גנזי יוסף קסד

(שם) ת"י ד"ה ר' יהודה וכו' ל"ל עשר סוכות וכו'. ק"ל דכמו כן יש להקשות לר' יוסי ל"ל חמש סוכות ונ"ל שהוא בכלל מה שהקשה לו אלעזר בנו שדי שסוכה אחרונה יהא רחוק מן הצוק ב' מילין וממילא ה"ה לר' יהודה מיל אבל קושיא שניה שהקשה לו אלעזר הא די שקצתן ילכו לצד ירושלים וקצתן לצד הצוק כתבו הת"י ד"ה סח לי שאינה תשובה ממש:

(שם) ד"ה סח לי וכו' כי אי אפשר לאלו. אינו מובן ונראה שחסר איזהו סיום ונ"ל דצ"ל כי א"א לאלו לכוין באיזהו עת יבא השליח שיצאו לקראתו ולא רצו לצאת זמן רב קודם ולהמתין במדבר עד שיבא:

(שם) ד"ה כמאן אזלא וכו' ובהך ברייתא וכו'. נ"ל דכוונתם דמתניתין פשיטא דאתיא כר"מ דהא מפורש בה י"ב מילין אבל ברייתא דאין מפורש בה כמה מילין וס"ד דלא אתיא דוקא כר"מ לכן מפרש שג"כ אתיא כר"מ:

(שם) ד"ה לא נצרך וכו' ואפילו לא היה רעב ביותר דוחה שעיר כמו שבת וטומאה א"נ מיירי הכא שמסוכן כגון וכו' כצ"ל נ"ל והגהות ד' לבוב אינה מובנת לי ודו"ק. וכוונתם דקשה להו ממ"נ אי מיירי כשאינו מסוכן היאך אומרים לו לאכול ואי מיירי כשהוא מסוכן לא שייך לומר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו דודאי מי שהוא מסוכן צריך לאכול ממש ולא יספיק מה שיש לו פת בסלו לזה כתבו תחלה ואפילו לא היה רעב ביותר ור"ל אפילו אינו מסוכן אלא שלא יוכל להוליך את השעיר דוחה השעיר איסור אכילה ביו"כ כמו שדוחה שבת וטומאה לעיל (דף ס"ו ע"ב) ואח"כ כתבו א"נ וכו' ור"ל שאומרים לו שאם יסתכן הרי מזון ומים מוכנים ומתוך שהי' יודע שאם יסתכן ימצא לאכול לא היה רעב כ"כ ולא הי' בא לידי סכנה כנ"ל:

(שם) ד"ה חולק וכו' ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח. לפנינו במשנה שם ליתא אלא סתם ולשון של זהורית ופירשו שם דהיינו שני תולעת שהשליך לתוך שרפת הפרה ולפ"ז משמע טפי שהוא אותו לשון שקשר בין קרניו דאל"כ אמאי לא תני לשון שבין קרניו וממילא א"א לומר שהביאו שם מערב יו"כ:

(שם ע"ב) ד"ה מ"ד וכו' משום גזירה ולמ"ד וכו' כצ"ל. ומ"ש לעיל הוא (בדף ס' ע"א) וע"ש בת"י ד"ה משום:

(שם) גמרא ע"א וגלוי עריות. נ"ב דהרמב"ם בשמונה פרקים פ"ו חשיב גלוי עריות בסוג מצות חוקיות ולענ"ד הרמב"ם שם לא כתב אלא עריות ור"ל שאסרה תורה ע"י נישואין לישא קרובתו זהו מכלל חוקים אבל גלוי עריות דכאן הוא כגון אשת איש וכדומה זהו מכלל דין הוא שיכתבו ואע"פ שבתורה כתיב באיסור קרובה לשון לא תגלה מ"מ בלשון בני אדם שייך לשון גלוי עריות ע"י זנות ולשון עריות ע"י נישואין כנ"ל:

(שם) תוס' ד"ה אטו וכו' ניחא לפר"ת וכו'. מהרש"א הגי' לפירש"י ע"פ תוס' פסחים (דף ס"ה ע"ב) וכ"ה בת"י כאן ולענ"ד משמעות התוס' דהכא שבאו ליישב לפיר"ת דבסוטה שייך להקשות בכלי שרת ס"ד אבל רש"י שמפרש שם ג"כ דפריך הא עדיין לא מלח לא גרס בכלי שרת ס"ד ע"ש אכן בת"י כאן שייך טפי לפירש"י שאינם מפורשים כמו שהוא בכ"ש בלא מליחה ולשון כלי שרת לא משמע להו דהיינו בלא מליחה וניחא דוקא לפירש"י שמחק בכלי שרת ס"ד כנלענ"ד:

(דף ס"ח ע"א) גמרא ונאמר להלן ראש וכרעים. נ"ב צ"ל ראשו וכרעיו ולענ"ד הנכון כגירסא שבפנים דהא מעולה גמר כפירש"י ובעולה לא נאמר לשון זה ראשו וכרעיו אלא דמ"מ כתיב בו ראש וכרעים:

שם) רש"י ד"ה ונאמר להלן וכו' שנאמר וערכו וכו'. פסוק זה כתיב בעולת בקר ושם כתיב יקרבו וכרעיו ופסוק והקרב והכרעים כתיב בעולת צאן ולא דקדק בזה ובזבחים (דף נ' ע"א) כ' רש"י בעולת בן צאן כתיב והביא וערך הכהן את הראש ואינו לשון הפסוק וגם הביא וקרבו וכרעיו דכתיב בעולת בקר ואפשר שזהו כוונת הגליון שהניח בצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה תן לו וכו' פי' הא גמרי מהדדי בג"ש דחטאת חטאת וכו'. לא ידעתי אמאי לא כתבו דילפינן בהיקש מועשה לפר וכו' כמ"ש רש"י וכמ"ש התוס' אח"כ וג"ש דחטאת חטאת כתבו אח"כ בתירוצם וצל"ע:

(שם) למגמר לפר כהן משיח וכו' למחנה אחת אינו הכשרו וכו' כצ"ל:

(שם) ופר העלם נמי וכו'. עיין במהרש"א וה"ה שיכול להקשות כן בשמעתין מנ"ל ג' מחנות בפר ושעיר של יוה"כ הא מחנה שלישית בפר כהן משיח יליף בהיקש מדשן וצל"ע:

(שם ע"ב) ת"י ד"ה וקמ"ל וכו' משמע לכאורה דפליג את"ק וכו'. ר"ל אתנא דמתניתין דלעיל (דף ס"ז ע"א) דחולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו דמשמע לכאורה הטעם שאו היה מלבין כדאמר שם בגמרא כשהגיע שעיר למדבר מלבין ומיירי כשהגיע לצוק וא"צ להגי' בדבריהם לר"א הקפר כנ"ל:

(שם) ולפי שפירש התלמוד המשנה לעיל כר' יהודה צ"ל דאע"פ וכו' כצ"ל. ור"ל דבגמרא שם ע"ב מוקמי סיפא דמתניתין דקתני מאימתי מטמא בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלים כר' יהודה וא"כ ע"כ רישא דחולק לשון של זהורית נמי ר' יהודה היא צ"ל דאע"פ וכו' וצריך לומר טעם אחר על חלוקה זו דלשון של זהורית ולא כדמשמע לכאורה וממילא לא פליג ר' יהודה על משנה זו כנ"ל:

פרק ז. (שם) ד"ה מכלל וכו' וכן הי' לבוש אצטלא בת מאה וכן נותנין וכו'. נ"ל דמשמע להו מהתם שהיא מלבוש עליון ולא כמין חלוק שהיא מלבוש תחתון סמוך לבשרו:

(דף ס"ט ע"א) תוס' ד"ה תפילין וכו' שמא יישן בהם ויפיח וכו'. בפירש"י לא נזכר זה גבי תפילין אלא דמשמע להו כן ממה שמפרש גבי בגדי כהונה ולא חייש לשמא יפיח ולא פי' דלא חייש דלמא מגנדר עלייהו ויהנה מהם אלא ע"כ שרצה לפרש דומיא דחששא דתפילין וס"ל דבתפילין החשש שמא יפיח בהם ומ"מ לכאורה אפשר לפרש דלמא מגנדר עלייהו ויפיח עליהם ונ"ל דלא ניחא להו להתוס' לפרש כן דאי משום שמא נפל עלייהו א"צ לטעם הפחה אלא משום בזיון אע"כ דלא חייש דלמא מגנדר עלייהו וצ"ל דדומיא דהכא בבגדי כהונה חיישינן שמא יישן בהן ויפיח או דבבגדי כהונה שייך לחוש טפי שמא יגנדר עלייהו ודו"ק:

(שם) ד"ה ותיפוק לי' משום כלאים תימה מ"ש וכו' וקדשי מזבח וכו'. ר"ל משעה שיש להם היתר לכהנים וזהו מ"ש דלא חזי להקרבה אבל קדשים קלים אע"ג דחזי להקרבה:

(שם ע"ב) גמרא אהא מיתיבי' דתניא וכו'. נ"ל דתיבת מיתיבי' מיותר בגמרא ובת"י ע"ש. ור"ל כמו שמפרש ר"ח התם מה שאמר ת"ק בעזרה דר"ל בע"נ ה"ה כאן דהוי לכ"ע בעזרה היינו בע"נ אבל ראב"י דפליג התם אין ראי' דפליג נמי כאן כנ"ל ואע"ג דבסוטה (דף מ' ע"ב) גרסינן מיתיבי' היינו משום דשם לא גריס והיכי אתמר דר"ח אבל כאן דגריס והיכי אתמר דר"ח לא שייך לשון מיתיבי' ואפשר דהת"י לא גרסי כאן והיכי אתמר דר"ח ושפיר גרסי מיתיבי' אבל במהרש"א נ"ל למחוק מיתיבי' ודו"ק:

(שם) ולא והכתיב ויעמד עזרא וכו'. נ"ל דמשמע ליה דהא דאין אומרים שם המפורש בגבולים הלכה