חנה אריאל במדבר קמה

לגלות להם המרכבה. וז"ל הזוהר הא מאריכון הכא פי' ולא עזב אתכם כי הרי הוא נגלה בכבודו לאדם נביא בדורם. וזוהי דוגמא מכוונת ממש לענין מגלין לו רזי תורה הנ"ל וכן מ"ש בסה"ק שבדורות הראשונים היו מחוייבין להעלים סודות התו' ובעקבות משיחא וסוף יומיא אדרבא מצוה לגלותו. והיינו לפי שמטה יד ישראל ומי שאין לו התעוררות מעצמו לעבודת הבורא ב"ה אין מי שיחזיק בידו כמו שהי' בעת שהיתה יד ישראל תקיפה אפי' בגלות הי' ריש גלותא וכדומה ממשלת חוקי התו' ומצות. ובסוף יומיא יכולים לחשוש ח"ו שנעזבו גם מאת הי"ת וכו'. ולזאת מצוה לגלות הסוד כי הוי' הוא האלקים בשמים וגו'. וכל אשר בשם ישראל יכונה ה' אלקיו עמו גם בגלותא כידוע

ומעתה יש לבאר ענין הציצית. דהנה ידוע שהלבושים הן מקיפי' בגשמיות להגן מקור וחום וגשם ושלג וכן מרוחני' הלבושים יש הגנה לרוחני' הנפש דר"י קארי למאני מכבדותא שמגדלים כבודו ולכן יראוהו אנשים וראו נערים ונחבאו. ככה ע"י מ"ת בא בישראל בחי' האדם דתו' הנ"ל בכל אשר להם גם בגשמיות כמ"ש במדרש נשתנו ישראל בחרישתן וזריעתן וקצירן כו'. וכמ"כ יש גם בלבושיהם כח דאדם דתו' הנ"ל שיש בלבושיהם בחי' המקיף דאדם (והיינו דוקא בבגד שיש לו ארבע כנפות שאז הוא מקיף דאדם. אבל מי שאין לו כנפות א"ז אלא מקיף דעיגולים כנ"ל). וזאת המצוה ועשו להם ציצית דהיינו להביא המקיף שיאיר לפנימי (כנ"ל בענין המקיף דאדם שהוא בא להאיר בפנימי'). והם הגדילים התלוים לחוץ מן הטלית. רק שזהו בחי' מצוה לבד ונת' כ"פ שכח המצוה הוא נעלם באדם ולכן אמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. פי' דידוע שיש נהורא חיורא ונהורא אוכמא והוא התכלת והוא כמו באש הנר הדולק שסמוך לפתילה האש הוא חשוך ודומה לתכלת והוא אש השורף ועל גביו שורה אור הלבן המאיר אור הנר. וכמ"כ הוא למעלה בחי' נהורא אוכמא הוא בבחי' ממכ"ע אלקי' אל דמי לך וגו' שרוצה להסתלק תמיד למעלה למדרי' אצי' והיחוד עליון ומזה בא למטה בנש"י ג"כ בחי' התעוררות בבחי' היראה וביטול חפצי עוה"ז כהאי תכלת דאכיל ושצי כולא. וה"ז כמו בחי' המשכן שע"י נאחז ונגלה כח המצוה ואברין דמל' כנ"ל כ"פ וכעין מה שהנשמה מעצמה רוצה ליפרד מהגוף כנ"ל. ועי"ז והי' לכם לציצית. וציצית הוא לשון הסתכלות כמו מציץ מן החרכים. וראיתם אותו קאי על פתיל תכלת הנ"ל. וזכרתם את כל מצות ה' (פי' וזכרתם בל"א וועט איר זיך דער מאנען). שתתעוררו לדבקה בו ית' בבחי' כח המצות ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' בביטול חפצי עוה"ז כנ"ל. ורמזו רז"ל גם בגשמיות המצוה דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסה"כ כו'. וכמ"כ מובן מהנ"ל בבחי' הרוחני' דמצות תכלת שהיא מעלה את האדם אל בחי' כה"כ דהיינו שנהו"ע שהוא בחי' מלכא עילאה שהמצות הן אברי' דילי' הוא היושב על הכסא. והלבן שבציצית הוא התפשטות האור דנהורא חוורא נהו"ע

ועפי"ז יבוארו הדקדוקים שיש להעיר בפ' ציצית. א' מהו והי' לכם לציצית הלא כבר אמר שיעשו וממילא יהיו. ב' וזכרתם וגו' ואח"כ למען תזכרו שהוא כפל לשון יתר ואין לו מובן מ"ש שתזכרו למען תזכרו גם מה שבוזכרתם אומר את כל מצות ה' ובתזכרו אומר מצותי. גם בוזכרתם הזכיר ענין הב' ולא תתורו וגו' וכאן אומר והייתם קדושים לאלקיכם ועם האמור הכל מובן באר היטיב ועשו להם ציצית היא מצוה ככל המצות שהן כח נעלם. ואומר ונתנו פתיל תכלת כנ"ל הפי' ועי"ז והי' לכם לציצית ל' הסתכלות להרגיש את כח המצוה וזוהי פעולת התכלת ובחי' ממכ"ע כנ"ל להעלות האדם אל הרגשת יוקר ונועם המצוה ויבחר בכל מצותיו הנתונים לנו במ"ת ויעזוב מלתור אחרי לב חומד כשעין רואה וזהו אחרי לבבכם החומד אחרי עיניכם שראו