חנה אריאל במדבר קכב

ההפרש בין טה"ע לטה"ת ואד"ק אין כאן מקומו). דהיינו בחי' אא"ס (שאחר הצומ"פ ורשימו כמ"ש במק"א) אין סוף להתפשטותו והכל יכול וכוללם יחד פי' שהוא אמתת המציאות שאין שום מציאות נעדר משם ואעפ"כ יש בו שיעור ומדה דעשר ספירות וכו' ונק' אדם. ואין הגבול דע"ס וכו' מצמצם על בחי' אמתת המציאות דאור אין סוף כמו שאין הדבור דנפש כשאפס זולתה מצמצם על כל הכלל המורגש אצלה. וגם על אד"ק פי' בזוהר אני אני הוא ואין אלקים עמדי פי' בחי' צמצום דאלקים. והנה באמיתת מציאת זו דטה"ת ואד"ק יתכן לומר וברא את עולמו מפני שכלול בה כל בחי' העולמות ג"כ בבחי' השוואה והרגשה אחת דאד"ק עצמו ע"ד בידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים כולם וכאן אין הדעת נפרט בפרט בפ"ע וכנ"ל במשל דדיבור הנפש בלא גוף. וגם. מבואר בא"ב דלגבי בחי' זו נקרא הדעת די"ס דאצי' בשם ידיעה שחוץ ממנו וד"ל. וספר היינו י"ס דאצי' כנ"ל או"כ. האורות היינו בחי' התלבשות אמתת המציאות דאד"ק בכלי המגביל תמונת המציאות. ואור החסד דאד"ק נאצל ונתצמצם בכח הגבול של תמונת מדת החסד. לומר שלא יצא אל המציאות הנגלה מן אמיתת המציאות דאא"ס אלא תמונת חסד. וגם שלא יתפשט רק בבחי' אבי"ע ר"ל בבחי' ומדריג' דאצי' היא אצילות לבד ולא תמונת בריאה ויצירה. ובריאה היא ג"כ תמונה מיוחדת ולא יצירה ועשי'. ואעפ"י שהמציאות של בי"ע הכל הוא רק מאמיתת המציאות דאא"ס שכולל הכל דכל יכול וכוללם יחד כנ"ל. מ"מ הוא בא בפרט מדריג' זו דאצי' לחוד ובריאה לחוד. נמצא דאור החסד נק' בחי' אמיתת המציאות דאא"ס שכבר בא בבחי' טה"ת ואד"ק כשבא להתצמצם וללבוש תמונת כלי החסד המוגבל דאצי' הנ"ל. ובהיותו מלובש בכלי זו דאצי' שהיא בלי מה אין מתעלם כח אמיתות המציאות דאא"ס ב"ה כלל וכלל אלא שנגבל בדבר פרטי. ואעפ"כ יש בו מציאות כל הבחי' דאבי"ע בתמונת החסד וממנה הי' כל בחי' החסד דאבי"ע. פירוש שהחסדים דמדרי' אבי"ע הם בחי' אמיתת המציאות המוגבל בתמונת החסד דכלי דספירת החסד דאצי'. ולכן אמר שהן בחי' בורא יש מאין ואפס המוחלט בלי שום עילה וסיבה אחרת. שהוא זיו ואור דמהו"ע המאציל דוקא דהיינו אורות די"ס דאצי' וד"ל. ובזה יובן ג"כ מ"ש אור החסד בכלי הגבורה שהוא לאור וחיות גמור לכלי הגבורה. דהיינו לפי הנ"ל לאמיתת המציאות המוגבל בתמונת כלי דספירת הגבורה דאצי' שהוא יוכל לחיות מאור החסד כמו מאור הגבורה ממש. כי האור הוא מבחי' אד"ק שאין אלקים עמדי. ואין הפרט מצמצם כלל וד"ל

ומעתה יובן היטיב ההפרש בין הכלים דאצי' לכלים דבי"ע. כי כלי החסד דספי' דבריאה אינה רק לעשות התמונה דבריאה כמו אש שכלי מים שכליים הנז' בת"ז. והכלי עצמה היא תמונה מוגבלת שבאה מפרט הכלים דאצי' שעל פיה וממנה מתגלה אמיתת המציאות דאורות כנ"ל. ונפסק ממנה כח אמיתת המציאות דאורות דאצי'. ע"כ אין בה כח לברוא יש מאין ר"ל שלא נמשך על ידה כח אמיתת המציאות רק כח התמונה כידוע בענין מלכותך מלכות כ"ע שעיקר מה ששומעין לקולו הוא מציאות עצמותו שהוא המלך מ"מ הדבר מלכות צריך לצאת לכל עם ועם כלשונו וע"י הלשון שומעים ומתפעלים מעצם המלך במלכותו. והרי מובן בזה שכלי החסד דאצי' היא עצמה כל מיני החסד הנמצאים באבי"ע וכלי החסד דבריאה אינו אפי' החסד דנבראים דבריאה עצמם כ"א כח מגביל תמונתם ולא מציאות עצמם. משא"כ כלי האצי' הוא כח מציאות עצמם מאור מהו"ע המאציל שמציאותו הוא מעצמותו וכו'. אמנם להיות מציאות מוגבל מתמונת בריאה או י"ע הוא בהתלבשות כלים דאצי' להיות נשמה לבי"ע. וזהו בחי' סיפור שבחי' הספירה דמלכות דאצי' בוקעת המסך המפסיק בין אצי' לבריאה. ר"ל שבהפסקה זו נפסק אור המאציל עצמו להתגלות בספי' דבי"ע. והפסקה זו לא לגמרי היא (שא"כ הי'