גנזי יוסף לד

דפירש"י דבכבול וכו' כצ"ל. וע"ש במהר"ם עד דלא תתגנה לכן פירש דאפילו וכו' כצ"ל:

(דף נ"ח ע"א) גמרא ומי אמר שמואל הכי וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם ולענ"ד אפשר עוד לומר דס"ל דק"ו לא הוי אלא בחותם שבכסותו אבל חותם שבצוארו עדיף מכיפה של צמר וא"כ אי כיפה של צמר תנן חותם שבצוארו מותר אבל אי כבלא דעבדא תנן משמע לי' דמיירי בכל חותמות וכמ"ש התוס' ד"ה והאמר שמואל ומהר"ם שם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה לא תצא וכו'. עיין במהרש"א עד וי"ל דר"ל דודאי הכא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) גמרא במאי אוקימתא וכו'. הקשה מהר"ם שדברי המקשן סותרים זא"ז ע"ש ולענ"ד לק"מ דמעיקרא בבהמה ע"כ לא הוי ס"ל דטעמא דאין מקבלין טומאה דלא נגמרה מלאכתה דא"כ הוי קשה לו דאדם נמי ובסיפא מפורש דדאדם מקבל טומאה אלא הוי ס"ל דנגמרה מלאכתו בלא עינבל ואפ"ה דבהמה אינו מקבל טומאה דלא הוי מנא כלל לכן מקשה עינבל משוי לי' מנא אבל השתא באדם פשיטא דודאי כלי הוא אלא דמקשה דלא נגמרה מלאכתו וכמ"ש רש"י בד"ה נטלו ענבליהם וזה ודאי שייך לומר דע"י העינבל נגמרה מלאכתו ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה וכי תימא וכו' משנטמאו וכו'. הכי משמע לי' דאם נתפרדו קודם שנטמאו פשיטא דלא שייך לומר כמאן דמחבר דמי והוי חבור ואם נטמא א' נטמא השני אבל לעיל בד"ה שאין עולין דלא מיירי מחבור ניחא לי' שפיר דאע"פ שעדיין לא נטמאו אין עולין מתורת קבלת טומאה שיטמא זה שנגע בו הטומאה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה מתיב רבא וכו' וקשה לר"י וכו'. עיין מהרש"א שכ' דאפשר לומר לפירש"י דהכא דרבא מודה דכשנתפרדו אחר שנטמאו לא עלו מטומאתם ומדברי מהר"ם שכ' דלאביי לא עלו מטומאתם משמע דלרבא עלו. והנה מדברי רש"י ד"ה וכי תימא משמע דס"ל כאן דאליבא דאמת לרבא עולין מטומאתם וצ"ל דמהרש"א מפרש דאפילו לפי הוכי תימא אין ר"ל דלפ"ז הוי כאביי [וכמ"ש מהר"ם] אלא שגם רבא מודה לזה לפי האמת אלא דמ"מ לא יהי' ראי' דלא כאביי דנוכל לומר דה"ה שמקבל כל א' טומאה בפ"ע ודו"ק. וע"ש במהר"ם עד למדי מ"מ כיון דהדיוט וכו' כיון שהשני כלים מחוברים וכו' וכדפי' רבה דבשעת וכו' כצ"ל:

(דף נ"ט ע"כ) גמרא א"ל רב שמואל וכו'. עיין מהר"ם עד כרב אשי דמתני לקולא וכו' כצ"ל. ותמהני דכל דבריו נכללו ברש"י ד"ה כלילא שרי ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ר' נחמי' וכו' וכ"מ וכו'. עיין במהרש"א עד קאמר ומטמא נמי וכו' כצ"ל:

(דף ס' ע"א) רש"י ד"ה המעמיד וכו' והערסא וכו'. עיין במהר"ם עד שזה הוא הקנה שבו וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ושמעו וכו'. עיין מהר"ם עד ששמעו אבל לא וכו' כצ"ל:

(דף ס"א ע"א) ד"ה אע"ג וכו' קשה לרשב"א וכו' עיין הרש"א ומהר"ם שכתבו דקושייתו קאי אלקמן ור"ל דכאן אפשר לומר דהא גופא אשמעינן רב פפא דבהומחה גברא לחוד אמרינן דודאי תועיל ולא אמרינן דלא סמכינן אהומחה גברא לחוד ולא אמרינן דודאי תועיל עד דאתמחי גם קמיע ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה תלתא קמיעים וכו' וי"ל וכו'. עיין בת"י עד דעדיף וכו'. ר"ל כיון דהיכי דאיכא למתלי בגברא או בקמיע תלינן בקמיע ולא בגברא הרי דעדיף למתלי בקמיע מבגברא ה"ה היכי דגברא אתמחי כבר מ"מ תלינן גם בקמיע ואח"כ סיים ואתמחי גברא וכו' ר"ל דלא משכחת גברא ולא קמיע אלא היכי דא"א לתלות בקמיע דכל היכי דאפשר לתלות בקמיע לא תלינן בגברא אלא בקמיע ולדברי הת"י לא צריכין לתירוץ התוס' ולדעת התוס' צ"ל אע"ג דהיכי דאפשר לתלות בקמיע לא אתמחי גברא מ"ש היכי דאתמחי גברא כבר לא אתמחי קמיע גם צ"ל לדבריהם דקמיע הג' שריפא ב"פ לחד מהנך תרי גברי ואח"כ פעם ג' לאדם שלישי אע"ג דאפשר לתלות בקמיע מ"מ אתמחי גם גברא כיון שריפא כבר ב' בני אדם מוכחי מלתא שגם, גברא מומחה הוא ולדברי הת"י אפשר דבכה"ג לא אתמחי גברא דתלינן בקמיע ולא בגברא ודו"ק:

