גנזי יוסף מה

אלו הי' ממש במסייע היו שניהם פטורים מ"מ גבי טומאה היו שניהם חייבים דגבי חטאת כתיב בעשותה וממעטינן שנים שעשאוהו דהיינו לר"י זה יכול וזה יכול ולר"ש אפילו זה א"י וזה א"י אם לא היכי שהשני אין בו ממש אבל גבי טומאה אם הי' בהם ממש היו שניהם טמאים וע"כ אין בהם ממש וע"כ לא הי' יכול להביא ראי' מדר"י גופא דאפשר אדרבה שניהם יש בהם ממש והו"ל שנים שעשאוהו אבל זה א"י וזה א"י כל אחר כולה מלתא עביד לר"י ולר"ש דפטר ה"ה זה יכול וזה אינו יכול לכן הביא מטומאה כנלענ"ד ודו"ק. ולפי' מהרש"א צ"ל שמביא ראי' מדר"י אע"ג דלדידי' ודאי פשיטא דשאינו יכול פטור דלא עדיף מאלו הי' יכול וכמ"ש וע"כ דצריך הוכחה לר"מ ולדידי' בזה יכול וזה יכול חייב ואפילו נימא שגם לר"י מקשה כיון דהיכול חייב ליחייב גם שאינו יכול מ"מ פשיטא שגם לר"מ מקשה ולר"מ אין ראי' ונ"ל דבהא לא פליגי ר"מ ור"י אי מסייע יש בו ממש או אין בו ממש אלא דר"מ ס"ל זה יכול וזה יכול לא הוי מסייע וכיון שלמדנו דלר"י מסייע דידי' אין בו ממש ה"ה לר"מ זה יכול וזה א"י דהוי הא"י מסייע אין בו ממש ודו"ק:

(שם) ד"ה לאורכן וכו' על אורכן. נ"ב בשם הב"ח רחבן ואינו מובן ודו"ק וגירסא שבפנים עיקר ודו"ק:

(שם) מהרש"א בד"ה וכיון דזימנין וכו' כצ"ל לפי גירסא שלנו בתוס' ונראה דלפני מהרש"א היו ב' דבורי התוס' אחד לכן ציין ד"ה מפני ועיין מהר"ם:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ויכול לעמוד וכו'. עיין במהרש"א עד וא"כ מכ"ש אבן וכו'. נ"ל דצ"ל וא"כ לא קשה מאבן או צ"ל משא"כ אבן ודו"ק:

(שם) ד"ה אמר מר וכו' משום דאין רגילות וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד הוצרכו התוס' לסברא זו לרנב"י דפשיט מצבי וע"כ ס"ל דאין חילוק בין שניהם יכולים לשניהם א"י ולמה בעי הבעיין בשניהם יכולים ואם הבעיין ידע בשניהם א"י אלא דבעי אם יש לחלק בין שניהם יכולין לשניהם א"י א"כ לא פשיט מידי וע"כ הוצרכו לומר סברא זו שגם הבעיין בעי בתרתי ולא חילק בינייהו וכן ס"ל לרנב"י אלא מאן דסבר דבעי שיעור לזה ושיעור לזה ס"ל דדוקא בשניהם יכולין יש להסתפק ורנב"י פליג עליו בסברא זו ועל הבעיין לפי סברת רנב"י לא תקשה וכי לא ידע מתניתין דאפשר לאוקמא בב' צביים וכמ"ש התוס' לקמן אבל למ"ד בעינן שיעור לכל א' לא מסתבר להו שגם בשניהם א"י ס"ל כן ואוקמא מתניתין בכה"ג משא"כ הבעיין מספקא ליה שמא יביאו ראי' דבעינן שיעור לכל א' וע"כ נוקמי הכי ודו"ק:

(שם) ד"ה ששגג וכו' ואין נראה לר"י וכו'. עיין מ"ש בעזה"י בפסחים (דף כ"ט ע"א) בתוס' ד"ה ר' נחוניא:

