גנזי יוסף נד

(שם) תוס' ד"ה כתנאי וכו' משום וכו'. עיין במהרש"א עד ומהרש"ל פירש וכו'. משמע ליה דמהרש"ל ס"ל דלמאי דתלה הגמרא טעמא משום טומאת לידה היינו משום דכל שאין אמו טמאה לידה לא הוי דומיא דלכם והתוס' הקשו דלמא הא דלא הוי דומיא דלכם קודם הטבילה משום דאינה חשובה גיורת אכן לענ"ד כוונת מהרש"ל דלמאי דתלה טעמא משום טומאת לידה לא הוי משום שאינו דומיא דלכם והתוס' הקשו דלמא לא הוי הטעם משום דאין אמו טמאה לידה אלא משום דלא הוי דומיא דלכם ועיין בהגהות קרני ראם ודו"ק:

(דף קל"ו ע"א) ד"ה מימהל וכו' היכי תיסק אדעתיה וכו'. עיין במהרש"א עד היינו דוקא וכו' אמת שכ"כ שם הרא"ש והתוס' ד"ה והא אכן ממה דמוקמינן דרבי כרשב"ג ס"ל אין ראיה דאפשר לומר דתרווייהו ס"ל דשייך אישתהי ואפשר לבן ח' לחיות למר כשגמרו שערו וצפרניו ולמר כשחי שלשים יום ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דבאחד מהם אמרינן אשתהי וגם דברי התוס' דכאן ניחא בלא זה דנפל מן הגג ע"כ מיירי היכי דליכא סימן בשערו וצפרניו וצריך סימן של שלשים יום ודו"ק:

(שם) ד"ה דתניא כל ששהה כו' כרבים עבד כצ"ל. נ"ב ר"ל מדקתני כל וכו'. ולא הבינותי דמלשון התוס' משמע דהא דמיירי בבן ח' מוכח מדמוכח מיניה דס"ל אשתהי אלא דמיירי גם מסתם ולדות הוכיחו לקמן מלשון כל ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה דתניא הזכר וכו' דטעמא דכתב רחמנא הזכר ואם נקבה וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה הזכר וכו' דהא עולת ראיי'. הקשה מהרש"א בחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה אצטריך דבפ"ב דביצה [דף י"ט ע"א] ובפ"ב דחגיגה [דף י"ז ע"א] מבואר דסומכין על עולת ראיי' וכ"פ הרמב"ם [פ"א מה' חגיגה ה"ט] ולענ"ד יש' לתמוה עוד שכתבו דעולת נדבה בעי סמיכה והא אם היא נקבה הוי קרבן נשים ולא בעי סמיכה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' מעשה הקרבנות ה"ח ע"ש ונלענ"ד דהנה נראה דבגירסות ישנות בתוס' לא גרסי אלא דהא עולת ראיי' לא בעיא סמיכה והגיהו בתוס' ועולת נדבה בעי סמיכה ונלענ"ד שיש להגי' דהא עולת ראיי' בעי סמיכה ועולת נשים לא בעיא סמיכה ומה שהגיהו ועולת נדבה בעי סמיכה היא טעות ומ"מ צ"ל דמה שרצו התוס' לומר דלייתי על תנאי היינו לאחר יו"ט דיש לו תשלומין כל שבעה אבל ביו"ט בלא"ה אי אפשר דאין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט וכדאיתא בביצה שם. שוב ראיתי במהר"ם שהגי' ועולת נדבה פסולה אם לא יסמוך והוא יותר תמוה לענ"ד דהא קיי"ל דאם לא סמך כפר וכמ"ש הרמב"ם שם הי"ב ע"ש ודו"ק:

(דף קל"ז ע"א) שם וא"ת וכו' מיהו וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי אמאי הוצרכו לתרץ דה"א כשראה לובן ואודם כאחת הא בלא"ה לק"מ דמספקא לי' לרב אם הוא זכר וממעט ליה כשראה לובן או היא נקבה וממעט לה כשראה אודם לכן נלענ"ד דהתוס' בקושייתם ידעו שפיר דאפשר לומר דמספקא ליה לרב אי ממעטינן ליה מזכר אע"פ שהוא זכר או מנקבה אע"פ שהיא נקבה אלא דמשמע להו דלכתחלה לא מתיר רב שיבא למקדש לכן קשיא להו דודאי לא נחייב אותו מספק. ומ"ש התוס' אבל הא תימה וכו' הי' אפשר לפרש שהקשו תרי קראי למה לי אכן בתוס' נדה (דף כ"ח ע"א) סוף ד"ה שנאמר הקשו קושיא זו ותירצו בע"א ע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ידיד וכו' וצאצאיו הוא ובניו כמו וכו'. מדבריהם משמע שמפרשים דבניא ובני בניא הוא תרגום של הצאצאים ועיין מ"א ר"ס מ"ז ובא"ר שם ס"ק ג' ובמ"ש שם בחידושי בעזה"י ודו"ק:

