גנזי יוסף קמב

לענ"ד אפשר לומר דבזה מתורץ גם קושית ומיהו קשיא דלעולם שופר קיל מלולב וטעמא דלא דחי בגבולין בזמן שביהמ"ק הי' דלא הי' ידוע אם נקבע ר"ה גם י"ל ששייך לתירוץ דשופר שהוא להעלות זכרוניהם של ישראל לא רצו לבטל והי' קשה דא"כ אמאי לא דחי בגבולין בזמן שבהמ"ק קיים וכתבו מתחלה דדוקא שלא לבטל לגמרי מועיל זה ועתה הוסיפו טעם משום דלא ידוע אם הוקבע ר"ה:

(דף ל' ע"ב) ד"ה ונתקלקלו וכו' שאחר התמיד וכו'. כל דברי התוס' מבואר שהי' עדיין פנאי להקריב אחר התמיד וק"ל אמאי לא המתינו עם הקרבת התמיד עד סמוך לשקיעת החמה וא"ל שעברו והקריבו שסברו שלא יבאו עדים עוד שהרי כתבו התוס' וכ"ת דהקריבו כבש א' על תנאי וכיון שחשו שמא יבאו עדים לא הי' להם להקריב כלל וצ"ל דמספק אין לאחר זמן הקרבת התמיד מכדרכו בכל יום וצ"ע. ועיין במהרש"א בא"ד ועוד למ"ד וכו' כצ"ל ולשונו מגומגם קצת דהא מיירי ממעשה שהי' והול"ל דלמ"ד שאמרו שירה של חול איכא למימר שהי' עדיין שהות להקריב שאר הקרבנות אלא למ"ד שלא אמרו שירה כלל כיון שלא הי' שהות לומר שירה כ"ש שלא הי' שהות להקריב שאר הקרבנות אלא דכוונת המהרש"א לפרש אמאי שחששו שמא יזדמן עוד כן ודו"ק:

(דף ל"א ע"א) רש"י ד"ה שברא חמה ברביעי. לכאורה היא שפת יתר ונ"ל דכוונתו דהא אור נברא בא' אלא דבד' נתלו ברקיע או שנגנז אור הראשון ועיין רש"י בחומש ובמפורשים שם ודו"ק:

(שם) ד"ה וירכב על כרוב וכו' מעל הכרוב אשר הי' וכו' כצ"ל. ומדבריו נראה דלא גריס מכרוב לכרוב וצ"ל דממדבר עלתה וישבה במקומה ממניינא הוא אבל לפי גירסת הגמרא ומכרוב לכרוב ממדבר עלתה לאו ממניינא:

(דף צ"ב ע"א) ד"ה לא יפחות וכו' ריב"נ מוסיף. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ דבסיפא אפשר לומר דבאמת ריב"נ מוסיף אבל בלכתחלה א"א לומר שמוסיף כיון שבדיעבד פוחת מתנא דמתניתין היאך נימא דלכתחלה מוסיף עליו ודו"ק:

(דף ל"ג ע"א) תוס' ד"ה הא ר"י וכו' כמו קטן דמברך לאביו וכו'. משמע דס"ל דקטן אע"פ שהגיע לחינוך אינו חייב מדרבנן דהחיוב הוא על האב או על אחרים לחנכו ואין להאריך כאן:

(שם) מדתנן בפ' הקורא את המגילה עומד וכו'. ר"ל והתם לא שייך לומר אע"ג דרשות הוא יכול להוציא אחרים שהרי קטן אינו פורס על שמע דחמיר ממגילה כמ"ש התוס' שם במגילה ע"ש:

(שם) ד"ה תנ"ה וכו' מוכחא כפי' זה וכו'. עיין במהרש"א אבל מהא דהגיע לחינוך אין מעכבין אפשר לומר דהיינו כדי שיתלמד ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה שיעור וכו' וצריך ליזהר בשברים וכו'. עיין במהרש"א שכ' דמ"ש התוס' ונראה שחייב וכו' היא חזרה מדלעיל ולפ"ז צ"ל דמ"ש אח"כ אפילו ריב"א וריב"ם ולפירושם אין לחוש וכו' ר"ל דלפירושם א"צ סברא דלעיל אכן מ"ש אח"כ ומי שלא משך התקיעות כשיעור זה ומשך קצת בשברים לא קיים וכו' אינו מובן דהא כבר כתבו שגם לפירש"י יכול להאריך בשברים וא"ל דכוונתם שלא האריך בתקיעה של תש"ת כג' שברים דא"כ אין זה ענין להאריך בשברים ועיין בק"נ אות ל"ג שפירש שלא חזרו בהם וכן נראין פשט דברי התוס' וכ"פ הג"א שהביא מהרש"א ודו"ק:

(דף ל"ד ע"א) רש"י ד"ה שאין ת"ל וד"ה והעברת וד"ה ביוה"כ שייך לעיל ע"ב:

(שם) ד"ה ומנין שלש וכו' מנין דהנך פשוטה וכו' ובד"ה ת"ל וכו' לכ"א פשוטה וכו'. מלשון זה משמע דמפרש דלא מיבעי לי' מנין שצריך תרועה למלכיות ולזכרונות ולשופרות ונ"ל דס"ל דזה נלמד ממה דילפינן לעיל (דף ל"ב ע"א) דאמרינן פסוקי מלכיות זכרונות שופרות וה"ה שתוקעין ולא מיבעי כאן אלא מנין דבעינן לכל א' פשוטה לפני' ולאחריה ולא סגי בפשוטה אחת לפני מלכיות ואחת לאחר שופרות ויליף לה מדכתיב תרועה תלתא זימני ולתרועה גופא לא צריך וע"כ לפשוטה לפני' ולאחרי' לכל אחת ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה ה"ק וכו' למשה בסיני וכו' מעצמו. משמע דהיקש אדם דן מעצמו ועיין בסוכה (דף ל"א ע"א) ברש"י ד"ה לא מקשינן ובתוס' ד"ה ור"י סבר ולפירש"י דהתם צריך לפרש כאן דהא שבשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' הי' די שיאמר הקישא בסיני אבל ליתן האמור של זה בזה לא די בהקישא דהייתי אומר דדי בשתים בכל א' והוצרך ליתן בסיני ג"ש ולא צריך הקישא:

(שם) תוס' ד"ה נעברי' ביד פי' וכו'. ולפ"ז צ"ל הא דאמר אף כאן בקול ר"ל ואין חילוק אם אחזו בידו או מניחו על שום דבר:

(שם ע"ב) ד"ה מתשעה וכו' גרסינן שפיר וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו ק"ק וכו' ולענ"ד לגי' רש"י הול"ל או תקיעה מזה וכו':

(שם) ד"ה לדידי וכו' דפליגי עלי' רב ושמואל וכו'. ר"ל לרב ביבי שמואל פליג עלי' ולאינך אמוראי שמואל פליג עלי' ע"ש:

(שם) ד"ה כך מוציא וכו' שומע תפלה הא דלא אדכר וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא אמרה לשמעתא וכו'. צ"ל דדוקא הא דר' יוחנן אמר לפניו ודו"ק:

סליק מסכת ראש השנה. מסכת יומא פרק א. (דף ב' ע"א) תוס' ד"ה וחכ"א וכו' כי מסתמא וכו' הקשה מהרש"א דא"כ גבי אשה נמי נימא הרבה כהנים ימצאו שיש להם נשים ע"ש והנה בת"י ד"ה שמא יש ב' פירושים אם מתה אשתו אם מעכב וצריך כהן אחר או לא ומעתה אם התוס' שלפנינו ס"ל דצריך כהן אחר ודאי דתקשה קו' מהרש"א ונ"ל דהתוס' שלפנינו ס"ל דלא מעכב ולא יצטרך כהן אחר כיון שאין פסולו בגופו ומ"מ לא יהי' כפרת כל ישראל מן המובחר כנלענ"ד:

(שם) ת"י ד"ה מפרישין וכו' שהי' לדורות באלעזר. נ"ל דתיבת לדורות מיותר וכן אח"כ שכתבו בכ"ה לדורות לרב נ"ל דתיבת לדורות מיותר ור"ל דשחיטה כשרה לשמואל בזר ומקבלה ואילך מצות כהונה וממילא באותה של משה הי' באלעזר ולדורות בכ"ה או בכ"ג לכל מר כדאית ליה ורב ס"ל דשחיטה בשל משה באלעזר ולדורות בכ"ה או בכ"ג לכל מר כדאית לי' ומקבלה ואילך גם באותה של משה סגי בכ"ה ע"ש בגמרא ותוס' ובת"י (דף מ"ב ע"א) ד"ה ורב חד ודו"ק:

(שם) ד"ה מטמאין וכו' וא"כ לכל הפחות לאחר הזאה וכו'. ר"ל בין הזאה לטבילה:

(שם) רש"י ד"ה כאשר עשה וכו'. עיין במהרש"א עד קרב אל המזבח וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה דלפני עשיי' וכו'. שייך לע"ב:

(שם) תוס' ד"ה אלא אימא וכו' ה"א זה פרה וכו'. לכאורה קשה דהא בפרה לא כתיב עשיי'