חנה אריאל במדבר קנב

להיות בכל תקפו. אך בנסוע הארון דכתי' וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה ומיישר להם הדרך כמארז"ל היינו שמבטל שממון וחורבן המדבר. וזהו קומה ה' ויפוצו אויביך כי בהסתלקות החיות שנמשך להם מסט' דקדושה ע"י הצמצום ממילא בטל ענינם לגמרי. וינוסו משנאיך מפניך שלא לעכב בידי ישראל לבוא לארץ טובה ורחבה (וענין אויביך ומשנאיך מבואר במק"א שמשנאיך הוא שרש הקליפות וכו'). וזהו דוגמת. ענין הרו"ש דבבחי' רץ לבך מי לי בשמים וכו' הוא בהסתלקות מכל עסקי עוה"ז דנוגה. ובבחי' שוב הרי כתי' ואספת דגנך וכו' הנהג מנהג דרך ארץ ואז באמת כתיב השמרו לכם פן כו' ואבדתם מעל הארץ הטובה. שהיא רחבה דוקא כדלעיל. אבל בבחי' רצוא א"צ שמירה כי ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך וכנ"ל. וז"ש כיון דאתקדשו ישראל ואשתלימו בדרגיהון שהן גופא דאילנא דקדושה ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כדין אשתלים פגימא דעלמא דמסטר שמאלא כי נמצא בם בחי' השמאל בצורת החותם והנחתם. רק שהי' הכל בסט' דקדושה דגופא דאילנא דישראל שהם הלוים עצמם. וע"ד בעו לאתדכאה ליואי לפי שהן בחי' השמאל שהוא דרך דחי' כנ"ל וצריך לאתדכאה מישותו וליכלל במדרי' הכהנים סט' דימינא. ועוד אמר דאפי' סט' דצפון דנוגה דעוה"ז ליואה בארונא מאי בארונא בההוא מטולא דנטלי במשכנא. דהיינו כח הגופני שלהם בעבודת משא שנשאו את המשכן בדרך נסיעה כנ"ל בפירוק דוקא עי"ז בארונא אשלימו כלא להיות עי"ז באה אח"כ חניית הארון ושובה ה' ונעשה מן המדבר עצמו מחנה ישראל דוקא

תו ועבד הלוי הוא דא עתיקא וכו' פולחנא שלימותא דמלכא קדישא מאן עביד לי' וכו' הנה מלכא קדישא לא שנק' כן עתיקא והכוונה בודאי כאן מלכא קדישא בז"א שבו תלוי ענין העבודה דוקא וא"כ איך מפרש זה על הוא דא עתיקא. אמנם ידוע המאמר עתיקא וז"א כולא חד רק שז"א נק' ההוא דלבר. והמשל בזה מגוף השמש המאיר לארץ שהוא גוף בפ"ע וההארה הוא סגולה בו (כמו האבן טוב המאיר שהוא חומר מקשיי והזיו והאור הוא בסגולה נמצא בו). ובטל במציאות בגופו וכו' כידוע. אך בשרש הרוחני' ואלקי שממנו נתהוה השמש מאין ליש הרי שם גוף השמש ואורו בהשוואה וערך אחד ושניהם יש להם מציאות שוה. וזהו שזאת המדרי' שהזיו בטל ואין לו מציאות כ"א בהעלם השמש נק' ההוא דלבר. אבל מצד הפנימי הרוחני שניהם נמצאים כאחד ביחד. וזהו למעלה בחי' פנימי' רצה"ע שיהי' העולם כולו הנברא מזיו ואור ע"ס דז"א עוסקים בעבודתן ואם הי' אור עתיקא מתפשט למטה ממילא היו כולם עובדים את קונם ורבונם בבחי' עבודה בחיצוניות עכ"פ דלגבי עתיקא הכל שוה. כי אין חילוק בין פנימי' לחיצוני' רק לגבי ז"א שישות החיצוניות הוא בהעלם והסתר ביטול הזיו למקורו כנ"ל ולפי ערך הארת הביטול הזה הבאה בכל עולם ועולם כן הוא מדריגות וערך בחי' דעולם ההוא כמלאכים שעושים באימה וביראה רצון קוניהם וצבא השמים משתחוים ואופנים ברעש גדול וכו' כידוע. ובעת רצון כשמתגלה אור הביטול ביותר מכפי המדה הקצובה מאיר גם בחיצוני'. אך אין זה נק' בחי' עבודה בשלימות מאחר שהביטול נגלה שם. וה"ז כבחי' הכהנים ואה' שאין צריכה עשי' רק באה מאלי' כנ"ל. אבל פולתנא שלימאה היינו כשבא עול מלכות ואימת הדין אז באה בחי' עבודה דמלכא קדישא דוקא. והוא פנימי' רצה"ע דעתיקא בשלימות. אף דלגבי ז"א אין עבודה זו אלא בחיצוניות והסתר פנים לגבי עתיקא הכל שוה כנ"ל. וז"ש מאן עבד לי' פי' לההוא פולחנא שלימותא הוי אומר דא ליואה שהוא שרש העבודה דקו שמאל וממנו ג"כ באה בחי' הצער והמרירות על העדר העבודה ומחמת זה נמצא ענין העבודה אף שלא בגילוי אור הביטול כנ"ל ויש לפרש פולחנא שלימותא ע"ד המבואר במ"א אה' או יראה דאתכלילת מתרין סטרין וכו' והכל הולך אל מקום א' ממש. ותו ועבד הלוי הוא כד"א ה' הוא האלקים וכו' הוא