גנזי יוסף קמז

(שם) תוס' ד"ה כ"ג וכו' ותימה וכו'. ר"ל דהא ודאי דטעמא בקודש אינו מועיל דנימא דעי"ז יהא ראוי להיות כ"ג מדאורייתא דאם לא יהי' לא כ"ג ולא כ"ה ג"כ אין איסור משום מעלין בקודש דאין חיוב להעלותו דוקא אלא שלא יורידוהו וע"כ דבלאו האי טעמא הוא כ"ג מדאורייתא וא"כ למה צריך טעם דמעלין בקודש שלא יהי', כ"ה הא אסור לו לשמש בבגדי כ"ה:

(שם) ת"י ד"ה שני וכו' עבודתו משל מי. ר"ל הפר והאיל:

פר ואיל של וכו' כצ"ל:

משלי יהו קריבין. דברים אלו עד לאו אהא כ"ג ליתא בירושלמי לפנינו ונ"ל פירושו שבקש מהמלך שיהו משלו יהי' גם אח"כ כ"ג:

ואם משל כהן שעבר. ר"ל להכ"ג קרא כהן שעבר כיון שעבר ולא עבד היום א"כ לא יהי' אח"כ כ"ג. משמע דכיון דקיי"ל דראשון חוזר לעבודתו והשני אינו כ"ג אח"כ יש לו לפר ואיל [כצ"ל] להיות קרבין משל כהן שעבר ר"ל משל הכ"ג:

(שם) מיהו אומר רבינו וכו' משלו או משל כ"ג וכו' כצ"ל. ור"ל וכיון דקרבו משלו רצה להיות אח"כ כ"ג בקביעות וע"ז השיב לו דאע"פ שקרבו משלו לא יהי' אח"כ כ"ג וא"כ משלו קריבין:

(שם) ואמאי נקט שעבר וכו'. ר"ל דמשמע דכהן המשמש מביאו ולא כהן שעבר ולפי' ריב"א צריך לפרש דכהן המשמש היינו כ"ג וכהן שעבר היינו זה שנתמנה תחתיו אמאי קרא לי' שעבר הא עדיין לא עבר אלא יעבור אחר יו"כ אלא משמע דכהן המשמש היינו השני שנתמנה ומשמש תחתיו ושעבר היינו הראשון שעבר היום ולא שימש:

(שם) איתא בכל זמן אפילו וכו' כצ"ל. ור"ל דלעולם כהן שעבר היינו השני והא דקרי ליה שעבר לומר דאפילו אחר יו"כ שכבר חזר ראשון לעבודתו והשני עבר אין ביניהם אלא דברים אלו דאי הוי נקט שיעבר ה"א דדוקא כ"ז שלא חזר ראשון עדיין לעבודתו אין ביניהם אלא דברים אלו אבל שחזר ראשון לעבודתו והשני עבר יש חילוק הרבה ביניהם:

(שם) וכפי' ריב"א משמע וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל מדקתני זה וזה שוים בעבודת יוה"כ משמע דאפילו בזמן שכהן שעבר עושה עבודת יוה"כ אפ"ה הפר הוא של כהן המשמש והתם פשיטא להו דכהן המשמש היינו הראשון ושעבר הוא השני דהא נקט שם גם עשירית האיפה שמקריב בכל יום גם אחר יו"כ ואחר יו"כ פשיטא דהשני נקרא שעבר דהא ראשון חוזר לעבודתו:

(שם) כשרות הן בו כמו בכהן וכו'. ור"ל דהתם מיירי ביו"כ אחר שהכ"ג טהור ועובד העבודה ואפ"ה אם עבד גם השעבר מקצת עבודות כשרות ואז פשיטא דהפר הוא של הראשון:

(דף י"ג ע"א) ד"ה הלכה וכו' דאפילו מכשירי מילה דאיכא וכו' כצ"ל:

(שם) א"י לתרץ כלום. ר"ל ולא משום שהוא הלכתא למשיחא לא השיב אלא שלא ידע להשיב:

(שם) תוס' ד"ה הלכה וכו' וי"ל דאיכא נ"מ וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דנ"מ דאע"ג דנוהגין כבוד בשני מ"מ אין נוהגין בו כמו בפרנס ראשון אבל לר"מ דשני הוי כ"ג גמור נוהגין בשני כמו בראשון וכן בר"ג וראב"ע דרש ר"ג תלתא שבתא וראב"ע שבת אחת ולר"מ צריך לחלק דדוקא לדרוש ממש שייך אתי לקנאויי אבל כ"ג ופרנס ע"כ א"א אלא אחד והראשון חוזר לעבודתו במה שנוהגין כבוד בשני כמו בראשון לא שייך אתי לקנאויי ומ"ש מהרש"א מתוס' פרק ד' מיתות לא ידעתי משמעות שם דשם לא כתבו אלא דנ"מ לפרנס שעבר מחמת אונס ויכולין לפרש כמ"ש:

(שם) אלא מעתה כל שחיטת קדשים וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה מיתה וכו' ודלמא אדמיבם חד וכו' וי"ל דלמיתה דזמן וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה למיתה וכו' הא ר"מ דחייש למיתה הא וכו' בכפרה מיהו למאי וכו' כצ"ל נ"ל וע"ש בגמרא. (שם) ד"ה דעבדינן וכו' דמתקינן לו כהן וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ע"מ שלא תמותי וכו' מאותה שעה. ר"ל מתחלת יוה"כ עד שתמות:

(שם) תוס' ד"ה דמגרש וכו' כלומר היכי בעיא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ע"מ שתמות וכו'. עיין במהרש"א עד ולשני' לא אמר כלום ר"ל שלא נתן לה גט כלל:

(שם ע"ב) ד"ה אלא וכו' דלמא לא עיילא וכו' כצ"ל נ"ל, ועיין במהרש"א עד דקא בעי למימת ולהקדים וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה כי חזי וכו' דהתם קיימתה לתנאה וכו'. ר"ל כיון שהיא קיימת יש להגט על מי לחול משא"כ כשהיא מתה אין להגט על מי לחול ודו"ק ועיין בריטב"א:

(דף י"ד ע"א) ד"ה אטרודי וכו' בעינן וצ"ל לדבריו דהכי פריך וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה שאינו עובד וכו' [ונדפס בסוף ע"ב לעיל] ולא הוי מצי לשנויי וכו'. נ"ל דר"ל דלא הוי מצי לשנויי דכל היום אאינו אוכל קאי אבל בלילה אוכל ות"ק סבר בלילה נמי לא אוכל דבין אם נפרש איום מיתה הא ס"ל לר"י דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא ובין אם נפרש איום קבורה וס"ל לת"ק דאינו אוכל מדרבנן הא ר"י נמי ס"ל דאנינות לילה דיום קבורה אסור מדרבנן ולא ידעתי אמאי פירש מהרש"א דאי קאי איום קבורה קאמר ר"י דאוכל מדאורייתא ולא קשה אלא אליבא דת"ק ע"ש:

(שם) רש"י ד"ה כדתנן נתכוין וכו' דלא נתכוין לו וכו' נ"ל דר"ל דהאדם הזה בעצמו הוא הצריך הזיה ואפ"ה אינו יוצא בהזיה זו כיון דלא נתכוין לו אלא דלא נפסל מה שיש באזוב כיון שהזה על דבר המקבל טומאה ומה שנדפס תיבת לו בין חצאי עיגול הוא טעות וגם במהרש"א חסר תיבת לו:

(שם) תוס' ד"ה למזה וכו' א"נ י"ל וכו'. לא ידעתי היאך לפרש לפ"ז הא דאמר לעיל ק"ו אם על הטמא טהור וכו' הא גם הטמא צריך טבילה והערב שמש ושפיר אמר ר"ע גם בטהור כן וצ"ל דודאי בזה צריכין לפרש כתירוץ ראשון ולא הוסיפו בתירוץ ב' אלא לומר דבאמת נוכל לומר במזין עליו שטהור גמור:

(שם) ת"י ד"ה דאי ר"ע וכו' כל שבעה ומשום הכי וכו' היכי אתיא דלא כר"ע כצ"ל:

(שם) ד"ה רש"י גריס וכו' יכול אפילו קרשו וכו' כצ"ל:

(שם) לפי שהאדם טמא וכו'. ר"ל כיון שבשעה שהגביה האזוב היה כוונתו על הבהמה נטמא אז במשא משא"כ לפירש"י דבשעה שהגביה האזוב היה כוונתו על האדם לא שייך לומר שנטמא כמ"ש התוס' לעיל והוכרח לומר שנפסל במלאכה:

(שם) דאפילו אחר לא ישנה. ר"ל אפילו רוצה אדם אחר להזות באזוב זה לא ישנה שנפסלו המים:

(שם) ד"ה ומאי מזה נושא. נ"ל דצ"ל נוגע:

(שם) ד"ה ועוד מזה וכו' אין להעמיד כזה בנוגע ור"ל דא"ל דומזה קאי אנוגע ללמוד דנוגע בעי שיעור הזיה:

(שם) לא מוקמינן מזה בנוגע משום דליכא כיבוס בגדים בנוגע וכו' ולנושא כאוכל וכו' דלמא בעי נוגע שיעור וכו' העמידו בנוגע שהנושא הוא בכלל מזה ולא נוגע אבל וכו' והוי מוקמינן בנוגע כיון וכו':

(שם) ואומר ר' וכו'. נ"ל דר"ל דאי הוי פריך מקרא דלא כתיב כיבוס בגדים בנוגע היינו אומרים אדרבה נימא דמזה היינו נוגע ונילף דבעינן שיעור וגם טעון כיבוס בגדים אלא דפשיטא לי' להש"ס דלא