גנזי יוסף רא

אילעא וגם כאן קשה אמאי לא אמר דמ"ד לוקה ס"ל דהוי כלל ופרט וכלל וכמ"ד דס"ל כן ונ"ל דכאן בא לומר דאפילו תרווייהו ס"ל דאין דנין בכלל ופרט וכלל א"ש פלוגתתם ולקמן אמר רבותא יותר דיכול אפילו בלא דר' אילעי ילקה דדנין בכלל ופרט וכלל ולכן בלא דר' אילעי צריך קרא לפוטרו ממלקות:

(שם ע"ב) ד"ה עד עצרת וכו'. עיין במהרש"א עד וב"ה לחומרא בשדה האילן אפשר וכו' כצ"ל:

(דף ד' ע"א) גמרא וקמיפלגי בדר' זירא וכו' עד כמיא דלא פסקי דמי. לכאורה אינו מובן כיון דכמאן דלא פסקי דמי וליכא למיחש כדפירש"י ולא שייך למיגזר א"כ אמאי קאמר לעיל דר"ז ס"ל דלא גזרינן הא לא שייך למיגזר כלל ונ"ל לפרש דר' יוחנן ורב אשי פליגי דר' יוחנן גזר מי גשמים אטו מי קילין אחר ורב אשי לא גזר אלא דלמא מתרמי ריעותא כאן אבל אטו קילין אחר לא ור' זירא נמי לא גזר אגמים שאינן פוסקין אטו שאר אגמים דפסקי אע"ג דודאי איכא אגמים אחרים דפסקי דדוקא הני אגמים דבבל לא עבידי דפסקי אלא דר' ירמי' מקשה לי' דלמא מתרמי ריעותא דהנהו גופייהו שיפסקו וע"ז ודאי יש לחוש כמו שחש רב אשי במי גשמים דאתו לידי מי קילין ואהא מתרץ דבהנהו ליכא למיחש ואטו אחרים לא גזרינן כרב אשי ואגמים דפסקי שיש חשש שמא יביא ממקום אחר דמי לחשש מי גשמים דאתו לידי מי קילין וימלא ע"י טורח כנ"ל:

(שם) רש"י ד"ה אמר אביי והוא שלא פסק מעיין המטפטף וכו'. נ"ל דתיבת המטפטף קאי אדלקמן וה"פ והוא שלא פסק המעיין מבית השלחין הגבוה ואז המטפטף וכו' ויותר נ"ל דתיבת המטפטף צ"ל אחר תיבת גבוה וכצ"ל שלא פסק מעיין מבית השלחין גבוה המטפטף לבריכה וכו':

(שם ע"ב) גמרא כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה. וצ"ל דמ"ד משום שנראה כעודר ס"ל דאע"ג דלא מנח ליה בדוכתיה אפ"ה נראה כעודר:

(שם) תוס' ד"ה מפני וכו' א"נ וכו'. קשה לי דא"כ מאי משני זבלו מוכיח עליו הא מ"מ העפר תוכיח שמניח סמוך להעומק הוי עבודת קרקע ממש וצ"ל דמ"ש דחשיב עבודת קרקע ממש היא לאו דוקא אלא גם ראב"ע מודה דכיון דע"י שינוי עביד לא הוי עבודת קרקע ממש אלא דהרואה אע"פ שידע שאינו מתכוין לכך חשבי דהוי עבודת קרקע ממש דלא נראה להם שינוי אבל היכי דזבלו מוכיח עליו יש היכר גם לרואה ואפשר דראב"ע לא חשיב שינוי אלא היכי דזבלו מוכיח עליו וס"ל דבלא שינוי הוי עבודת קרקע ממש וע"י שינוי דהיינו היכי דזבלו מוכיח עליו מודה דמותר:

(דף ה' ע"א) רש"י ד"ה דכתיב וכו'. בהגהות הב"ח דמש"ה נ"ל דצ"ל דמא"ה והוא ר"ת דמתי אומות העולם:

(שם ע"ב) ד"ה בית הפרס חצי מענה וכו'. וכ"ה במהרש"א ונ"ב נ"ל דצ"ל מלא וכ"ה הגי' לפנינו בגמרא ובמשנה שם מ"מ לענ"ד אפשר לומר שגירסת רש"י הי' חצי מענה וס"ל דמלא מענה הוא מאתים אמה וניחא לדידי' שנקרא פרס שפירושו חצי ועיין בפירוש הר"ב ותוס' יו"ט ובתוס' נדה (דף נ"ז ע"א) ד"ה בית הפרם וצ"ע:

(שם) ד"ה מנפח אדם וכו' ואי מטמא באהל וכו'. ר"ל שהניפוח אינו מועיל אלא שאם יש עצם כשעורה נשמר שלא יגע בו ולא יסיטו אבל ע"כ מאהיל עליו בשעת נפיחה אלא שאינו מטמא באהל וכ"מ מדבריו בנדה (דף נ"ז ע"א) ע"ש ומשמע מדבריו דבדיקה זו לכתחלה היא שעשה פסחו ודלא כמ"ש התוס' כתובות (דף כ"ח ע"ב) ד"ה מנפח אלא כמ"ש התוס' בפסחים (דף צ"ב ע"ב) ד"ה מאי בודקין ובבכורות (דף כ"ט ע"ב) ד"ה היכי אזיל ע"ש:

(שם) גמרא ורב יהודה בר אמי וכו'. לא ידעתי מה עניינו לכאן והיכי משמע מזה שאינו מטמא באהל ואפשר כיון דמייתי להנך ב' מימרות דרב יהודה א"ש ודרב יהודה בר אמי בהדדי בכמה מקומות לראי' שהיא מדרבנן מייתי להו נמי כאן בהדי הדדי וצ"ע. עיין בריטב"א שהקשה מאי פריך והא מתניתין הוא בפי"ח דאהלות מב"ג דשדה שנחרש בה קבר אין מטמא באהל ושדה שאבד בה קבר מטמא באהל ונלענ"ד דהמקשה דכאן לא משמע לי' שיקרא לפעמים סתם בית הפרס לשדה שנחרש בה קבר ולפעמים לשדה שאבד בה קבר לכן מקשה ובית הפרס סתמא מי מטמא באהל וכו' וע"כ בית הפרס סתמא היינו שנחרש בה קבר ומתרץ כאן בשדה שאבד בה קבר וכו' ותרוייהו בית הפרס סתמא קרי להו ופריך ושדה שנחרש בה קבר בית הפרס קרי ליה דלא משמע ליה ששניהם יקראו בית הפרס סתמא עד דמייתי מהמשנה:

(שם) אמר ר"פ כי תניא ההוא וכו'. ק"ל דמשמע בידוע שנחרש בה קבר ויש לה דין שדה שנחרש בה קבר והא תנן בפי"ז דאהלות מ"ג החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינו עושה אותה בית הפרס ונ"ל דס"ל דדוקא לענין שאינו מטמא במקום שודאי לא היה שם הקבר מטעם ס"ס שמא לא חרש במקום הקבר ושמא לא הוליך ממנה עצם וכמ"ש הר"ב שם אבל במקום שאבד הקבר טמא ממ"נ אם לא חרש במקום הקבר הרי היא שדה שאבד בה קבר כמקדם ואם חרש במקום הקבר ליכא אלא ספק א' שמא הוליכה המחרישה כמו כל שדה שנחרש בה קבר:

(שם) תוס' ד"ה מנפח וכו' דמסתמא וכו'. דבריהם אינם מובנים לי דלפי מ"ש הטעם שאינו טמא מדאורייתא דמסתמא ליכא למימר שהגיעה המחרישה עד המת ומדאורייתא אין לחוש שמא הוליכה המחרישה עצם מהקבר א"כ מקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא א"כ אמאי כתבו אח"כ ולא היו רגילים וכו' דמשמע דמסתמא אמרינן שהגיעה המחרישה עד המת וגם מקום הקבר אינו מטמא אח"כ באהל וכ"מ מלשון הגמרא דאמר ר"פ בשדה שאבד בה קבר יש בה אילנות בידוע שנחרש ופירש"י לאחר שציינוה ומשמע דאח"כ אינה מטמאה באהל אע"פ שאבד בה קבר דכיון שנחרש שוב אינה מטמא באהל וצ"ל בטעמא דאינה מטמא מדאורייתא כמ"ש הריטב"א דמסתמא נשתברו לגמרי כל העצמות ע"ש ומטעם זה גם מקום הקבר אינו מטמא באהל וגם במגע אינו מטמא אלא מדרבנן וכ"כ התוס' בפירוש בספ"ב דכתובות דאפילו במקום הקבר הוי כשאר שדה והביאו ראי' מסוגיא זו ע"ש לכן נ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם דמתחלה כתבו דמסתמא וכו' וזהו טעם לטהר כל השדה חוץ ממקום הקבר ובאו לומר דאפילו היו קוברים המת בעומק והי' אפשר לחוש שמא הגיע המחרישה לצד העליון של המת ודלדלה משם עצם ושאר כל המת נשאר במקומו עכ"פ כל שאר השדה טהור מדאורייתא דליכא לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק ואח"כ כתבו ולא היו רגילים וכו' לפרש דבאמת גם מקום הקבר אינו מטמא מדאורייתא מטעם שכתבתי בשם הריטב"א כנ"ל לפרש דברי התוס' אכן הרמב"ם רפ"י מה' טומאת מת כ' וז"ל אפילו חרש ע"ג הארון ואפילו היה מושקע ברובדין ובאבנים ואפילו היה ע"ג הארון רום שתי קומות הואיל וחרש על קבר ה"ז עושה בית הפרס עכ"ל וכ' הכ"מ שהיא תוספתא ובזה ודאי נראה שמקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא ומדלא חילק משמע דבכל בית הפרס מקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא וצ"ל שמפרש מימרא דר"פ בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ובעת חרישתו נמצא הקבר ולכן הציון לא זז ממקומו דאי הי' נמצא הקבר ולא נחרש היו נוטלין הציון משם או אפשר דבידוע לאו דוקא אלא כיון דודאי הי' בחזקת טומאה יש לחוש שהקבר שנמצא נחרש ואע"ג דהשתא אין מקום הקבר ידוע לו יש לחוש לחומרא