גנזי יוסף קמו

השנה וצ"ל נמי דברייתא לא קאי אמתניתין ולפי פירושים אלו צ"ל דהא דתנא בברייתא ר"י מחייב הוא לאו דוקא דהא בחג גם רבנן מודו ודו"ק:

(שם) ד"ה ור"י לטעמי' וכו' אלמא שכולן הם שוין וכו' ר"ל דלא נחלקו אלא כיצד יהי' קביעותו אבל כיון דהוי קבע לכל מר כדאית לי' תו אין חילוק ביניהם לשאר דברים כמו למ"ד דירת עראי כולהו שוין לשאר דברים:

(שם) ד"ה ר"י סבר וכו' דלא נחלקה ירושלים לשבטים. הוא לאו דוקא ור"ל דמ"מ מקום מקדש לא נחלקה לשבטים כדלקמן (דף י"ב ע"א):

(שם) וי"ל וכו'. ר"ל וע"כ ס"ל דאי הוי בה דירה לא הוי שייך לפטרו משום דלא נתחלק לשבטים כיון דכל דירת העיר חייבין מיחלף בשאר דירות א"נ כמו ביהכ"נ שיש בה דירה לחזן אע"כ דפטר לי' מטעם דדירה בע"כ לאו שמה דירה ומשום שמא יאמרו מחייב לי' וע"ל (דף י"א ע"ב) ד"ה דתניא בה"כ ודו"ק:

(שם) ומוקי לה וכו'. נ"ל דר"ל דדירה גמורה לא הי' בהר הבית אלא הלשכה שהי' דירה בע"כ ופליגי אי שמה דירה אבל מטעם דלא נתחלקה לשבטים לא פטר לי' אע"ג דמקום המקדש לכ"ע לא נתחלקה ושאר לשכות שהי' בהם דירת עראי פשיטא דלא מיחייבי ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה רבנן סברי גזרינן ור"י וכו' אע"כ אביי ורבא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דכוונת התוס' דדוקא לסברת המקשה דלעיל וכ"ת מדרבנן דלר"י אין חילוק בין סוכה ללשכת פרהדרין וכמ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה וכ"ת הוי שייך לומר לרבנן סברת התוס' שם דסוכה שאני דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה ור"י לא ס"ל סברא זו לכן ס"ל דשוים הם ולא הוי סברת ר"י היפך מסברת חכמים אבל השתא לסברת אביי דלשכת פרהדרין קיל לר"י מלרבנן דבשאר ימות השנה רבנן מחייבי ור"י פוטר וגבי סוכה הוי להיפך דר"י מחייב וחכמים פוטרין אפילו בחג פשיטא לי' לרבא דלזה ודאי לא מועיל סברא זו שכתבו התוס' שם דמ"מ אמאי סברת ר"י היפך מדרבנן לכן הוכרח לומר דסוכה טעמא לחוד ולולב טעמא לחוד ודו"ק:

(שם) ונ"ל כל הסוגיא וכו'. לפירוש זה לא שייך כלל להקשות לאביי לא ר"י אדר"י ולא רבנן אדרבנן דשניהם שוין בין בלשכה ובין בסוכה לרבנן כל ז' חייב מדאורייתא ובשאר ימות השנה פטור ולר"י בתרווייהו בין בז' ובין בשאר ימות השנה חייב משום גזרה ולא יכולתי להבין מ"ש מהרש"א דאביי ורבא נמי מצי סברי דסוכה טפי פטור מלשכה משום דדירת עראי הוא ואי כוונתו אהא דמקשה רבא והא סוכת חג בחג קתני ולא הוי ניחא ליה לומר דסוכה קל מלשכה ולכן פטרי רבנן אפילו בז' לזה כתב דלעולם ס"ל סברא זו ומ"מ מקשה לאביי אמאי דקאמר דבז' לא פליגי א"כ ק' אמאי לא תירץ רבא כן ודו"ק:

(דף י"א ע"א) רש"י ד"ה בארטבין שם האיש וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה ואקרא דכובי וכו'. נ"ל דצ"ל ואאקרא דכובי וכן הי' גירסתם בגמרא ור"ל דמקשה על אבולי דניבעי מזוזה משום דנכנסין דרך שם לאקרא דכובי וכפירש"י אבל יש ספרים דגרסי ואקרא דכובי ומשמע דמקשה על אקרא דכובי גופה אבל אין נ"ל דהחילוק בין הגירסאות היא בין גופה לגופי':

(שם) רש"י ד"ה ושהנשים ניאותות וכו' שהנשים רוחצות בהן כצ"ל. והס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע ובית הטבילה אע"פ שהוא בגמרא קודם ושהנשים ניאותות ואפשר שכוונת רש"י ללמדנו דושהנשים ניאותות לא קאי אבית הטבילה:

(שם) ת"י ד"ה לדידי נמי וכו' דכי דחי במתקשטות לא ס"ל. ר"ל דרב כהנא לא ס"ל לאוקמא הא דתנא סתמא ויש מחייבין במתקשטות וה"ה דלא ס"ל לאוקמא הא דתני סתמא פטורה ברוחצות:

(שם) ד"ה יכול שאני וכו' חייבין במזוזה מיירי בפתוחין לבית וקשה דמדתלי להו בבית שער ולא בבית משמע וכו' לגינה אבל קשה דא"כ וכו' כצ"ל:

(שם) אמאי פטורין ממזוזה וכו'. ר"ל הנך דאביי דלא היו כאכסדרא רומיתא אמאי פטורין אי הוי פתוחין לבית אע"כ דלא היו פתוחין לבית וא"כ מאי פריך לישני דברייתא מיירי בפתוחין לבית:

(שם ע"ב) ד"ה יצאו אלו וכו' דאלו לרבנן חייבת וקשה אמאי וכו' ולקמן פרשתי דלא כר"י מיתוקמא כצ"ל ור"ל דלקמן (דף י"ב ע"א) הא בתי כנסיות כתבו דמ"ד לר' יהודה מפני שהן קודש לא ס"ל טעמא דדירה בע"כ לא שמיה דירה א"כ לפי מה דאמרן לעיל דטעמא דר"י משום דירה בע"כ לא אתיא הך ברייתא כר"י א"נ ר"ל דאוקימתא דדירה בע"כ לא שמה דירה לא מיתוקמא כר"י ודו"ק:

(שם) ד"ה הכל מודים וכו' לטלטל בתוכו ומשמע דהיינו וכו' ה"ק ובעינן הנחה ע"ג מקום דע"ד ודלא כרב חסדא וכו' י"ל שסתם חורי וכו' כצ"ל:

(שם) והא דקאמר התם וכו'. ר"ל אין פירושו דלית בהו ד' ולא הוי רה"י דהא מ"מ הוי רה"י כיון דמפולשין לרה"י והוי חורי רה"י אלא דבעינן הנחה ע"ג מקום ד':

(שם) דלא בעי התם וכו'. ר"ל (בדף ז' ע"א) נעץ קנה ברה"י וכו' ועיין בה"ה פי"ד הי"ז:

(שם) וא"ת לוקי הך משנה וכו'. לפי מה שתירצו לעיל מדקתני סיפא וכו' נתיישבה גם קו' זו וכן בתוס' כאן ובשבת (דף ז' ע"ב) ד"ה והלכה ונחה תירצו גם קושיא זו בתירוץ זה וכאן באו לומר דקו' זו בלא"ה אפשר לתרץ:

(שם) ד"ה דתניא בה"כ וכו' מנגעים למזוזה וכו'. לכאורה הול"ל ממזוזה לנגעים ונ"ל דנקטו בלשון זה משום קושייתם שהקשו ממ"ש לעיל (דף י' ע"ב) ד"ה ור"י סבר דאע"ג דאין מטמא בנגעים לא פטור ממזוזה ה"ה כאן אפילו הברייתא דס"ל שאינה מטמאה בנגעים יכול לסבור שחייב במזוזה ועמ"ש שם בעזה"י:

(שם) תוס' ד"ה שאין בו וכו' גבי אביי ורבא וכו' א"ל רבא לאביי וכו'. הוגה בגליון רבה אכן בגמרא שם איתא רבנן ואביי וכו' א"ל רבנן לאביי ונ"ל דכצ"ל גם כאן. ועיין במהרש"א עד י"ל דהתם כצ"ל:

(דף י"ב ע"א) ד"ה במאי וכו' וכ"ש בתי כנסיות וכו' ואע"ג דבדבור דלעיל כתבו דירושלים לא קדישא כב"כ היינו שיש כמה דברים שבתי כנסיות קדושים יותר מירושלים אבל לאכילת קדשים קלים ומע"ש ירושלים קדוש יותר וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי לי'. (שם) רש"י ד"ה אלא מקום מקדש בלבד וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה הא ב"כ וכו' וא"ת כל זמן דקיימינן וכו' ר"ל לאפוקי ממה דמשני מקום מקודש דכל בתי כנסיות אינם מטמאין בנגעים משום דהפקר הם ממילא ה"ה בית המקדש:

(שם) ולכן ממעט ירושלים. ר"ל דירושלים אינו בכלל שהם קודש ומטמא בנגעים:

(שם) אבל אין נראה לומר כן דאי משום וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אלא לאו וכו' א"כ לימא דהא א"ב וכו'. לכאורה לפי אוקימתא זו דמיירי ביה"כ א"כ אין מניחין תפילין ולא ציץ בעת שמשמש בד' בגדים והי' יכול ללבוש מגבעות רחבה וקושייתם לא שייכא אלא לאוקימתא לא לעולם בשאר ימות השנה אלא דלא מסתבר להו לומר שהיה שנוי בכה"ג במצנפת בין יוה"כ לשאר ימות השנה וגם בקרא כתיב מצנפת גם ביוה"כ ולא מגבעות לכן הקשו על המוקדם בגמרא:

שם) רש"י ד"ה אינו ראוי וכו' ככהן הדיוט. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע ושייך (לדף י"ג)