חנה אריאל במדבר קמו

שמפעילים החמדה בענינים אשר אתם זונים מאחרי ה'. למען תזכרו שעי"ז התכלת תבואו למדרי' יותר עליונה דנהורא חיורא שהוא תיקונא עילאה הנ"ל סדר כל אמתת המציאות של העולם שמה שיבוא בסדר הזה הוא המצוי. ומה שלא נכלל בסדר הזה לא יהי' לו שום מציאות כלל כאשר יגלה כבוד ה' לעולם. והוא בחי' כמראה אדם אשר על הכסא הכבוד שהוא לבדו הוא והוא הי' הוה ויהי'. וזהו למען תזכרו פי' תהיו זכורים ממילא (בל"א איר וועט גידיינקען. ולא איר וועט זיך דערמאנען כנ"ל בפי' וזכרתם) ולא שתהיו' נזכרים ע"י כח פתיל התכלת פי' כשהאדם שקוע בהעלם העולם אז הרבה דרכים לפניו בפזור הנפש בכל אשר העין רואה הלב חומד. רק ע"י המשכת הפתיל תכלת שהוא נהורא אוכמא דאכיל ושצי הנ"ל הוא בוחר בטוב ומואס ברע. וכאשר כבר הורגל בזה אז שורה עליו נהורא חוורא שהוא אמתתו של המציאות אדה"ע ותיקונא עילאה. וכשזה שורה עליו ותדבק נפשו בו ה"ז כמו ענין ואתה משמרה בקרבי הנ"ל אז מגלין לו רזי תורה וסוד המציאות. ממילא א"א לו לתור אחרי לבבכם כו' אשר אתם זונים כי אין זה בכלל המציאות המצוי בסדר הזה שהוא דבוק בו והוא אמתי של המציאות ומה שזולת זה אינו עולה בשם מציאות כלל. א"כ שוב לא שייך לומר ולא תתורו בדרך צווי כי ממילא מאחר שזוכר ומרגיש אמתת המציאות אין דבר אחר עולה בשם מציאות כלל להמשך אחריו. וה"ז כמו ענין הנז' במ"א ענין מתן המצות שהמצות עצמן כלומר שיש באדם מישראל כח על המצות הוא עצמו יתפשט ויבוא אל המעשה. והיינו כשיהא דבוק בתיקונא עילאה שהמצות הן אברי' דילי'. וזהו ועשיתם את כל מצותי שתהי' עשי' של האדם רק מצותיו כלומר אברין דמלכא שמתפשטים הם עצמן באדם אל המעשה. נמצא שאין האדם עושה מעצמו בבחירתו בדבר זה ולא בדבר אחר כנ"ל ולא תתורו וכו'. אלא את מצותי תעשו שהם לבדם יהיו מתפשטי' אל בחי' המעשה שלכם. ואתם כמעט שלא תעשו דבר מעצמיכם רק והייתם קדושים לאלקיכם והוא ישפיע בכם אשר תעשו. והיינו נהורא חיורא דציצית. וזהו ענין שכר הנשמה בירידתה בגוף שתהי' זוכה להיות בבחי' קדוש אל אדה"ע דתו' ותיקונא עילאה שהוא מעלה עליונה הרבה יותר ממקום מחצבה בשרשה שטהורה היא מבחי' טהור כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכות. ושכרה הוא בחי' קדוש כנ"ל. אבל קרח אכחיש תיקונא עילאה כמ"ש בזוה"ק פי' שלא הי' מאמין בסדר קבוע מאת ה' במהו"ע אלקות. ומה איכפת לי' להקב"ה מה שיהי' בעולם. כולא כלא קמי'. אלא שה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שע"י החומ"צ יש בהם כח ועוז ויכולים הם להפיק רצון מה' כפי אתערותא דלהון ורק הם פועלים זאת במעשיהם וכוונתם והתעוררותם באופן שבלא התעוררות דלמטה הי' קרח מכחיש שום תיקון לעילא בסדר וחק לענין המשכת כבוד ה' לעולם. וזהו הפך ממש ממשנ"ת בענין ועשיתם את כל מצותי שהתיקונא עילאה יהי' נמשך ע"י הלבן וכל המצות ושלכן נק' מצותי כאמור. אלא שלמעלה אין שם אלא אור פשוט ח"ו ורק האדם יכול להמשיך בעוז וכח דתומ"צ כפי הכנתו. ולא האמין שמאת ה' היתה זאת שיהי' אהרן כה"ג וע"י מרע"ה דוקא יהי' פירוש כל מצוה ומצוה. שכבר נתן הכח של המצות לישראל ועם תורתי בלבם כתיב. וכל איש ישראל אלקיו יורנו איך לעשות המצות להפיק רצון מה'. וז"ש ומדוע תתנשאו על קהל ה' פי' כי זאת מה שאהרן לקח לעצמו הכהונה הגדולה זאת היא גופא ההתנשאות. כי לסברת קרח כל החפץ ימלא את ידו ועשה עבודת הכהונה גדולה וקטנה. וכן מרע"ה מה שהי' הוא המנהיג לדרוש את ה' מאתו בכל דבר. חשב קרח בסברתו שזה הוא שמרע"ה מתנשא בעצמו להנהגה זאת ולא שה' פעל כל זאת מתיקונא דלעילא. וז"ש כי כל העדה כולם קדושים כלומר מובדלים ופרושים מעניני עוה"ז כשירצו והיינו בכח פ' ההארה הידוע. וזו היא טענתו כלפי אהרן. ובתוכם ה'