חנה אריאל במדבר קנז

חסדים דאבא. ומעתה יובן מה שנצטוו ישראל ליתן מעשר מתבואה שנתגדל' בלבוש וממשלת נוגה ללוים בכדי שהם בבחי' הגבורות שלהם ירוממו את התבואה שיכנס תחת רשותו של הקב"ה והחלק מגביה את הכל כנ"ל (רק שישראל בעצמם ימשיכו מרשותו של הקב"ה לרשותם שיוכלו ליהנות מהם ע"י הברכה שהוא בחי' דעת את ה' כנ"ל וכדלקמן). אך א"כ הי' צ"ל חלק הלוים קדש בבחי' העלאת הגבורות. ואין זה עיקר הרצון שיהי' בבחי' עלי' הכל למעלה. ע"כ צוה ללוים והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ונתתם וכו' לאהרן הכהן שהוא בחי' חסדים דאבא להיות נמשך למטה דוקא ושמה ישכון אור ה'. ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכו' ואכלתם אותו בכל מקום. כי שוב אינו צ"ל בבחי' העלאות והסתלקות דבחי' הגבורות. אלא אדרבא ואכלתם אותו בכ"מ. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוה"מ שבחי' עבודתם הוא דוקא בבחי' הסתלקות דגבורות. אבל השכר הזה הוא חלף עבודתכם שיהי' נמשך דוקא מלמעלה למטה. והיינו דוקא ע"י בחי' בנין המל' בשלימות ע"ד המבואר במק"א (דרוש ולבני לוי) שמקבל אז המל' מכל פ' ז"א בשלימות א"כ יוכל להמשיך כל פרצופו להיות מתראה אור ה' בשלימות בתחתונים דוקא אף כפי שהיא מסתתרת בבי"ע ומחלקת מזון לאוכלסהא. לא כמו בחי' ונועדתי הנ"ל. אך ואת קדשי בנ"י וכו' שהמה ממשיכים ע"י בחי' הדעת כי הוי' הוא האלקי'. לא תחללו כי זה צריך להיות בתמידות לידע ולהרגיש ענין העולמות שאמיתות מציאותם הוא לא כפי שנראה לעין בשר בבחי' הסתר והעלם כי זה נק' חילול קדשי בנ"י אשר ירימו לה' (שהוא ענין הקרבנות להעלות מהסתר לבושי נוגה אל הקדושה) ומאן דנפיל מדרגי' קרי בי' וימת כו'. לזה אמר לא תחללו ולא תמותו. רק להתבונן ולידע כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וד"ל

פרשה חקת

וידבר ה' אל משה ואל אהרן. (ובפ' לא נז' כלל מה שייכות יש לאהרן). זאת חוקת התורה. ובזוהר זאת חוקת התורה גזירה דאורייתא. וזאת התו' פי' התורה עצמה. כללא דדו"נ. וכן בלוים זאת אשר ללוים זאת לבד. וזאת עשו להם וחיו הוא להמתיק דינין שלהם. וצ"ל את זאת לקרב אל הדעת והשכל. וגם מה שהכתוב בפ' זו אומר זאת התורה אדם וגו' הרי שאומר זאת גם על התורה ולא על החוקה. ויקחו אליך פרה אדומה וגו'. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. מי הם הנותנים לשון רבים. ולמה הלקיחה הוא אל משה לבדו. אל אלעזר ארז"ל ובזוהר מצותה בסגן ואלעזר הי' סגן. וי"ל למה כל הפרות חוץ מזו נעשו ע"י כהנים גדולים דוקא. בפהק"ו בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים. י"ל שהרי הוא מדבר עם הלוים לנוכח כמ"ש ואמרת אליהם בהרימכם. למה חזר לדבר בל' נסתר ללוים וחוזר ומדבר לנוכח ואכלתם אותו כי שכר הוא לכם וגו' ולא תשאו עליו חטא בהרימכם וגו'. פשיטא שכשיעשו כמצוה עליהם שלא ישאו חטא ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו. אינו מובן מה שייכות חילול קדשי בנ"י ללוים דוקא. ידוע שיש בחי' אדם ובחי' בהמה. וכתיב ואני בהמות הייתי עמך שיש ב' מיני בהמות וכמ"ש בתניא בהמה שלמטה מן הדעת ובהמה שלמעלה מן הדעת. בהמה דתהו למעלה מן הדעת ובהמה דבחי' עולם התיקון היא בהמה שלמטה, מן הדעת דבחי' תהו אורות תקיפין. ד"מ אדם שכל תכלית שלו הוא מילוי חפצו ורצונו ואינו משגיח על שום ד"א מה שיצא מפעולתו לזולתו כי אין לו רצון וחפץ פנימי' בגוף הפעולות והמעשים יהי' מה שיהי' רק שחפצו הוא השליט בקרבו וזה הוא בחי' וימלוך וימת שמזה בא בחי' הישות ופירוד לעצמו