חנה אריאל במדבר קטז

וכלומר שמונעים ומעכבים הגילוי בעולמות בי"ע. וידוע בענין אוה"ע מונין לחמה שחיצוני' העולמות אפילו הקליפות מקבלים חיות מאין ליש מז"א. וכידוע בענין ויאמר ה' לבלעם ויאמר ה' לדג כו'. אך וברוב גאונך תהרוס קמיך כתי' כשמתרומם בעצמו אז הנה אויביך יאבדו ממילא ותהרוס קמיך. ולכן בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וממילא וינוסו משנאיך מפניך. ובנוחה ובא אל המשכן יאמר שובה ה' להתייחד מלמעלה למטה (כדמיון ענין לכה דודי לקראת כלה) בתוך רבבות אלפי ישראל

ועם האמור יש להבין מ"ש בס"פ בחקתי אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו. ובמשנה א"א לומר תקדיש (כמ"ש בפ' ראה כל הבכור תקדיש לה' אלקיך) שכבר נא' לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שכבר נאמר תקדיש מקדיש אותו הקדש עילוי היינו טובת הנאה שיש לישראל בו. והרמב"ם ז"ל הביא תוספתא שמצוה להקדיש בפה הבכור שנולד לישראל. ועם האמור א דבפ' הנ"ל מדבר בענין המשכת הקדושה דמפליא לעשות ע"י ישראל דוקא. ולז"א אך בכור אין הישראל מביא בו הקדושה וזהו לא יקדיש איש אותו כלומר שאין הקדושה באה מכח האיש כמו במעשר שבאה דוקא ע"י יעבור תחת השבט כנ"ל. אבל כדי לאתיישבא קדושת הבכור בדוכתה בעי לאדכרא בפומא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בשם התוספתא

פרשה נשא

נשוא את ראש בני גרשון גם הם וגו'. ראוי לשים לב להבין למה נשיאת ראש בני קהת הזכיר בפ' במדבר ומנשיאות ראש בני גרשון מתחיל פ' אחרת והלא לפי הנראה ענין א' הוא עם נשיאות ראש משפחות הלוים, בפ' הרואה בצלאל ע"ש חכמתו נק' כשאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך וא"ל לבצלאל עשה ארון וכלים ומשכן. א"ל בצלאל וכי כלים שאעשה להיכן אכניסם שמא כך אמר וכו' א"ל משה שמא בצל אל היית וידעת. וי"ל בזה למה הלך משה והפך דברי הקב"ה, וגם קשה במה שאמר בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסם שלכן בחר לעשות המשכן ואח"כ הכלים והלא בצלאל לא הקים את המשכן כי משה הקימו אחר גמר כל המלאכה א"כ סוף סוף היכן היו מונחין הכלים עד שלא הוקם המשכן. וגם י"ל לשון בצל אל היית וידעת וגם מ"ש בצלאל ע"ש חכמתו נק' ולפי מה שמפרש אח"כ היינו רק מה שא"ל משה שהי' בצל אל למעלה ומה נופל ע"ז לשון חכמה. בגמ' יודע הי' בצלאל לצרף אותי' שנבראו בהם שו"א שנא' ואמלא אותו רוח אלקים בחכ' ובתבונה ובדעת. וכתי' ה' בחכ' יסד ארץ וכו' דמשמע שיש שייכות דוקא למה שהוא יודע האותי' בחכ' ותבונה ודעת עם מלאכת המשכן ונצרך להבין את זאת. עוד במק"א בגמ' מלאכה דהוי במשכן חשיבא הוי אב מלאכה וכל מלאכות שבת ממשכן גמרינן. עוד יש קושיא שהקשו המקובלים כיון שיום השביעי שבת הוא נגד ספי' המל' והיא חשובה מדה אחרונה שלמטה מששה מדות עליונות למה יום שהוא כנגדה הוא קדוש ושאר הימים שכנגד הו"ק הן חול. ידוע שבשה"כ דמיתת מלכי קדם ועלמין אתחרבו שנסתלקו האורות דתהו למעלה מעלה ואינם פונים להחיות הכלים והעולם. ועולם התיקון הוא משם מ"ה החדש שהוא יחוד בעה"ר בבחי' קווי האור (והוא הביטול הגמור בעולמות מפני הארת אור אחה"פ) כמ"ש במק"א וא"א לבוא אורו להאיר בבחי' שם עולם כ"א ע"י מסך מצחא דאד"ק כידוע כ"ז. ואפי' דרך המצחא אורו גדול מנשוא במדרי' העולמות זה אחר זה כפי מה שהוא צופה אותם במח"ק דאד"ק שצו"מ עסכה"ד עד שתחלה נתלבש האור להאיר במדרי' העליונות שבכתר