(דף צ"ד ע"א) רש"י ד"ה דבי וייאדן וכו'. עיין במהרש"ל ומהרש"א והעולה מדבריהם דרש"ל ס"ל דלכ"ע בהמות וחיות ועופות משרבטי נפשייהו אלא דר' נתן ס"ל דאע"ג דמשרבטי נפשייהו פטור ורבנן ס"ל דכיון דמשרבטי נפשייהו חייב לכן הוצרך להגי' ולמחוק תיבת ולא דאי לא משרבטי נפשייהו גם לרבנן פטור ומהרש"א ס"ל דבמשרבטי נפשייהו לכ"ע לא שייך נושא א"ע וחייב אלא דפליגי בבהמות וחיות ועופות דר"נ ס"ל דלא משרבטי נפשייהו ורבנן ס"ל דמשרבטי נפשייהו לכן ניחא לי' בגירסא ולא משרבטי נפשייהו והיינו לר"נ אבל לרבנן משרבטי נפשייהו וחייב. עוד מחולקים דמהרש"ל ס"ל דעופות הצודין ודאי לא משרבטי נפשייהו להשמיט מיד הנושאן לכן הוכרח למחוק מפירש"י כגון נץ וכו' ומהרש"א ס"ל דעופות הצודין הם כשאר עופות ומשרבטי נפשייהו לרבנן ואלמלי הייתי כדאי להכריע הייתי אומר דצדקו דברי מהרש"ל בזה דלכ"ע משרבטי נפשייהו דלא מסתבר דפליגי במציאות אלא דר"נ ס"ל דאפ"ה שייך נושא א"ע וצריך למחוק תיבת ולא ובהא צדקו דברי מהרש"א דעופות הצודין הם כשאר עופות דאע"ג דמוכנים לעוף אין רצונם להיות ברשות אדם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ר"ש פוטר וכו' וכן סותר וכו'. עיין במהרש"א ותמהני מאוד דאי סתירה ילפינן ממכבה ובמכבה היא עתה יותר טוב משאם לא הי' דולק מעולם נימא דבאמת בכל סתירה פטור כיון שא"א שיהי' טוב יותר משאם לא הי' בנוי מעולם ובפרק ב"מ (דף ל"א ע"ב) הקשו התוס' אמאי חייב בסותר כיון שאינו טוב יותר משאם לא הי' בנוי מעולם ותירצו שגם במשכן כן היה ע"ש וא"כ קשה ממ"נ אי ילפינן מסתירת והקמת המשכן נימא דחייב אפילו לא יהי' הבנין השני טוב מבנין הראשון ואי לא ילפינן אלא מכיבוי נימא דכיון שאינו טוב יותר מאלו לא הי' בנוי מעולם פטור ונלענ"ד דהתוס' ס"ל דבמשכן כיון דהוצרכו להעמידו במקום אחר הוי הבנין השני יותר טוב מן הראשון כיון דלפי הצורך עתה א"צ במקום בנין הראשון אלא במקום השני אע"ג דלעיל (דף ל"א ע"ב) בגמרא משמע דסותר ע"מ לבנות במקומו יותר מסתבר לחייב מע"מ לבנות שלא במקומו היינו לר"י שלא יהי' מקלקל ובזה קיי"ל כר' יוחנן שם דאין חילוק אבל לר"ש שלא יהי' משאצ"ל הוי איפכא דע"מ לבנות שלא במקומו הוי טפי צ"ל מע"מ לבנות במקומו וגם בימי המלואים שהעמידו ופרקו אותו בכל יום ומשמע שהי' במקומו כיון דע"פ ד' הי' הוי ג"כ יותר טוב מן הראשון והא דע"פ ד' יש לו לר"י מעלה של במקומו ולר"ש מעלה של שלא במקומו וגם התוס' דהכא ס"ל סברתם דלעיל (דף ל"א) דמהאי טעמא לא בעינן שיהא יותר טוב אחר סתירה מכשלא הי' בנוי מעולם ולא ביארו כאן כיון שכבר ביארו שם שכן הי' במשכן וכאן כתבו דמ"מ בעינן שיתקן בבנין השני מבבנין הראשון דס"ל שגם במשכן הי' כן וכמ"ש ודו"ק:

(שם) א"כ מפיס מורסא וכו'. נ"ב גירסת הנ"י א"נ ואין מובן לי ולענ"ד גירסא שלפנינו הוא הנכון ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה לאפוקי וכו' ואי משום וכו'. נלענ"ד דכוונת רש"י שהי' קשה לו דר' יוחנן דלא הוי ידע טעמא דגדול כבוד הבריות ומשמע שסבר דטעמא דרנב"י דס"ל דר"ש מתיר משא"צ לגופה לכתחלה מ"מ תקשה לי' איסור טלטול לכן כ' דר"י סבר דטעמא דמתיר איסור טלטול משום דמניח עליו ככר או תינוק ומ"מ גם לפי האמת דמותר להוציאו לכרמלית משום גדול כבוד הבריות מ"מ לאיסור טלטול צריך ככר או תינוק וכמ"ש התוס' ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אבל וכו' וי"ל דא"כ וכו'. וצ"ל דהא דקאמר מ"ד להודיעך כחו דר"א ר"ל דה"א דעדיף להשמיענו כחו דר"א כדאמרינן בעלמא כחו דהתירא עדיף משום דאין מתירין מספק ה"נ כח המחייב עדיף משום דאין לחייב מספק קמ"ל דאפ"ה כחן דרבנן דקיי"ל כוותייהו עדיף ודו"ק:

(דף צ"ה ע"א) רש"י ד"ה חייב חטאת וכו' מחבץ חייב משום בורר. מהרש"ל מחקו ונ"ל שטעמו דרש"י לא מפרש מה דאיתא בגמרא בפירוש כמו שאינו מפורש חולב ומגבן אלא מכבד ומרבץ דלא מפרש בגמרא וגם רודה חלת דבש אע"ג דמפרש בגמרא דאתקש ליער אבל אינו מפורש בגמרא בדבש גופי' משום מאי מיחייב דאפשר לומר דלמדנו מהיקש דחייב ומ"מ הוא משום חיוב אחר לכן משמיענו רש"י ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ורמינהו וכו' וצ"ל לפי זה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דכוונתם דלפ"ז צ"ל שגם לס"ד אין תורמין לר"ש מן הנקוב על פירות הקרקע משא"כ לפיר"י דבסמוך דלס"ד לכל מילי הוי כמחובר פשיטא דתורמין על פירות הקרקע אבל למסקנא ודאי לכל הפירושים אין תורמין לר"ש על פירות הקרקע ודו"ק. ומ"ש מהרש"א דתרם מנקוב על הגדלים בקרקע הוי ספק נ"ל דלאו דוקא דאי ספק הוי אין קושיא מהא דפטור לענין שבת אלא ר"ל דמדאורייתא תרומה ודאי הוא