזירה שנגזרה מקודם לכן אך אל הגילוי בפו"מ יצאה הגזירה ע"י המעשה הזה. וה"ז דומה ממש למשל דאדם שכותב גט לאשתו הנ"ל וד"ל. ואומר המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' בטענה שלא ימותו הם ובעירם כנ"ל ורצונם הי' שיהי' עכ"פ ככל בנ"א ובני איש מתפעלים לרצונם בחושים הטבעים ולא יחשבו כמתים לגמרי אך לא כן הי' כ"א ויקדש בם שיעשה להם בחי' השתי' הנ"ל ממקום הקדושה העליונה דוקא ע"י כח המטה כנ"ל וד"ל: