חנה אריאל במדבר קסו

ידך על הים ובקעהו ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה. דהנה יצ"מ שהיא תחיית הנשמות והפרדס ועלייתם מן שעבוד מצרים הוא כמ"ש בהגדה שעלה עליהם ממה"מ הקב"ה ובזה הגילוי וגאלם והגילוי הי' עליהם ולא בקרבם כידוע בכ"ד באריכות. ושם נא' ג"כ שזה הי' מחמת שהגילוי הי' בבחי' דילוג כמ"ש מדלג על ההרים וכו' ולא ע"פ סדר כניסת המוחין בזו"נ ולכן לא הי' להגילוי הזה מקום אפשריות להיות נמצא בעולם ממש אפי' במדרי' הנשמות (קצת דוגמא לזה הוא התקשרות מהו"ע הנפש בגוף שעי"ז הי' האדם לנפש חי' אף שעדיין אין מקום לתנועת הגוף והרגשתו רצון ושכל ומדות וכו' עד שנאצלו מן הנפש כחות פרטים מעין ערך הגוף וע"י השתל' הכחות פרטים אז פעולת מהו"ע הנפש באה ופועלת בגוף בערכו כמ"ש במק"א באריכות). וידוע שאחר הגילוי הזה חזר לקטנות ממש והי' מתגדל והולך בשבעה שבועות עד מ"ת כידוע כ"ז. וכשהפך לב פרעה ועבדיו לרדוף אחרי בנ"י כי הבינו שיש להם עדיין מקום לשעבד בהם במדרי' הגופים כאמור שגילוי של ממה"מ הקב"ה לא הגיע אליהם כ"א בבחי' מקיף על הנשמות להחיותם ולהעלותם בבחי' לכתך אחרי וכו' כידוע הכל במק"א. וגם כי עברו ששת הימים עדיין הי' הים מפסיק שלא יתגלה אור וכח הגאולה בתוכם וקרבם ממש כמ"ש בסידור בענין קי"ס. וזה מובן עפ"י הנז"ל כאן שכשאין הכלים מתוקנים לגמרי א"א לאור היחוד להתגלות בעולמות המקבלים כל מיני אור ושפע רק מבחי' ממכ"ע ביחוד וזווג קובהו"ש. וז"ש מה תצעק אלי לבחי' ז"א א"א להמשיך ממנו האור דע"ק וז"א כולא חד דהיינו בחי' המוחין הנ"ל אלא בעתיקא דוקא תליא מלתא וכלומר שבכח דעתיקא המתנשא מימו"ע דז"א יכול לבטל הסדר דהשתל' העולמות מסובב וממלא עד בחי' אלקי' גימט' הטבע. אך עדיין לא הי' מקום שיבוא אור וכח דעתיקא ע"י בחי' יסוד אבא (הבחי' הב' הנ"ל) שנעשה דעת ממש דז"א והוא דעת תורה הנ"ל) שהוא ממלא את המדות דששת ימים עשה באור עתיקא שבפנימי' אבא והוא הזווג הגמור דקובהו"ש בישראל שעי"ז ודאי הי' בקל ענין קי"ס שהוא גילוי אור אצי' ע"ד נשמות דאצי' הנ"ל בבי"ע (ע' בסדור מבואר עד"ז באריכות) והי' הדבר מגיע בתוך תוכם בקיום לעד. אלא שלא כן הי' כ"א בעתיקא עצמו תליא מלתא ולא ירד לבחי' יסוד אבא בדעת דז"א הנ"ל. ולכן אמר הרם את מטך פי' שבחי' מטה הנמצא ג"כ מבחי' יסוד אבא לפעמים כענין דעת נוטה שנת' דהיינו שאינו מתייחד במדות להיות גם הם מסכימים לחיוב הדעת אלא שהדעת כופה ומטה אותם לפי שעה אל מה שיחייב הדעת. הנה גם זה האופן לא בא עדיין בימים שבין יצי"מ לקי"ס. לזה אמר הרם את מטך למעלה מעלה לבחי' עתיקא עצמו. ונטה את ידך הוא ר"ל כח המטה לפעול עכ"פ במדות הביטול הבא מאור עתיקא ע"ד מה שנז"ל ענין כל בתי דינין אתכפיין. וכן מבואר בכתבים מן הפ' גוער בים ויבשהו שהוא כמשל הגוער על השומר המונע מלכנוס לפנים וע"י הגערה בו מתבטל כחו ויוכלו הכל לבוא פנימה כמ"ש בתוך הים ביבשה עיי"ש. וכשהעוז והכח בא מבחי' זאת נתבטלו לפי שעה סדרי ההשתל' דחיצוני' העולמות והיו מונהגים רק כפי נטיית המטה ע"י הרמה הנ"ל וכמ"ש בזוהר ע"פ ויסר את אופן מרכבותיו. וזהו ויושע ה' ביום ההוא. ה' הוא ז"א כידוע בכ"ד שאין שום אור ושפע בא בעולמות כ"א ע"י זו"נ באו"כ דבהון אתכסיאת. רק שאומר ביום ההוא דא עתיקא וכלומר כנ"ל שז"א בכח דעתיקא הוא שויושע. ופי' ויושע הוא ע"ד וישע ה' אל הבל ואל מנחתו דר"ל פנה וכמ"כ יתפרש ויושע שהפנה את ישראל מיד מצרים לגמרי. כי בשעת יצ"מ לא הי' רק תחיית הנשמות ועלייתן כנ"ל ובדעת תחתון שלהם לא בא הגילוי דגאולה כנ"ל דנגלה עליהם והי' לכתך אחרי (וזה הי' מחמת שאז נגלה בבחי' הדילוג על ההרים אבהן ועל הגבעות אמהן שהן פרצופי האצילות עד שמשלימין