גנזי יוסף יד

דמ"ש רש"י אח"כ בד"ה למ"ש מברכין שלא הודלקה בשבת ר"ל וגם לא נעשה מלאכה לאורה ודו"ק:

(שם) ד"ה בסוף וכו' ומשתמשין נמי לאורה ובד"ה של תנור וכו' להאיר ולקלוט וכו' ובד"ה הא והא דאיכא אדם חשוב וכו' אף לאורה עשויי' וכו'. נראה מדבריו דהיכי שנעשה להאיר ולהשתמש בו מברכין עליו ויש להקשות מהא דאמרינן בסמוך מת שמוציאין לפניו נר גם ביום אין מברכין עליו וכתבו הר"י והרא"ש אע"ג דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי כיון דאפילו ביום מוציאין לפניו לכבוד אין מברכין עליו דהנעשה להאיר ולכבוד אין מברכין עליו וראיתי בתוס' ר"י חסיד ובשטמ"ק דכשמוציאין לפניו ביום לא נעשה אלא לכבוד וכ"נ מלשון רש"י ד"ה כל שכ' דלכבוד עבידא ולא להאיר משמע דאי הוי עבידא לתרווייהו היו מברכין עליו ובשטמ"ק הוסיף דמיירי דאיכא סיהרא דלא צריכין להאיר ולפ"ז חולקים על הר"י והרא"ש וצ"ל דהר"י והרא"ש יפרשו אור כבשן ותנור בסוף ובהכ"נ בדאיכא חזנא לא נעשה אלא להאיר והפמ"ג סי' רצ"ח בא"א ס"ק ט"ז כ' דיש חילוק בין להשתמש ולהאיר ככבשן ותנור מברכין ובין לכבוד ולהאיר כגון במת אין מברכין ולא ידעתי האיך יפרש מ"ש רש"י בדאיכא חזנא אף לאורה עשויי' ודו"ק וצ"ע:

(שם) גמרא אם רוב עכו"ם אינו מברך וכו'. ואע"ג דלא אסור אלא במסבה עיין במ"א ס"ס רי"ז תירוץ ע"ז ועיין בס' מגיד תעלומה ודו"ק:

(שם) אטו כלהו וכו'. והא דלא אמר דמצטרף מיעוט כשפים עם מיעוט עכו"ם עיין בא"ר ס"ס רי"ז:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אבל בעידן אפטרייהו כשאומרים וכו'. לכאורה משמע מדברי רש"י דס"ל דדוקא כשאומרים הפטרה בצבור כיון דתקון רבנן לאומרה הוי חיוב ותקנו נמי שקטן יכול לאומרה וכמ"ש השטמ"ק לכן עונין אחריהם אבל כשמברכין על אכילתם אין עונין אחריהם ואין כן דעת הפוסקים והש"ע בסי' רט"ו ס"ג ע"ש ודו"ק:

פרק ט. (דף נ"ד ע"כ) תוס' ד"ה ואימא וכו' ואפילו ליכא וכו' והטור סי' רי"ט הביא בשם התוס' ובעינן תרווייהו ובתוס' רי"ח איתא עבדינן לחומרא ואי ליכא יברך אפילו ליכא תרי רבנן ונ"ל דר"ל דעבדינן הכי והכי לחומרא דלכתחלה בעינן תרוייהו ואי ליכא יברך בלא תרי רבנן ונ"ל דתרי מנייהו רבנן ודאי בעינן דאביי לא פליג אמר זוטרא אלא דמר זוטרא מוסיף הוא ולא פלפלו אלא אי בעינן תרי רבנן לבד העשרה ועיין בב"י ובאחרונים ואין להאריך ודו"ק:

(דף נ"ה ע"א) רש"י ד"ה ראה קראתי בשם וכו'. נקט קרא דאמר הקב"ה למשה ובגמרא נקט ראו קרא ד' בשם קרא שאמר משה לישראל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה פותרי וכו'. עיין במהרש"א ויש שם ט"ס וצ"ל פיר"י ומ"ש דבריהם צריכין ביאור דבריהם מבוארים בתוס' רי"ח ובתוס' הרא"ש דאלו הי' תלוי בחכמה הרבה היו יכולין ללמוד לפתור חלומות אלא דבעינן אדם הנולד במזל זה שיהיו הולכין החלומות אחר פיו ע"ש:

(דף נ"ו ע"ב) גמרא שונרא נעשית לו שירה נאה. נ"ל דצ"ל שורה בו' ודו"ק:

(דף נ"ז ע"ב) תוס' ד"ה הרואה שבמקומו של תנא וכו'. מהרש"א הגי' של רב המנונא ע"ש ולא ידעתי אמאי לא ניחא ליה גירסא שלפנינו וקאי על תנא דברייתא וכ"ה בתוס' רי"ח ובתוס' הרא"ש ואפשר הי' לפניו איזהו גירסא אחרת ודו"ק:

(דף נ"ח ע"ב) רש"י ד"ה דרניקום וד"ה פתויי ראש צ"ל אחר ד"ה קטע או הי' לו גירסא אחרת בגמרא:

(דף נ"ט ע"א) גמרא ורב קטינא דידי' אמר וכו' עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דמה דאמר לעיל והאי דלא אודי לי' ר"ל שהי' לו להודות לו עכ"פ שאין פירכא על דבריו אע"פ שחולק עליו בעיקר הדבר ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הטוב וכו' וי"מ דההוא וכו' ולפ"ז מה דמסיים שינוי יין א"צ לברך היינו כששניהם חדשים או ישנים כ"כ בתוס' הרא"ש:

(דף ס' ע"א) גמרא כח דהתירא עדיף. ק"ק לפי מה שפירש"י בביצה (דף ב' ע"ב) דטעמא דכח דהתירא עדיף להראות שסמך על דבריו לקולא ע"ש וא"כ כאן אדרבה טפי הוי כח שסומך על דבריו לחייב ברכה וא"כ אדרבה כח דר"י עדיף וצ"ע. [אמ"ר. שוב מצאתי קושיא זו בא"ר סי' כ"ב ע"ש ודו"ק]:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה כי פריס וכו' ודוקא כשנהנה וכו'. ר"ל כשלבש אבל אם אינו נהנה כגון שהוא שוכב על מטתו ערום וכ"ה בהרא"ש ע"ש:

(דף ס"א ע"א) גמרא אלא מעתה בהמה וכו'. מ"ש מהרש"א בח"א שהי' לו לכתוב ויצר בי' אחת הוא תמוה לענ"ד דבאמת כתיב בבהמה ויצר בי' אחת לכן נלענ"ד דיצר טוב פשוט לי' שיש לבהמה להנהגה הישרה ששייך בבהמה ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה הנפנה וכו' שירושלים וכו'. עיין במהרש"א הציור ויש בו ט"ס וצ"ל כזה. $ציור בספר$ ומ"ש בשם הב"י דיש לאסור טפי בין מזרח למערב משום דשכינה במערב המעיין בב"י יראה שלא כ"כ אלא לר"ע וצ"ל דכוונת מהרש"א דכיון דר"ע לא ס"ל אלא טעם זה לחוד י"ל שגם ת"ק ס"ל לצרף טעם זה עם טעם שלא יהי' כנגד ירושלים (ויש ט"ס במהרש"א וצ"ל טפי מצפון ודרום דלא אסור שלא יפנה וכו'] וע"ש עוד בד"מ ובדרישה ובב"ח ובגוף קו' מהרש"א ע"ש בט"ז ס"ק ג' ובמ"ז שם ודו"ק ואין להאריך. [אמ"ר. ועיין בתשו' נאות דשא סי' ס"ט. ע'. ותמצא נחת]:

(שם) ד"ה איכא בינייהו וכו' ומיהו נגד ירושלים לא. תיבת לא מיותר וכ"מ מדברי מהרש"א ע"ש:

(דף ס"ב ע"ב) ד"ה כאסטמא וכו' לגוף. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד יצאה להפנות:

(שם) גמרא ורקיקה מק"ו ממנעל וכו'. ק"ל מ"ש מנעל וקפנדריא דפשיטא לי' ורקיקה הוצרך לק"ו וצ"ע ואם ידע במנעל קרא דשל נעליך מ"מ קפנדריא מנ"ל ואם ידע דקפדו אינשי א"כ איך רצה ללמוד רקיקה מקפנדריא ודו"ק וצל"ע:

(דף ס"ג ע"א) גמרא כל כך למה וכו'. עיין במהרש"א ועיין בשטמ"ק שמיישב על נכון:

(שם) רש"י ד"ה מעבר שנים וכו' דכתיב לשכנו תדרשו וכו'. הקשה מהרש"א דהא בשמעתין מייתי לה מקרא אחרינא כי מציון וכו' ע"ש. והנה קושיא זו כבר הקשו התוס' בסנהדרין שם ד"ה אין מעברין על הגמרא גופי' ע"ש ומ"מ הקשה מהרש"א שפיר על רש"י כיון דבשמעתין מייתי מקרא דכי מציון מי הכריחו להביא לכאן קרא דמייתי הש"ס בסנהדרין אכן מ"ש עוד מהרש"א דמקרא דלשכנו לא ממעט אלא גליל ומקרא דכי מציון ממעט גם כל ארץ יהודה לא משמע כן מדברי התוס' שם שלא הקשו כן על הגמרא