(שם) ד"ה תלת קמיעי וכו' תימה וכו'. היינו לשיטתם בד"ה כל שריפא דמשמע דג' ב"א דוקא אבל רש"י ד"ה הא לאמחויי כ' הא דקתני ג' ב"א דסתמא הם ג' מיני חלאים וא"כ אפשר דה"ה לאדם א' בג' מיני חולאים והיינו בעיא דר"פ אי ג' ב"א דוקא או לא. ונ"ל עוד דהתוס' לא היו יכולין להקשות כקו' רש"י ד"ה מזליה דלא דייק להו כל שריפא ושנה ושילש דמשמע לאדם א' אלא דמשמע קמיע אחד וכמ"ש בד"ה כל שריפא מ"מ משמע להו כסברת רש"י דתלינן בקמיע ממאי דלא מיבעי לר"פ אלא גבי אתמחי גברא ולא' גבי אתמחי קמיע וכמ"ש לעיל ע"א בד"ה אע"ג ודו"ק:

(שם) וקשה לר"י וכו' וי"ל וכו'. משמע דר"ל דלעיל מיירי בג' איגרות אכן כאן חד קמיע לתלתא גברי היינו אגרת אחת אכן לענ"ד מלשון רש"י כאן שכ' חד קמיע לתלתא גברי לחולי א' משמע דמיירי בג' אגרות דבאגרת אחת פשיטא דהוי לחולי א' וקו' התוס' לענ"ד לק"מ דלעיל כוונת רש"י דאתמחי גברא לאותו לחש וכמ"ש התוס' והיינו להא דרב פפא דבעינן אתמחי גברא ואתמחי קמיע ודי דאתמחי גברא לאותו לחש וכאן קאי לפי האמת דדי באתמחי א' מהם וא"כ בלחש א' בג' אגרות לחולי א' קמיע אתמחי מיד כל אדם וכמ"ש רש"י וא"כ פשיטא דכ"ש מרופא זה ולכן הוכרח רש"י לפרש גברא לא אתמחי לקמיע אחר ובגליון תוס' נדפס ולהאי פירושא לא אתמחי גברא אפילו ללחש זה והוא תמוה לענ"ד דהא לחש זה אתמחי מיד כל אדם וא"כ דברי רש"י נכונים ואין כאן סתירה ודו"ק. שוב מצאתי בס' מג"ש שהרגיש בזה ע"ש באריכות:

(שם) וגם זה אין נראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א ולכאורה הוא ממש קו' התוס' דמסקי ואם הוא וכו' וצ"ל דכוונת מהרש"א דלא הי' להם להקשות בלשון מסופק דבפשיטות היינו תלתא קמיעי לתלתא גברי אכן לענ"ד דברי התוס' נכונים דהא רש"י פי' תלתא קמיעי של שלש מיני חולי לכן מספקא להו אם ג' קמיעי של לחש א' נכלל בכלל חד קמיע או בכלל תלתא קמיעי וכבר כתבתי דלענ"ד לפירש"י נכלל בכלל חד קמיע ודו"ק:

(שם) ד"ה הא לאמחויי וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש דמ"ש רש"י וא"ל מזל הרופא גרים קאי על אתמחי גברא דנימא דמזל הרופא גרים ולא יועיל אלא בקמיעות אלו ולא בכל קמיעות שבעולם הסברא קשה להבין ובפרט שרש"י הקשה בזה קושיא ומנ"ל להקשות דלמא ע"י מזל הרופא ג"כ מועיל לכל הקמיעות שבעולם אכן מ"ש דמ"ש רש"י וא"ל נמי וכו' קאי על אתמחי גברא ודאי דבריו נראין נכונים שהרי כ' רש"י אח"כ בד"ה מזלי' דיותר יש לתלות בקמיע מבמזל החולה ומ"ש מהרש"ל בזה דכיון דאתמחי גברא כבר אין לתלות בקמיע אלא או ברופא או בחולה אינו מובן לענ"ד דכיון דאתמחי הרופא נתלה בחולה והנלענ"ד דמ"ש רש"י וא"ל מזל הרופא וכו' קאי אאתמחי קמיע ומ"ש אח"כ וא"ל נמי וכו' קאי אאתמחי גברא. וליישב קו' התוס' על רש"י נלענ"ד דמ"ש רש"י ע"י אדם זה היינו לפום ריהטא אפשר לומר כן אבל אחר שאמר פ"ב אתמחי