חנה אריאל במדבר קכח

וכן כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ונק' "חדרים רמז חסד דין רחמים. והתפעלות זו באה מן בחי' מהו"ע ית' הנק' אברי' דמלכא ג"כ כמו בחי' גזירות שכך הוא סדר הנהגת העולם והוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן. ואנפי דמלכא חייכין תדירא אף כדעביד דינא שכן הוא טוב לפניו שיתנהג העולם בדין ומשפט. וזהו בבחי' חיצוניות העולמות. וכן הוא בבחי' פנימי' העולמות כלומר פנימי' המכוון של הנהגת העולם שנברא בראשית בשביל התו' ובשביל ישראל כידוע וההנהגה זו לישראל דוקא. אם בחקתי תלכו. ואם בחקתי תמאסו. ואדרבה לאוהבו נפרע ממנו תיכף ומאחר לשונאו למפרע ממנו בב"א. וזהו בבתי בראי עוז וחדוה במקומו אף בשעת פעולת הדין. כי אף שהוא בחי' התפעלות בסדר הנהגה היינו שסידר את העולם כן אבל לא איכפת לי' כלל כי הכל כאין נגדו. ובפנימי' העולמות ששם הנשמות ומלאכים עליונים הוא המכוון בבריאה ומה שאיכפת לי' בבריאה (אף שמצד מהו"ע הכל לא איכפת לי') הוא כמ"ש ותקצר נפשו בעמל ישראל וכדלקמן

ועתה י"ל ענין גאוותן של ישראל. והוא עפ"י משל מאדם עשיר השמח בחלקו ומוצלח בכל אשר יפנה ואינו חסר לנפשו כלום. עוד יש לו בן קטן כתואר פני המלך נפלא מאד. ומקטפי' ידיעא שיהי' חכם גדול שאין כמוהו בכל העולם. וגם שיהי' לו מדת הרוממות וההוד על כל בני העולם שהכל יכנעו מפניו. והכל ניכר בפניו פני ההוד וההדר ויקרת הערך על כל אדם שיש בעולם. זה העשיר כשמסתכל בבנו הזה יש לו שעשועים גדולים עד מאד ואין שום דבר מורגש לפ"מ ממה הוא משתעשע. וגם א"צ לזכור בשעת השעשועי' שהוא בן שלו ואין לזולתו בן כמותו. רק שממילא בהסתכלותו בבנו הנ"ל מתמלא שעשועים גדולים ומחשבתו טרודה ותקועה בשעשועי' הללו. וזה ודאי שזולתו מי שאינו אביו לא ישתעשע בשעשועים כאלה ממנו. ואעפ"כ אין שעשועיו מחמת הסיבה שהוא שלו ויש לו במה להתפאר שיש לו בן כזה. כי זהו ענין התפארות לעצמו נגד בני אדם ולא בעת השעשועים כי בעת ההסתכלות מתייחד הוא עם הפלאת הבן יקיר כי יש לו מקום יחוד והתקשרות עמו כי בנו הוא. ולכן מתייחד הוא גם בהפלאת והפלגת הבן על כל באי עולם. באופן שבשעת השעשועים אז כל ההנאות שיש לו הם כל"ח קמי' לגמרי והוא מתרומם בנפשו ביחוד ברוממות הפלגת והפלאת הבן היקר. וככל המשל הזה יובן למשכיל מה שנק' בזוה"ק לאסתכלא ביקרא דמלכא שאין הפי' להסתכל בכבודו בריבויי חיילותיו והפלגת מעשיו הרבים והעצומים וכולם בחכ' עשית. שזה אינו אלא ההסתכלות בעולמות. אבל מ"ש לאסתכלא הוא בחי' גילוי עינים בהכרת הבורא ב"ה בבחי' מהו"ע ית' שכולא קמי' כל"ח כלל. וישראל המתדבק בראי' זו תדבק נפשו בעלי' והתרוממות בה' אלקינו כי הוא אלקינו שלנו וכמו בחי' היחוד במשל הבן הנ"ל והבן. וזהו גאותן של ישראל. כלומר בחי' התרוממות שיש להם כח להתרומם ולהתעלות בהכרה זו מה שאין לשום זולתן הכח הזה להסתכל היטיב כ"כ וגם להתעלות ע"י ההסתכלות אין זה אלא לישראל שהשכינה שרויה בהם במדרי' היחוד דקובה"ו פב"פ. זהו נק' גאוותן של ישראל כלומר כח השכינה דפב"פ. ובחורבן בהמ"ק בטל היחוד דפב"פ (ומ"מ עדיין ישנו בעולם לקדישי עליונין). וזהו שנטלה מהן גאוותן. ועפ"י המשל הנ"ל יצוייר כשנהפך עליו הגלגל על העשיר הנ"ל וניתן ביד שונאיו אסור בכבלי ברזל להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה. שאז בטל ממנו לגמרי כח ההתעלות להשתעשע בבנו כי כל כחותיו שקועים וטרודים בחיי נפשו בגופו. וכמ"כ יובן ענין גלות השכינה שגם הוא כבי' בגולה עם בניו תחת ממשלת ע' שרים אשר ירעצו וירוצצו את ישראל. ומ"ש ונתנה לאוה"ע זה יש להבין במשל אחר. דהנה גם שהשכינה כבי' בגלות עכ"ז עוז וחדוה לפניו ית' בבתי בראי מחמת שמציאות העולמות ומקריהן וכל אשר בהן הכל כלא קמי'. וזה צריך תבונה בו