גנזי יוסף קעו

במהרש"א עד שיעור עלין ולולבין וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם בד"ה וקשה לר"ת וכו' עד דאם אכל לולבי וכו' יצאו יין כשיעור וכו' ואם יצאו יין מהכוס וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה ד"ת וכו' וא"ת כיון דאתא וכו'. עיין במהרש"א עירובין (דף ד' ע"ב) בתוס' ד"ה ד"ת ומ"ש שם בעזה"י:

(שם) ד"ה ור"ש וכו' בההוא שמעתא דר"ש ור"ג דפליגי וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל דבין ר"ש דס"ל דבעינן ד' דפנות ובין ר"ג דפליג אר"ע ופוסל סוכה בראש העגלה ס"ל דדירת קבע בעינן אלמא דחג טעמא הוא וממילא ר"ע דפליג אר"ג פליג גם אר"ש:

(שם) משום דמצוות קרינן וכו' מצות כתיב וכו' כצ"ל וכן בכל הדבור:

(שם) ד"ה בדורשין וכו' ור' יונתן לישנא וכו' א"כ האיך אתי למניינא וכו' כצ"ל:

(דף ז' ע"א) רש"י ד"ה ויעמידנו וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם והציור לפי פי' מהרש"א למשמעות פירש"י שלפנינו כזה $ציור בספר$ והיינו במקצוע צפונית מערבית או מזרחית דרומית כזה $ציור בספר$ וצ"ל כשהמחיצות מזרחית צפונית וכמ"ש לעיל בד"ה כנגד היוצא ולפי דברי בעה"מ הציור כזה $ציור בספר$ או כזה $ציור בספר$ וז"ש מהרש"א במערב בשוה לסוף דופן צפונית [ר"ל מכוון נגד סוף דופן צפונית או בדרום מכוון נגד סוף דופן מזרחית. ולפי מהר"ם הציור כזה $ציור בספר$ והיינו צפונית מערבית כשהמחיצות מזרח ודרום או כזה $ציור בספר$ במקצוע מזרחית דרומית כשהמחיצות מערב צפון ובפנים נדפסו הציורים בטעות:

(שם) ד"ה וכן לשבת וכו' סמוך לפתחו וכו'. ולא ניחא לו לפרש אפילו רחוק מפתחו לענין לטלטל בתוכה דמשמע לי' לפרש גם בסוכה שאין בה יותר מד' אמות דבלא"ה מותר לטלטל בתוכה:

(שם) ד"ה ואלו סוכה דשבת וכו'. עיין במהרש"א ואלו סוכה דשבת כו' נהי וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה סיכך ע"ג מבוי וכו' דמדאורייתא בלא לחי שרי. נ"ל דר"ל דהא מ"מ לאו ר"ה גמורה היא שאינה רחב ט"ז אמה וכרמלית היא ומדאורייתא מותר לטלטל בתוכה בלא לחי אפילו בב' מחיצות לבד אכן מדברי רש"י לעיל ע"א ד"ה ואלו סוכה שכ' והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב משמע דתלי בהא שנעשה רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכה ולשיטת רש"י א"ש במבוי מפולש אע"ג דלא קיי"ל כר' יהודה דמשתרי בלחי וקורה מ"מ הזורק לתוכה חייב למ"ד לחי משום מחיצה כדאיתא בהדיא בעירובין (דף י"ב ע"ב) אלא דאפ"ה מדרבנן אסור לטלטל בתוכה לרבנן דר' יהודה אלא דהתוספות לא ניחא להו לדמותה לחיוב הזורק לתוכה אלא להכשירה לטלטל ומדברי הק"נ אות נ"ד נראה דלמ"ד לחי משום מחיצה ניתרת מבוי מפולש בלחי לכ"ע ולא נראה כן מדברי הגמרא שם וגם הוא תמוה דהא בפירוש נחלקו ר"י ורבנן גם בלחי וגם רב יהודה ס"ל לחי משום מחיצה ופסק (בדף פ"א ע"ב ובדף צ"ה ע"א) כר' יהודה בעירובין ולא במחיצות אלא ע"כ כמ"ש וענין קו' מהרש"א עיין בק"נ שמיישב על נכון:

(שם) ד"ה סיכך ע"ג פסי ביראות וכו' מ"מ כיון דמדאורייתא וכו'. לשיטתם דלעיל אזלו אבל לשיטת רש"י לק"מ דמ"מ משוה לה רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכה ולשיטתם צריך לחלק בין פסי ביראות למבוי דלא מועיל בלא לחי אע"ג דמדאורייתא מותר לטלטל בלא לחי מ"מ ג' מחיצות גמירי בסוכה וצריך תיקון המועיל לטלטל מדרבנן אבל פסי ביראות כיון דאיכא יותר מב' מחיצות מותר לסוכה במאי דמותר לטלטל מדאורייתא כנ"ל:

(שם) גמרא וצריכא וכו'. נ"ל דאי אשמעינן וכן לשבת ולא הנך תרתי לשיטת רש"י פשיטא דא"ש דה"א דוקא בשתים כמין גא"ם אבל במפולש לא אמרינן מגו דב' מחיצות כהלכתן גמירי ולא מפולש וגם לשיטת התוס' אפשר לומר דמ"מ כיון דאין המחיצה שלישית אצל הסכך לא מועיל דבעינן מחיצות כהלכתן אצל הסכך ולא אמרינן מגו אע"ג דהוי מחמירתא לקולתא אע"ג דהברייתא דלעיל ע"א לא הוצרך לאשמעינן מחמירתא לקולתא אמורא צריך לפרש יותר:

(שם) תוס' ד"ה כולהו וכו' ש"מ דרגיל וכו'. עיין במהרש"א עד אלא דר"ל וכו' ונ"ל דכוונתו דכמו שמדייק למאן דאית ליה דלרבנן בעינן דירת עראי ור"ל באופן שאדם עושה דירתו גם דירת עראי לר"י בעינן דירת קבע אע"פ שאפשר לדחות דאע"פ שמכשיר למעלה מכ' אע"פ שאין אדם עושה דירתו דירת עראי מ"מ מכשיר גם דירת עראי ממש וע"כ דמשמע להגמרא דאי הוי מכשיר דירת עראי ממש לא הי' מכשיר למעלה מכ' א"כ ה"ה לאביי דלית ליה דלרבנן דירת עראי בעינן מ"מ לר"י דמכשיר למעלה מכ' משמע להגמרא דס"ל דירת קבע בעינן כנ"ל בכוונתו אכן אינו מובן לי דלרבא דס"ל דלרבנן דירת עראי בעינן פוסלים באופן שאין אדם עושה דירתו דירת עראי משמע שפיר דלר"י דמכשיר באופן שאין אדם עושה דירתו דירת עראי ס"ל דירת קבע בעינן אבל לאביי דס"ל שגם רבנן כיון דמכשרי מחיצות של ברזל שהיא דירת קבע היו מכשרי גם למעלה מכ' אע"פ שאין אדם עושה דירת עראי וצריך טעם אחר להא דפסלו רבנן למעלה מכ' אפשר לומר שגם רבנן ס"ל כר"י בהא דכשר בין דירת עראי ובין דירת קבע אלא דלא ס"ל אותו טעם האחר ולכן מכשיר למעלה מכ' ולכאורה הי' אפשר לומר דהתוס' דייקו וכתבו ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע ולא כתבו שצריך לעשות דודאי יש לדחות כמ"ש אלא דמ"מ נשמע דרגיל לעשות כן אכן ברא"ש ריש פרקין מבואר דס"ל דאביי מודה באמת לרבא ע"ש ואפשר שזהו ג"כ כוונת התוספות במ"ש לעיל אבל מ"מ אמת הוא וכו' וכן כוונתם גם כאן במ"ש ש"מ דרגיל וכו' ור"ל מדלא דחי דלמא כדאביי וכאידך אמוראי דלא אמרו כרבא משמע דס"ל להגמרא דבאמת מודה אביי לרבא ודו"ק:

(שם) ד"ה העושה וכו' ולא מסתבר כלל וכו'. עיין במהרש"א עד דלא מסתבר כלל לפרש דאלא מעתה וכו' דלא פליגי וכו' והלשון דחוק ונ"ל דתיבת אלא מעתה שהוגה בדפוס הוא מיותר וכוונתו דלא מסתבר כלל לפרש דלא פליגי אלא בהך סברא דניידא כפירש"י ויותר נ"ל דצ"ל דלא מסתבר כלל לפרש כן דאלא מעתה וכו' לא פליגי וכו' ויהי' כלשון התוס' שכתבו דאלא מעתה:

(דף ח' ע"א) גמרא א"ל מר קשישא וכו'. עיין במהרש"א עד וי"ל מאן דאית ליה וכו' וצ"ל דרב אסי דאית לי' בשש חומשין לא דק אה"נ דה"מ לשנויי דד' גברי בג' אמות יתבי ומקום גברי קחשיב אלא דלא ס"ל סברא זו וס"ל דגברא באמתא יתיב:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ריבועא וכו' ודבר תימה וכו'. עיין מהר"ם עד ממה שנשאר כצ"ל:

(דף ט' ע"א) ד"ה ואם עשאה וכו' ולא נ"מ וכו' ר' מהר"ם משמע דהכא נ"מ וכו' ע"ש ולא ידעתי מהיכי משמע ליה כן דהא אפשר לפרש מ"ש התוס' אלא היכי דפליגי וכו' ולא נ"מ וכו' ר"ל אלא דוקא היכי דאיכא תרתי אבל כאן אפילו לא נ"מ מ"מ כיון דלא פליגי תנאי לא שייך להקשות וכוונתם להורות ששני התירוצים אמת דתרוייהו בעינן:

(שם) ד"ה מנין וכו' ור"ת מפרש וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד מ"ש הרא"ש והאי דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך הוא ענין בפ"ע ודברי עצמו הם ולא דברי ר"ת ועיין בק"נ אות ע':

(שם ע"ב) ד"ה הא וכו' התם מיירי כשאין התחתונה