פרק כ. (שם) גמרא אמר רב יוסף תלה חייב חטאת. משמע דבשבת מיירי דביו"ט ליכא חיוב חטאת וא"כ לכאורה הי' יכול למיבעי גם לר"א דבשבת גם ר"א אוסר ונ"ל דלר"א פשיטא לי' דהוי מדרבנן מדשרי ביו"ט מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט וכמ"ש התוס' דלא שרי ר"א אלא בדרבנן ולכן לא מיבעיא לי' אלא לחכמים ודו"ק:

(דף קל"ח ע"א) תוס' ד"ה אף כילה וכו' הוה מצי וכו' אינו מובן מאי ס"ד בקושייתם ואי הוי ס"ל דר"ה מתיר בכל ענין אי אפשר לפרש כן דברי רב דהא אמר דלפעמים כילה אסור וגם אינו מובן מ"ש כי ההיא דשנינו ואפשר דמשמע להו בקושייתם דמאי דמחלק אח"כ בין יש בגגה טפח הוא לפרש כילה דר"ה שלא הי' בגגים טפח ותירצו שגם כילה דר"ה כדרמי בר יחזקאל הוי אלא דמ"מ לא נתיישב דמ"מ הוי מצי למימר דרב דאמר כילה מותרת מיירי שאין בגגה טפח ודו"ק וצ"ע:

(דף קל"ט ע"א) ד"ה ולישלח וכו' וא"ת נהי וכו' צ"ל דמשמע להו דכיון דבח"ל הלכה כמותו וס"ל בח"ל כמותו שגם בארץ אינו אסור אלא מדרבנן ממילא בח"ל מותר לגמרי ועיין ביו"ד ס"ס רצ"ו ודו"ק:

(דף ק"מ ע"ב) ד"ה מקמי חורא וכו' הוא דבור א' עם מ"ש (בדף קמ"א ע"א) דאית לה עד וברקנים ודו"ק:

(דף קמ"א ע"א) תוס' ד"ה הני וכו' דקשה למ"ד וכו' עיין במהרש"א עד משום מלח דבעי שינוי וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) גמרא הב"ע ברפוי וכו'. עיין במהרש"א דתניא ר' יהודה אומר וכו' כצ"ל:

פרק כא. (שם) תוס' ד"ה אי הכי וכו' אא"ב וכו'. ובזה ניחא דלכאורה קשה דכיון דהמקשן ידע דרבא מחלק בין אבן לדינר וכאן כיס מיירי בדינר ולפירוש התוס' שפיר דהחילוק הוא משום דלמא אתי לאתויי ואין זה טעם שיחייב חטאת ודו"ק:

(דף קמ"ב ע"א) ת"י ד"ה ושדינהו וכו' והשתא לא צריכנא וכו'. נ"ל שהוא דבור בפ"ע וקאי אאוקימתא דרב חייא בר אשי בכלכלה פחותה ודו"ק:

(שם) להשליך הסל. נ"ל דצ"ל להשליך הכל:

(שם) גמרא דתנן סאה תרומה וכו'. הוא משנה בפ"ה דתרומות מ"ו ולכאורה אינו מובן הדמיון דהתם ס"ל לר"א דהכל כתרומה ודאי ומנ"ל דס"ל תרומה בעינא מחתה ויותר הי' לו להביא שם מ"ה סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה למקום אחר ר"א אומר מדמעת כתרומה ודאי וחכ"א אינה מדמעת אלא לפי חשבון דהתם ס"ל לר"א דהסאה שהעלה היא כתרומה ודאי והשאר מותר ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה שאוכל וכו' והא דמוקי וכו'. עיין במהרש"א עד כגון דהאוכל מרובה בטירחא וזוטר וכו' דנפיש האוכל בטירחא מיעוטא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ל"ש וכו' והא לא תקשה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אבן שע"פ החביות אצטריך לי' לאשמעינן היתה בין החביות מגבי' וכו' ודו"ק:

(דף קמ"ג ע"א) במשנה וחכ"א וכו'. מהר"ם הגי' וחכ"א בין כך ובין כך מקנחין בו וניטל וכו' ולא מצאתי לא' מן הפוסקים שיאמר כן ועיין בתוס' ד"ה ואם לאו ודו"ק וצ"ט: