גנזי יוסף סח

מקשה מ"מ אליבא דאמת לא ניחא ליה לומר כן אלא ע"ה סמך שהחבר תרם שלא מן המוקף ואוכל אפילו לרשב"ג ולא ציית ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הכא וכו'. עיין במהרש"א עד והאי שנוייא אינו מתיישב וכו' כצ"ל:

(דף ל"ג ע"א) ד"ה והא אי בעי וכו' ונראה דלאו מושיט הוא וכו'. כתבו מהרש"א ומהר"ם דלא שייך מושיט אלא בד"א ולא יותר ע"ש ואנכי לא מצאתי חילוק במושיט בין ד"א ליותר מד"א לא בגמרא שם ולא ברמב"ם פי"ב ופי"ג מה' שבת ובדברי מהרש"א אפשר לפרש דר"ל דטפי מד"א אין דרך להושיט אלא להעביר אכן גם זה לא נמצא שם ועיין בריטב"א שמפרש דמושיט לא הוי אלא כשעומד במקומו ומושיט ממקום שהוא לחברו שעומד במקום השני ואם אחד מתנאים אלו הוי מעביר ע"ש ולפ"ז כאן אפשר לומר אע"פ שיכול לילך למקום העירוב ולעמוד שם ולהושיטו למקום שביתתו מ"מ כיון שצריך להושיטו לחברו דוקא ולפעמים אין לו אחר שם אין בידו להושיטו והוי מעביר וע"ע בריטב"א שתמה על דברי התוס' מ"ש דמעביר חייב אפילו זה כנגד זה דהיינו דוקא לר"ע דס"ל מהלך כעומד דמי ואנן קיי"ל מהלך לאו כעומד דמי ואפילו בדיוטא אחת פטור ודו"ק:

(שם) ד"ה אי דאית וכו'. עיין מהר"ם עד האילן אלא ע"כ משום וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה ורבי וכו' אם היא שוה לגבי האילן א"כ וכו'. ה"ה כשהיא תלויה למטה בפחות מג' והם דברים כפולים וכפי הנראה דצ"ל בפחות מג' לגבי האילן א"כ וכו' והשאר מיותר ובדוחק יש לפרש דר"ל כיון דמיירי כן א"כ וכו' ודו"ק:

(שם) ואם היא תלויה למטה מג' וכו'. ר"ל ועדיין היא למעלה מעשרה כדתני בברייתא אפילו למעלה מעשרה:

(שם) ולהכי צריך חקיקה. ר"ל כשמוקי דלית בה ד' וכלכלה משלימתו א"י להשלים אלא מטעם חקיקה ודו"ק:

(שם) וי"ל דא"כ וכו'. כתב מהרש"א [הנדפס לע"א ושייך לכאן] הא דלא מוקי נמי בדלית בכלכלה עם האילן רחב ד' וכו' ע"ש ולענ"ד בלא זה א"א לאוקמי דלית בכלכלה עם האילן ד' דא"כ לא הוי דומיא דרישא וכן משמע מלשון המקשן דמשמע ליה דרישא וסיפא בגוונא חדא מיירי אבל השתא דמוקי דאית בה עם הכלכלה ד' מיירי שניהם ברחב ד' אלא ברישא דליכא אלא אילן הוי האילן רחב ד' ובסיפא דאיכא גם כלכלה הוי שניהם רחב ד' ודו"ק:

וע"ע במהרש"א עד דשייך למימר ביה דפי הכלכלה שוה לאילן וכו'. ולכאורה אינו מובן דהא השתא דמוקי לה באינו רחב ד' א"צ לאוקמא דפי הכלכלה שוה לאילן וצ"ל מדנקט כלכלה משמע שצריך להצטרף עם האילן לרוחב ד' וע"כ מיירי שבאילן גופיה אינו רחב ד' דאי הוי רחב ד' הוי חורי רה"י דפי הכלכלה שוה לאילן ודו"ק:

(שם) ואע"ג דאשמעינן וכו'. עיין במהרש"א ולכאורה אינו מובן דהא מסקינן דחכמים ארישא קאי ולא שמעינן דצדדין אסורים וצ"ל דכוונתם דהי' אפשר לומר דנקט כלכלה משום דרבנן אסיפא קאי ושמעינן דצדדין אסורים ודו"ק:

(שם) גמרא אדרבה וכו'. עיין במהרש"א ד"ה אדרבה כ"ש וכו' כצ"ל. ונראה שהיה לפניו גירסא אדרבה כ"ש הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ל"א אדרבה הוא ועירובו במקום אחד ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה הכא לא וכו' ותרתי לא אמרינן. נראה שמפרש לא הדרן מחיצות היינו שאין שם רוחב ד' אלא ע"י חוקקין להשלים אבל כשיש רחב ד' בלא חוקקין להשלים הוי הדרן מחיצות אכן מדברי התוס' ד"ה כמאן משמע דאף כשיש רחב ד' בלא חוקקין להשלים הוי לא הדרן מחיצות והדרן מחיצות היינו שיש דפנות וכמ"ש מהרש"א שם ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה הואיל וכו' הואיל ואגודו ברה"י ואחר וכו' כצ"ל:

(דף ל"ד ע"א) ד"ה ואמאי וכו' של כל השנה הי' יכול וכו' כצ"ל ובדפוס הוגה לא הי' והוא טעות לענ"ד:

(שם) בהג"ה ולא יוכל לתרץ וכו'. ר"ל שגם ביו"ט שלאחר השבת מותר לרבי ומדבריהם אלו מבואר שגם ביה"ש של מו"ש מותר שבות לרבי ועיין במ"א סי' שמ"ב שנסתפק בזה וע"ש בתוספות שבת ודו"ק:

(שם) ד"ה או בראש וכו' מדפריך בתר הכי וכו'. עיין מהר"ם עד וי"ל וכו' וק"ל דכיון דמיירי הברייתא כששביתתו רחוק ד"א מעירובו דאל"כ גם למעלה מעשרה עירובו עירוב דהנותן עירובו יש לו ד"א וכמו שפירש"י וא"כ כשהעירוב ברה"ר א"א להביאו שיעביר ד"א ברה"ר וזה אפילו לר' אסור לשיטת התוספות אפילו פחות פחות מד"א וצ"ל דמ"מ הוי מ"ל דהברייתא לא ס"ל דנותן עירובו יש לו ד"א ומיירי בתוך ד"א ואע"פ שלא נמצא חולק ע"ז מ"מ ניחא להו טפי להביא ראי' מדפריך בתר הכי ודו"ק:

(שם) ואע"ג דבאגודו בידו וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כוונת התוס' דלכאורה הי' אפשר לומר דמיירי בכרמלית ואגודו בידו ותו ליכא אפילו איסור דרבנן לכן כתבו התוס' שגם השתא בלשון ראשון של רש"י דמיירי בכרמלית אפ"ה גם באגודו בידו איכא אד"ר ודו"ק:

(שם) לכך נראה וכו'. נלע"ד דמ"מ רישא באילן דתני למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ע"כ לא מתוקמא כשרבים מכתפין עליו דהוי רה"ר דא"כ אמאי עירובו עירוב לפי מאי דס"ל כרבא דנותן עירובו יש לו ד"א הא יהי' מעביר ד' אמות ברה"ר ואסור אפילו לרבי אפילו פחות פחות מד"א לשיטת התוס' וצ"ל דרישא מיירי בכרמלית וכיון שעוקר מכרמלית אע"פ שמעביר אח"כ ד"א ברה"ר לא הוי אלא אד"ר וכמ"ש התוס' (דף ל"ב ע"ב) ד"ה הכא ומותר לר' ודו"ק:

(שם) או בחורי ר"ה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד תמוה דלא מצינו חורי רה"ר כרה"ר ודוקא חורי רה"י כרה"י כדאיתא בא"ח סי' שמ"ה ס"ד אבל חורי רה"ר לא הוי כרה"ר וכמ"ש בהג"ה שם ובסי"ג ובלא"ה הדבר קשה שהתוס' יסתפקו במכניס מרה"ר לרה"י דרך אויר מעלה דמה לי באויר מ"מ הוי עקירה מרה"ר והנחה ברה"י לכן נ"ל כגי' הב"ח או בחורי רה"י דהוי כרה"י ר"ל והוי מושיט מרה"י לראש המגדל דהוי נמי רה"י דרך אויר רה"ר והשתא א"ש דקרי ליה מושיט ולפי צ"ל וצ"ע דכי נמי הוי רה"י וכו' כיון שאינו מושיט דרך אויר רה"ר ממש ודו"ק:

(שם) ד"ה ה"נ וכו' א"ו שביתתו לעולם בראש המגדל וכו'. נ"ב הג"ה בשם מהר"ם ולענ"ד גי' שבפנים עיקר ואולי ט"ס היא במהר"ם ודו"ק:

(שם) ד"ה אי איכא וכו' הא דלא פריך וכו'. נ"ל דר"ל לפי הפירוש שיהי' אגודו בידו הי' יכול לומר כן גם גבי אילן ומ"ש וא"ל דנייתי לכאורה אינו מובן דלא שייך אגודו בידו אלא כשלא נח מעולם במקום אלא מתחלה הי' אגודו בידו אבל כשכבר מונח באילן מה מועיל מה שיביא אח"כ מיתנא ונ"ל דר"ל דנייתי מע"ש ונימא הואיל והי' יכול להביא מיתנא מע"ש והי' אגודו בידו לזה כתבו דכולי האי וכו' ר"ל דלא אמרינן הואיל אלא על מה שיכול לעשות בשבת ולא על מה שהי' יכול לעשות מע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה אי למעלה וכו' אפילו נתכוין לשבות וכו', ונ"ל דלפ"ז הא דמקשה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר גם אי הוי מניח העירוב על הארץ הוי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר כיון שרחוק מן העירוב ד"א ברה"ר ואסור אפילו פחות פחות מד"א לשיטת התוספות ודו"ק: