גנזי יוסף ח

(דף כ"א ע"א) ד"ה ה"ג וכו' וי"ס וכו'. ר"ל אחר התירוץ ק"ש וברה"מ דאורייתא ותפלה דרבנן מוסיפין קושיא ק"ש דרבנן היא אלא וכו' וגם יש ספרים וכו' ר"ל דלא גרסי כלל ק"ש ובהמ"ז דאורייתא אלא על הקושיא והרי ברהמ"ז וכו' מתרץ דק"ש אית בה מלכות שמים וכו':

(שם) ד"ה ספק וכו' וא"כ הואיל וכו'. כ' מהרש"א ואצ"ל וכו' ע"ש. לכאורה כשברור לו שלא קרא ק"ש ומסופק באמת ויציב בלא"ה מוטב שיאמר ק"ש דשמא אמר כבר אמת ויציב ויהיו שתיהם בידו אלא דאכתי לא פסיקא לי' סברת ר"י דבסמוך דמוטב שאפשר אמר הכל לכן צריך לטעמא דאית בי' תרתי ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה עד וכו' שזה לא מצינו לו עיקר בגמרא. הקשה מהרש"א שמצינו לו עיקר בפ"ק דסוטה ע"ש ועיין במעדני יו"ט א"ק ע' שמיישב על נכון:

(שם) לא יתפלל באיזה אמן וכו'. הכל ד"א ומהרש"ל כ' שהוא דבור בפ"ע ואינו מובן. ולפי גירסא זו צ"ל דמ"ש מתפללין מוסף הוא לאו דוקא או מעשה כך הי' ודו"ק:

(דף כ"ב ע"ב) ד"ה אלא וכו' ור"י פי' ובדשהא קמיפלגי וכו'. עיין במהרש"א ולפירושו צ"ל ובדלא שהא קמיפלגי ור"ל דכ"ע בשהא שלא מחמת אונס אינו חוזר לראש והכא אפילו בלא שהא קמיפלגי כיון שהוא ע"י שמים שותתין על ברכיו ושייך לומר גברא דחוי ועיין במעדני יו"ט ובתפארת שמואל ודו"ק:

(דף כ"ד ע"א) רש"י ד"ה הכא גבי וכו' דקאמר שמואל וכו'. עיין בצל"ח ולענ"ד לפי מ"ש הרא"ש שגם באשתו אין הלכה כשמואל ורב יוסף י"ל דרבותא קמ"ל שגם באשתו מבעי ליה ופשיט ליה דאין הלכה כן ונקיט שמואל לפי דהתם אמר רבא אמלתא דשמואל ולפי דברי הרא"ש ניחא דמבעי ליה הכא מאי לפי שגם כאן יש ברייתא דפליג עלי' ואע"ג דברייתא אחרת מסייע לי' כיון דלא ידע מהברייתות אין לנו להשגיח אמלתא דשמואל אלא לפי הנראה לפסוק ממחלוקת הברייתות ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה הרי זה וכו' לחש. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ צ"ל המגביה והוא דבור בפ"ע ודו"ק:

(שם) ד"ה עד שיכלה הרוח מגופו שנודף וכו' לכאורה האי שנודף טעמא יהיב למלתא דבעינן עד שיכלה הרוח לפי שמאותו רוח נודף ויותר נ"ל דצ"ל שיכלה הריח וגירסת רש"י הריח ודו"ק:

(שם) גמרא מבית וועדא והדר אפוקי. נ"ב בשם מהרש"א ואתי ואזיל ולא ידעתי החילוק בין הגרסאות ולענ"ד אין זה כוונת מהרש"א שהרי מהרש"א כ' וכ"נ מפירש"י ואין מזה משמעות בפירש"י לכן נ"ל שהי' לפני מהרש"א גירסא אחרת שלא גרס מבית וועדא והגי' מבית וועדא ודו"ק:

(דף כ"ה ע"א) תוס' ד"ה ריח רע וכו' כמו בתי כסאות דפרסאי לקמן. כ' מהרש"א דמדברי הרא"ש נ' דמותר לקרות ק"ש ע"ש ולענ"ד הרא"ש לא כ' אלא כשאין בהם ריח רע ע"ש בסי' נ"ו וכיון דכשאין בהם ריח מותר ע"כ דאין העיקר נחשב לכלום ממילא כשיש בהם ריח דאסור הוי ריח רע שאין לו עיקר ודברי הרא"ש לאחדים עם דברי התוס' ודו"ק:

שם) רש"י ד"ה מותר לקרות וא"צ להפסיק. לכאורה משמע דלכתחלה לא יתחיל אפילו לאביי ולא ידעתי מנ"ל ואפשר דלרבותא דרבא כ"כ דצריך להפסיק ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה טמא מכאן אמרו וכו'. לכאורה אין לו ביאור ונ"ל שהוא סיום דבור דלעיל וצ"ל מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו וכו' דעומד נמי וכו'. ועיין בת"כ פ' תזריע ס"פ י"ב וברש"י קידושין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה ה"ג להך ובגמרא ובריטב"א שם ובר"ש פ"ק דכלים מ"ד ופי"ג דנגעים מ"ז ובתוספות יו"ט שם ובמל"מ ספ"י מה' טומאת צרעת ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה והרי לבו וכו'. עיין במהרש"א שהקשה אהא דפריך והרי עקבו רואה ועיין בתוס' הרא"ש שמיישב לנכון:

פרק ד. (דף כ"ו ע"א) גמרא וכ"ע עד חצות ותו לא וכו' עיין במהרש"א ולכאורה דבריו מובנים דאדרבה כיון דמשנתינו לא מיירי בדיעבד לק"מ דמשנתינו מיירי לכתחלה ור' מרי מיירי בדיעבד ונ"ל דכוונתו דזהו באמת תירוץ של התרצן עד חצות וכו' דהיינו זמן תפלה לכתחלה אבל לאחר חצות לא הוי זמנו אלא בדיעבד לכן שכר תפלה בזמנו לא יהבי לי' ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה טעה וכו' ומיהו ברב אלפס וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר עוד דלולי דברי רב אלפס הי' אפשר לומר דהנך ברייתות פליגי אהדדי וברייתא ראשונה ס"ל דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי וחוזר ומתפלל לשם חובת שעתיה ומבדיל ושניה עלתה לו לתשלומין אע"פ שהבדיל בה וברייתא שני' ס"ל דאינו חוזר ומתפלל. ולכאורה תמוה שגם דברי רב אלפס לא דמי דכאן הטעות הוא ששינה הסדר וכשיחזור ויתפלל יהי' הסדר נכון אבל כשלא הזכיר יעלה ויבא במנחה בר"ח לא ירויח כלום מה שחיסר. ונלענ"ד דס"ל להתוס' דמ"מ דומין זה לזה כמו דהכא אע"פ שכבר התפלל תפלה כזו עצמה אלא שבעת' ההוא קודם שהתפלל חובת שעתיה לא היתה תפלה זו נכונה ועתה אחר שהתפלל חובת שעתיה שתפלה כזו בעצמה נכונה אליו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כזו בעצמה בשעה הראויי' ה"נ כשהתפלל מנחה בר"ח בלא יעלה ויבא שלא היתה תפלה זו נכונה אח"כ כש בא העת שתפלה כזו נכונה אליו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כזו בעצמה בשעה הראויי' לתשלומין כנ"ל לשיטת התוס' אכן הרשב"א פסק ג"כ כהרי"ף ואפ"ה ס"ל דאינו חוזר ומתפלל בלא יעו"י גם הרא"ש פשיטא לי' כהרי"ף ובדין שכח יעו"י מספקא לי' וכן הטור והש"ע בסי' רצ"ב ובסי' ק"ח ע"ש וע"כ ס"ל לחלק ביניהם, וכ"כ רש"ל ועיין ב"ח ס"ס רצ"ב מ"ש על דברי התוס' אלו ודו"ק:

(שם) ד"ה יעקב וכו' כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי במקום וכו' בעי למיהדר אלמא וכו'. כצ"ל נ"ל וקאי אהא דאמרינן התם כד צלו בעי למיהדר ודו"ק:

(שם) ד"ה עד פלג וכו'. מדבריהם נראה דפשיטא להו שלא נחלקו ר"י ורבנן בתמיד של בין הערבים ותרוייהו ס"ל שזמנו עד הערב אלא דאי הוי אמר ר"י עד מנחה קטנה הוי ניחא עד זמן עיקר הקרבתו לכתחלה והא דאמרינן שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ר"ל שגם בפלג המנחה הי' קרב ואהא קשה להו מה ענין זה שאז יפסוק זמן תפלת המנחה ועיין פ"י שכ' ג"כ דאין שום סברא שיחלקו בזמן הקרבת תמיד של בין הערבים ודו"ק:

(דף כ"ז ע"א) ד"ה דרב וכו'. נ"ל שהגירסא הנכונה עפ"כ אסור לעשות מלאכה במ"ש דלגירסא אין אסור וכו' בע"ש קשה שהרי כתבו אח"כ וכן לענין תוספת וכו' ותרתי ל"ל דא"ל דכאן מיירי כשהתפלל כבר ואח"כ כתבו שגם תוספת דאורייתא לא שייך אז חדא דזו ואצ"ל זו היא ועוד דכשהתפלל באמת אסור במלאכה