גנזי יוסף קפ

(שם) גמרא ואינו קורא אימא גדולים וכו'. הוגה בדפוס בשם מהרש"ל שצ"ל אימא אימא ולענ"ד ט"ס הוא במהרש"ל וצ"ל פ"א אימא וכ"נ מדברי רש"י:

(שם) תוס' ד"ה ומשנן וכו' נמי יש בלא עיון וכו' כצ"ל:

פרק ג. (דף כ"ט ע"ב) ד"ה נפרצו וכו' והיינו שחלק וכו' ר"ל וה"ה כאן פירושו שנחלק כל עלה לשנים אע"פ שמחוברין בשדרה:

(דף ל' ע"א) ד"ה משום וכו' עמ"ש בעזה"י בפ"כ ח"ד אות ה':

(שם) ד"ה הא קנייה וכו' אפילו למ"ד דלא בעי אגד. ר"ל למאי דמקשה אח"כ ולקנינהו בשינוי השם דהיינו אפילו למאן דלא בעי אגד ועיין מהר"ם ועיין במ"א סי' תרנ"א ס"ק ב':

(שם) צריך ליישב סוגיא דהניזקין וכו'. נ"ל דר"ל שצריך להני תירוצים דלעיל ליישב סוגיות אלו. ונ"ל דלפי מ"ש התוס' דלענין ברכה שאני צריך ליישב סוגיא דשמעתין דמשמע לכאורה דלולי משום מצוה הבאה בעבירה היה יוצא בה שפיר אע"פ שצריך לברך עלי' וצ"ל דודאי לכתחלה הי' אסור לברך עלי' אלא דבדיעבד הי' יוצא בה דהא הברכות אין מעכבות ובמתניתין תני פסול דמשמע דלא יצא בדיעבד לכן צ"ל משום מצוה הבאה בעבירה. ועוד צריך ליישב מ"ש דבשמעתין הוי יאוש ושינוי השם ובאוונכרי מסקינן דלא הוי שינוי השם וצ"ל דיש חילוק בין לולב להדס דלולב לא קרי לי' מעיקרא הושענא א"נ מקשה למ"ד צריך אגד והוי שינוי מעשה ולא ס"ל דשינוי החוזר לברייתו לא קנה כנ"ל:

(שם) ד"ה מתוך וכו'. עיין מהר"ם עד פי' וכל שכן וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה וקרקע וכו' ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכו'. עיין במהרש"א עד דל"ל דשינוי רשות לא שייך בקרקע וכו' ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה הא כאן אפילו לא הוי שייך שינוי רשות בקרקע הוי שינוי רשות ביד האוונכרי לאחר קציצה ועוד דאפילו בלא שינוי רשות נ"מ ביאוש לענין שבחא דממילא דהוי של גזלן אחר יאוש כמבואר בח"מ סי' שנ"ד ס"א לכן שפיר סתמו התוס' וכתבו דקנייה ביאוש ור"ל דלענין שבח קנה ביאוש גרידא ולענין שיהיה שלו לגמרי מועיל שינוי רשות עם היאוש ודו"ק:

(שם) אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת. נ"ל דר"ל ולכן קודם יאוש הוי כשאולה אבל לאחר יאוש שפיר אפשר לומר דהוי כמטלטלין וממעטינן להו מדכתיב לך:

(שם) עיין במהר"ם עד מכר לו שדה אין מעיד וכו' ביד לוי שלקחה מראובן וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ולקניוה וכו'. עיין במהרש"א עד דאפילו שינוי השם החוזר וכו' הוכחתינו דהך דעוצרא ע"כ מיירי וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם עד וכו' וכל בנין קרקע וכו' כצ"ל:

(דף ל"א ע"א) ד"ה אבל וכו' כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו וכו' כצ"ל, ועיין במהרש"א וב במ"א סי' תרל"ז ס"ק ז' (שם) גמרא דהא אמר רבא וכו'. ר"ל ורבנן ודאי ס"ל דבעינן הדר ואפ"ה כשר וע"כ דאין בזה משום הדר. ועיין במהר"ם עד ד"ה אמר רבא צ"ל דהא אמר רבא:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הואיל וכו', וי"ל דהכא מיירי וכו'. עיין במהר"ם עד קמ"ל וכו'. ר"ל ובאמת מקשים התוס' ע"ז וא"ת וכו' דבאמת טעמא מאי אמרינן דהוי תוספות דכצ"ל וכן צריך לתרץ וכו':

(שם) ד"ה באשרה דמשה וכו'. עיין מהר"ם עד ותקרובת ע"א ושל ישראל הם וכו' כצ"ל:

(דף ל"ב ע"א) בא"ד ור"ת מפרש וכו'. עיין מהר"ם עד של ע"ז לא יצא איירי וכו':

(שם) בא"ד כפירוש ר"ת לפי מה וכו' דאפילו ע"א של עכו"ם אסורה וכו':

(שם) בא"ד מתחלה לכן באשרה של וכו' שם בפרק וכו' כצ"ל:

(שם) משום דמשנקצץ הלולב וכו'. כ' מהר"ם אבל בההוא דפרק כיסוי הדם איירי בלולב שמשתמשים בו לע"א והע"ז לא נתבטלה ע"ש ולא הבינותי דהא אע"פ שהע"ז לא נתבטלה יכול להיות שהלולב נתבטל ואי דמוקי לה כשלא נתבטלה גם בלולב של ע"ז יכול לאוקמא קודם ביטול ובפשיטות הי' יכול לומר דכאן מיירי באשרה והיינו שהאילן נעבד וממילא כשנקצץ הלולב נתבטל אבל בלולב של ע"ז אפשר לומר דהלולב נעבד יכול לאוקמא קודם ביטול כנלענ"ד:

(שם ע"ב) ד"ה האמת וכו' כדמוכח בפרק כ"ש וכו'. הקשה מהרש"א דאם הוא סם המות היאך מכשיר ליה למרור ע"ש ולא הבינותי דהוי סם המות לבהמה ולא לאדם כמבואר בפרק א"ט שם ומ"מ אינו האמת והשלום דמ"מ סם המות הוא כנ"ל. וע"ש במהר"ם עד ר"ל שרש"י פי' וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה תלתא וכו'. עיין מהר"ם עד הוו יתבי דאמר פרק וכו' אצל זה אבל לא היו יוצאין וכו' כצ"ל והכל דבור אחד:

(דף ל"ג ע"א) ד"ה נקטם וכו' לא לגמרי דמי וכו' עיין מהר"ם עד ונתן לפסול וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה תפשוט וכו' ובעיא דנקטם וכו' כצ"ל:

(דף ל"ד ע"א) ד"ה קנה וכו'. עיין מהר"ם עד א"כ נימא איפכא וכו' כצ"ל:

שם ע"ב) ד"ה ענף וכו' חופין את עצו ודרשינן וכו' כצ"ל:

(דף ל"ה ע"א) רש"י ד"ה ומאן דבעי דין ממון וכו'. עיין במהרש"א ובהגהות קרני ראם כתב דדברי התוס' ד"ה אתיא לחם לחם צ"ע שכתבו באתרוג של טבל הטעם משום אתרוג של שותפין ואמאי לא פירשו בפשיטות משום דאין בו היתר אכילה ע"ש ולא הבינותי שיחתו דהא טעם לאסור דבר שאין בו היתר אכילה הוא משום דבעינן לכם וכיון שאין בו היתר אכילה לא חשוב לכם וזהו סברת התוס' בקושייתם לכן הוכרחו לתרץ דטבל שפיר חשיב לכם וע"כ דלא מקרי אין בו היתר אכילה משום דלא נאסר אלא משום שיש בו תערובות תרומה ויכול להפריש והמותר יהא מותר באכילה והוא אוכל כ"כ שיש בו שיעור כזית בלא התרומה המעורבת בו וה"נ אתרוג יכול להפריש עליו ממקום אחר ויהא בו היתר אכילה וע"כ חשיב לכם אלא איסורו משום דהוי של שותפין ודבריהם ברורים. (שם) תוס' ד"ה לפי וכו' וי"ל דודאי וכו'. עיין במהרש"א עד וא"כ ליכא נפקותא כלל וכו' נ"ל דר"ל במה דלא בעי היתר אכילה ליכא נפקותא וע"כ לא ניחא לי' לומר דפליגי אי בעינן היתר אכילה והקשה בהגהות קרני ראם דל"ל לומר דהיתר אכילה לכ"ע בעינן לימא דהנ"מ לענין מע"ש בגבולין והיתר אכילה לא בעינן ע"ש ולא הבינותי אם ר"ל למאן דס"ל דין ממון ס"ל דהיתר אכילה לא בעינן א"כ ליכא נ"מ דמ"מ מע"ש בגבולין אין יוצא בו למר משום שאין בו דין ממון ולמר משום שאין בו היתר אכילה ואם ר"ל דלכ"ע לא בעינן היתר אכילה זה א"א דהא בפירוש קאמר האי מ"ד לפי שאין בו היתר אכילה: