גנזי יוסף קעד

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ויהיו הצבור וכו' דתנן עברו אלו וכו' אבל יחיד וכו'. דבריו אינם מובנים לי דמריש דבריו שכ' דתנן עברו אלו משמע שמפרש ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם שאין גוזרין עוד תענית אבל תעניות שגזרו כבר התענו עד ערב ומסוף דבריו שכ' אבל יחיד וכו' מתענה ומשלים משמע שמפרש ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם שלא ישלימו התענית שהתחילו להתענות ובירדו הגשמים קודם הנץ החמה לת"ק או קודם חצות לר"א וצ"ל דס"ל דחד דינא אית להו בזה וברישא חדא מתרתי נקיט וה"ה שפוסקין מתעניתם ואין משלימין וע"ז סיים וה"מ וכו':

פרק ד. (דף כ"ו ע"א) במשנה הי' מעמד בירושלים של כהנים וכו'. מעמד הוא שם כולל גם אנשי משמר וכמ"ש הרמב"ם בפירושו לעיל לכן אמר של כהנים ועיין בריטב"א:

(שם) רש"י ד"ה כל יום שיש בו וכו' אחיהם ביום שיש בו וכו' כצ"ל. ומ"ש אותן שהיו בירושלים לא ידעתי מ"ש אותן שהיו בירושלים מאותן שהיו בשאר עיירות הא כולן היו קורין את ההלל ולקמן בקרבן מוסף וקרבן עצים ניחא וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה קרבן מוסף וכו' מוסף אין בו נעילה כצ"ל. ומ"ש אין בו נעילה וכן לקמן כתבו אין בו מנחה נ"ל דר"ל בנעילה ובמנחה דהיינו המעמד:

(שם) ד"ה קרבן עצים וכו' שעת נעילה. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ צ"ל אמר בן עזאי והוא ענין בפ"ע אע"פ שלא כתבו ע"ז כלום:

(שם) רש"י ד"ה בני ארח וכו' ארח שמו ומשבט וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה סנאה בן בנימן זתיא בן יהודה. נ"ל דתיבות אלו מיותרים או להגי' הגירסא ואח"כ מה"ד בני גונבי וכו' וכן תיבות בני עדין שבתחלת דבור שאח"ז ומה"ד באחד בטבת וכו' ומ"ש ובגמרא מפרש קאי אכל ט' זמנים:

(דף כ"ז ע"א) תוס' ד"ה אי מה וכו' ממשרת לבעל מום וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מעכבין וכו' דליהוי כולהו ע"ג עבודה כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה מ"ס וכו' ולכך וכו'. עיין במהרש"א ולפי דבריו התוספות אין מפרשים כפירש"י דישראל היינו אנשי המעמד וצ"ל דס"ל להתוספות דאנשי מעמד אין מעכבין את הקרבן אלא ישראלים שעוסקים בשיר ומ"מ אינו מובן לי דמלשון הגמרא משמע דאע"פ שיש כהנים ולוים מ"מ כשאין שם ישראלים מעכב את הקרבן ואמאי הא אע"פ שכשר בישראלים ובפסולים מ"מ פשיטא שגם בלויים כשר וא"כ ישורו הלויים ולכן נ"ל יותר שגם התוס' ס"ל כפירש"י דישראלים למעמדם ורשב"א דלא תני ישראלים משום דלא מיירי מאנשי מעמד אלא מצרכי קרבן ולא פליגו אלא אי צריך כלי שיר והתוס' מלתא אחריתי קאמרו להורות לנו הדין ועיין בערכין (דף י"א ע"א) דמ"ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה מבואר בפירש"י דלמ"ד עיקר שירה בפה צריך דוקא לוים לשיר שבפה וצ"ל דהתוס' דהכא מפרשים הא דתנן ועבדי כהנים היו היינו גם המשוררים בפה וע"ש בסוגיא ומ"מ הדבר קשה מאוד לומר כן דלמ"ד עיקר שירה בפה לא צריך כלל לויים לשיר וצ"ע:

(שם) רש"י ד"ה וימצאו וכו' ולבני איתמר לבית וכו' בית אב אחד אחוז בית אב שהיה וכו' כצ"ל נ"ל וקאי לפרש הפסוק שגם ממנו נשמע שהיו י"ו משמרות. מאלעזר וח' מאיתמר ועיין בפסוק ובמצודות:

(שם ע"ב) ד"ה לא ידחה וכו' וששה דידעי' וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כוונת רש"י כפשוטו דיהוריב טפל לידעיה אבל לא לכל המשמרות וגם לא משמע ליה לצרף יהוריב לאחד מחלקי ידעי' ולא לחלקם לששה חלקים ולצרפם לששה חלקי ידעי' לכן פי' שעושין מששה חלקי ידעי' חמשה ויהוריב יהי' חלק ששי ולכן נקרא טפל:

(שם) גמרא ולא התיר לי וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה נמי וכו' דסברי דהאי שני סגיא ליה וכו' כצ"ל:

(דף כ"ח ע"א) ד"ה מה הפרש וכו' וד"ה הללו וכו'. מדבריו אלו נראה שמפרש דקרבן עצים דחי דנעילה ולא דמנחה וקרבן מוסף דחי שניהם וכ"כ התוס' אכן הר"ב פי' במשנה דקרבן מוסף דחי דמנחה לבד וקרבן עצים דחי דנעילה וכ"ש דמנחה ולפ"ז נכון הגירסא והללו דברי סופרים וצריכין חיזוק ור"ל דקרבן עצים מדברי סופרים וצריכין חיזוק לכן דחי גם דנעילה ובמשנה בדברי ר"ע פירש"י ג"כ דכשקרבן מוסף דוחה דנעילה כ"ש דמנחה וצ"ל דדוקא בקרבן מוסף שהיא דאורייתא ניחא ליה לפרש כן ולא בדברי בן עזאי בקרבן עצים ולפ"ז לא נחלקו ר"ע ובן עזאי אלא בקרבן עצים דלר"ע דוחה דמנחה לבד ולבן עזאי דנעילה לבד אבל בקרבן מוסף לדברי שניהם דוחה בין דמנחה ובין דנעילה ולפירש"י אין פי' במנחה ובנעילה דבן עזאי כמו דר"ע ודו"ק וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה הן הן וכו' היתה אחות דוד. נ"ב דצ"ל בת ישי והוא בלי צורך דהיינו הך ומהרש"א שלל גירסא אחרת שהי' לפניו:

(שם) ד"ה אי ר"מ וכו' בעשרים בו בני פחת וכו' כצ"ל:

(שם) וקשיא וכו'. ולולי דבריהם נ"ל לומר דלא שייך לומר תרי תנאי אליבא דר"מ ור' יהודה דהיינו לומר דמשנתינו לא סברה כתנאי דברייתא אליבא דר"מ ור' יהודה וזה לא מצינו בשום מקום כשמצינו תנא דלא סבר כהמשנה שיאמר דהמשנה סברה שגם אותו תנא סובר כן וא"כ לא הוי משכחת בשום מקום לומר מתניתין דלא כהאי תנא אע"כ כל שלא מצינו בפירוש ב' ברייתא סותרים זא"ז אליבא דחד תנא טפי אמרינן דתנא דמתניתין פליג על אותו תנא מדנימא דפליגי אליביה כדאיתא בכתובות (דף נ"ז ע"א) דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אבל אליבא דר' יוסי שמצינו שני ברייתות אליביה ומה שאמר כאן לא אמר כאן מסתבר לומר דזה לא ס"ל דברי זה וזה לא ס"ל דברי זה ומשנתינו אתיא ככ"ע כנלענ"ד:

(שם ע"ב) גמרא אלא דמנחה קרבן עצים דחי. לכאורה הי' אפשר לומר דר' יוסי מיירי בשאר ר"ח שאין בהם קרבן עצים ואפשר דפשיטא ליה דר' יוסי קאי אר"ח טבת אכן לפי מה שפירש"י והר"ב במשנה דכשדחי דנעילה כ"ש דמנחה בלא זה הי' יכול להקשות דכשיש מעמד במנחה כ"ש בנעילה אלא דא"כ היה יכול לומר דר' יוסי ס"ל כבן עזאי ויש בו מעמד בנעילה אבל דמנחה דחי וכפי' הר"ב לכן הקשה דקרבן עצים דחי וממילא אפילו לבן עזאי תקשה כנ"ל:

(שם) תוס' ד"ה אמר וכו' מהכא וכו'. לשון מהכא אינו בן לכאורה ונ"ל דכוונתם י"מ דכיון דמנהג הוא לא מברכינן דמהכא נשמע דמנהג הוא ומסוכה נשמע דאין מברכין אמנהג:

(שם) ד"ה ואשתכח וכו' וכחך נתת לו. נ"ל דר"ל כח זה שרצית להחריב בו ביתו של הקב"ה נתת להקב"ה ששברת בכח הזה את הצלם:

(דף כ"ט ע"א) רש"י ד"ה אנת צבית וכו' ושלמתי לו ידך כצ"ל נ"ל:

(שם) תוס' ד"ה דכתיב עיין במהרש"א עד ל"ב ימים