חנה אריאל במדבר קנו

ידוע שנק' עולם החירות. ונק' יין המשומר ממגע עכו"ם שאין משם יניקה לחיצונים כלל ואדרבא משם יתפרדו כל פועלי און. וכאשר נה"י דבינה שענין נה"י הוא הכח שבבינה להיות נעתק ממקום למקום (עד"מ הרגלים המעתיקים את האדם ממקום למקום) נכנסים בז"א ומתאחדים בו להוציאן מהעלם אל הגילוי אזי גם המדות נעשים בערך שלא יקבלו התעוררות לענין הבלי העולם ויהיו משמשים רק לעבודתו' ית'. וכמובן ממשל גשמי שכאשר יציירו פירות על מפה בציור נאה ושוה שידומה למראית העין כאלו הם פירות אמיתים יפים. הנה מי שיראה אותם ויטעה לומר שהן פירות אמיתיים יתעורר טבע אהבתו לפירות האלו לחמדם. אבל כאשר ידע שהם רק מצויירים ואין בהם ממש לא יתעורר כלל אליהם לחמוד אותם. ככה כאשר יתבונן היטב לידע אמיתת הנמצאים שהם נמצאים מאין ליש ועיקר מציאותם הוא כח אלקי המהווה ומחי' אותם. בודאי לא ישתוקק ויתפעל כלל מתענוגי עוה"ז ולא ישמשו מדותיו רק לעבודתו ית'. וזהו ביאור ענין נה"י דבינה שנעשי' מוחין לז"א שהוא תיקון המדות שישמשו למה שיאות לשמש. וביאור חו"ג דבינה המכוננים את המל'. הוא עד"מ מידים שהם העושים במה שחוץ ממנו ופועלים שמה שיהי' מכוון שיתקבל ויתפשט שמה אור הענג שלעצמו. דהיינו כאשר עלה ברצון וענג לפניו בנין נאה. שהעלאת הרצון והענג הזה הוא ענין הרגשה אור נפשיי באופן כזה שאם ירחיב נפשו או ירומם. והידים הם העושים ופועלים את הבנין שיתקומם שמה הרחבת נפשו או רוממותו. רק שנצרך לזה שיבין היטב את אור הענג שהאיר מנפשו ויפרטנו בפרטיות. שהוא ענין גילוי אור הענג דגילוי עתיק בבינה. ויומשך הבנתו בכי טוב דרך הידים שהם חו"ג דבינה להמציא בפ"מ מכוון בדומה לאור הענג הבא בגילוי בבינה (כידוע שיש הלבשת השכל בידים להמציא כוונת הבנתו בפ"מ כמו בכתיבת שכל באותיות) ככה חו"ג דבינה המכוננים את בחי' המל' שיתקומם שם בחי' גילוי אא"ס דעתיקא המתגלה בבינה. וע"ז נא' ועבד הלוי הוא דא עתיקא ובינה כנ"ל. רק מצד שעיקר בנין המל' להיות בבחי' ונועדתי שיהא גלוי שם בחמידו' אור העתיקא הוא דוקא מהגבורות. דהיינו כמו ע"ד עבודה מה שאינו יכול לסבול ההיפך ויתמרמר מאד על ריחוקו. מצד זה יתרומם ויתעלה להכיר אור ה' המרומם לבדו. והמרירות נמשך מצד ההתבוננות בכי טוב שאין מציאת זולת עצמותו. וככה הלוים אשר הם בבחי' קו השמאל דגבורה ששרשם בבינה הם העושים ומקימים בשירם וזמרם את בחי' המל' היורד להחיות את העולמות להיות יש ודבר המעלים ומסתיר את אור ה'. רק שנוכל לדעת כי ה' הוא האלקי'. מקימים הם בשירם וזמרם שהוא בחי' העלאות דגבורות להיות בחי' בנין וקיום משכן ה' הנק' אוה"מ להיות ונועדתי בבחי' גילוי להדיא כנ"ל. וכמו ויזעקו בקול גדול דאנשי כנה"ג שבזה חזרו עטרה ליושנה שהוא בנין הנוק' כמלקדמין. וביאור ענין אבא יסד ברתא. הוא ע"פ הידוע שהתחלת הארת אור החכ' שמאיר מנפשו הוא בא עם אותיות של השכל רק שאינם מורגשים (וראי' מבוא' במק"א שרש"י ור"ן כותבין פי' א' באותיות מחולפים) וידוע ג"כ דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין ואחר מ' שנין קאים אדעתא דרבי' ובמה הוא קאים הוא רק ע"י האותיות שזוכר איך ששמע מרבו ונמצא שניתן אור החכ' (מה דלא קאים התלמיד בהארת האור שמסביר לו הרב פנים) בהאותיות איך כמו שהם יצאו מאת הרב ונתקבלו במקבל. וכמ"כ יובן שיסוד בחי' המל' שהוא עיקר שכינה בתחתונים להיות העולם מתנהג כטבעו שמה ישכון אור ה' המלא כל הארץ דגם חשך לא יחשיך ממנו. אף דלית דידע לי' ב"א ומכוסה הוא בעליונים ג"כ. וזהו מבחי' חסדים דאבא דוקא שממשיך אור ה' בתחתונים למטה דוקא. והיינו משום שעיקר החפץ של הבריאה הי' לבתי מלוכה ולהיות לו דירה בתחתונים דוקא. וזהו שרש הכהנים ששרשם מבחי'