חנה אריאל במדבר קסג

האדם עצמו מגיע עד סוף מציאות המצויירים בכל פרטיהן שאם יסיח דעתו מהציור אין כאן כלום. (והנה כח הדבור שבאדם שמדבר עם בנ"א המצויים בעולם נפרדים לגמרי ממהות האדם המדבר יש בכח הדבור מעלה יתירה שיוכל להמציא בהנפרדים לגמרי שידעו ויכירו הם כל רצון מחשבתו בדיבורו אך הכח הזה אינו מגיע רק אל הכרת והשגת הנפרדים ולא אל מהו"ע כלל אפי' בהעלם מהם. ובזה הוא גרוע מכח הציור שאין הדבור פועל בזולתו כ"א בבחירתו של הנפרד מעצמו. וענין בחי' המח' הוא כעין ממוצע בין הציור הנ"ל ובין הדבור אל נמצא בפו"מ זולתו. ובמח' הוא מדמה אנשים ידועים לו במציאותם וטבע ומדות של כאו"א והוא משער בדעתו כאלו הוא עוסק עמהם ומנהיגם ע"פ דרכם וטבעם שאין החושב עצמו הוא הפועל לבדו את תנועת האנשים הבאה במח'). וכמשל הזה יש להתבונן פ' הדכורא דאצי' שנאצל כח ואור פרטי מאא"ס ב"ה שאין לך דבר שאינו מצוי בו רק שהוא הכל ביחד. וענין הפרצוף הוא להיות הפרט המכוון לבדו נאצל באור מוגבל בכלי והיינו להמציא יש ודבר נפרד ממהו"ע אא"ס ב"ה דקו"ח והן הן ששת ימים עשה ה' וגו' כידוע בכ"ד שמן הפרטים דששת ימים נמצאו העולמות וכל אשר בהם כמשל מציאות הציור במדמה באופן שמציאות המצויירים הוא רק התפשטות כח המצויר וגם ישותם והתעצמותם זה עם זה הוא רק כח האדם עצמו שהוא לבדו המניע את מציאות תמונתם במדמה עד סוף תמונתם המצוייר בחומריות וישות גשמי ובדבר ה' שמים נעשו (כידוע בכ"ד) הוא בחי' הדבור שהוא מדת המל' בחי' ממכ"ע ליתן הרגשת הנמצאים את עצמן והוא בא לפי"ע מדרי' הנמצאים מן הששת ימים כמשל המצויירים הנ"ל ואין גם זה רק לעשות את הנמצאים ליש ודבר בהרגשת עצמן שנעלם מהן לגמרי הרגשת עיקר מציאותן מן בחי' סוכ"ע כנ"ל. והיינו שהמל' מקבלת מחיצוני' הכלים דדכורא הנ"ל ומגיע אל המתהווים מאין ליש להיות בהן הרגשת המהווה רק בכדי חיותן ודעת עצמן (והדכורא נק' ידיעה והנוק' נק' בחירה בסי"מ) אמנם ענין בנין פ' הנוק' העיקרית הוא שהיא פנים בפנים עם הדכורא היינו שמקבלת בחי' פנימיותו ועצמותו ומזה היא מאירה ומניעה את הנמצאים בבחי' הרגשת עצמן את ענין האלקות דסוכ"ע דאוחו"ג חד ובאופן שהרגשת עצמן קיימת בהעלם לגמרי מעיקר התהוותן מבחי' סוכ"ע דדכורא הנ"ל כי זה הוא ענין המלוכה דוקא אין מלך בלא עם. וזה היחוד דדו"נ דפב"פ אינו אלא ע"י שבאין בחי' מוחין דדכורא ומזככים את הכלים שלו עד שהפ' דנוק' יקבל אור הפנימי' דיחוד אא"ס ב"ה דרך הכלים. המובן מכל הנ"ל שבבחי' חיצוני' העולמות והתהוותן והנהגתן הכל הוא מבחי' סוכ"ע שהתהוותן ותנועת ההנהגה שמנהיגן (כמשל תנועת המצויירים) הכל נעלם מהן לגמרי ואף שהן מונהגין ומתנענעים אין כל זה מורגש להם כלל. ותועלת ענין האו"כ דבהון אתכסיאת הוא רק שמתחדש שהנפרדים מתפעלים מן המהווה בהעלם דבר מהם כנ"ל. ובחי' המל' בבחי' חיצוני' היא הנותנת בהן הרגשת מציאותן ושינויי ההתפעלות מההנהגה דסוכ"ע לפי ערכם ומדריגתן שנעלם מהן לגמרי ענין האור א"ס ב"ה וגבהו דרכי מדרכיכם וכמ"ש בעמ"ו ענין דעת עליון וד"ת. נמצא שהן מונהגין מאו"כ דאיהו וגרמוהי חד אבל כל ענין מציאות דאוא"ס כמו שהוא נעלם מהן לגמרי. מ"מ יובן שבעולם האצילות אף הנמצאים המחודשים ונפרדים מקו"ח אא"ס ב"ה עכ"פ מתפעלים מע"ס המיוחדין במאצילן ולכן אין להם בחירה לשוב מאחרי ה' גם בדעת עצמן שמבחי' ממכ"ע. וכידוע שמי שיש לו נשמה דאצי' א"א להגוף לחטוא אם אין הנשמה מסתלקת ממנו בשע"מ. וכדי שתהי' נמצאת בחירה גמורה בפירוד גמור הוא בבריאת עולם הבריאה ויצי' ועשי' ע"י הכלים די"ס שבהן שהן בריאה מחודשת. וכלים דדכורא דאצי' נעשים נשמה להם. וע"י הכלים דנוק' דבי"ע הוא ממציא מציאות ערך ותמונת עולמות דבי"ע ומנהיגן בהנהגה נעלמת מהן (והוא בחי' הידיעה הנ"ל)