גנזי יוסף קלו

אין תלוי בתליית המאורות והי' המולד ז' ט' תרמ"ב אחר שנתלו המאורות והמעיין בטור ובפר"ח שם וברמב"ם פ"ט מה' קידוש החודש ימצא הדברים מבוארין. וע"ל (דף כ"ז ע"א) ד"ה כמאן מצלינן ומ"ש שם בעזה"י:

(שם) ודבר תימה וכו'. ר"ל דלמאן דס"ל בתשרי נברא העולם הי' אז המולד וי"ד ומולד ניסן הקודם לו ד' ט' תרמ"ב כמ"ש התוס' לעיל ולמאן דס"ל בניסן נברא העולם הי' אז המולד וי"ד ועיין בפירוש ה' קידוש החודש להרמב"ם פי' דרך אחרת ויתבאר משם שגם למ"ד בניסן נברא העולם הי' המולד ד' ט' תרמ"ב וכ"כ רש"י (דף י"ב ע"א) ד"ה חכמי ישראל [ולדידי' לא קדמה התקופה את המולד אלא ט' תרמ"ב] ויתיישב קו' התוס' אכן בדברי התוספות הפירוש כמ"ש ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה שהחודש וכו' לרחוקים וכו'. דברים אלו אינם מובנים לי לפי מה דאמרינן לקמן (דף כ' ע"ב) כ"ד שעי מיכסי סיהרא וכו' ונמצא שי"ב שעות מיכסא לכ"ע א"כ לא הי' לו להזכיר לרחוקים ואם כוונתו לאחר שנתחדשה ונעשה המולד דאז קובעין ר"ח לא הי' לו להזכיר אלא ערבית לבני מזרח דשחרית אין נראית כלל ואם כוונתו אהנך י"ב שעות דמיכסא עתיקתא מבני מערב למה לו להזכירם דהא בהם אין קובעין ר"ח עד שתראה החדשה ויותר הי' טוב לפרש שאין נראית כלל בהנך י"ב שעות דמיכסא סיהרא וצ"ע:

(דף ט' ע"א) תוס' ד"ה וקציר של שביעית פי' הריב"א וכו' ולפירש"י דהתם ניחא. ר"ל דלפירש"י דספיחין אינם אסורים אלא אחר הביעור י"ל דיליף כאן דאסורין בסחורה ושצריך שיהיו הפקר אפילו קודם הביעור ועיין בפסחים שם בתוספות:

(שם) ד"ה וקציר של שביעית היוצא וכו' אין קוצין אותה במוקצה וכו'. כ"ה במשנה ומ"ש בגליון בשם מהרש"א לענ"ד מהרש"א שלל גירסא אחרת שהי' לפניו וא"צ להגי' בתוספות:

(שם) תוס' ד"ה כ"מ שנאמר שבות ואתא לרבות שביעית וצ"ל דאע"ג דשביעית מצינן למילף מהלכה מדאיצטריך למשרי ילדה מ"מ כיון דעכ"פ צריך קרא ממילא ילפינן גם שביעית והלכתא לא צריך אלא למשרי ילדה:

(שם) ד"ה ור"ע וכו' וק"ק וכו'. משמע מדבריהם שאינה קושיא גמורה דאפשר לומר דגמרינן תוס' על חשכה ודאי והתוספות הזה הוא קצת מבין השמשות אבל שאר ביה"ש מותר אלא דלא ניחא להו לומר דספקה מותר ותוספות אסור ודו"ק:

(שם) יתכן לפרש הלכתא כר"ע וכו'. נ"ל דצ"ל לר"ע ולכאורה אין דבריהם מובנים דמדאמר התם דר"ג סבר כר' ישמעאל דיליף מהלכתא ודוקא בזמן שביהמ"ק קיים ולא אמר דסבר כר"ע וקרא דוקא בזמן שביהמ"ק קיים משמע דקרא ודאי סתמא כתיב ולא שייך לומר דמיירי דוקא בזמן שביהמ"ק קיים וא"כ כ"ש דלא שייך לומר דמיירי דוקא בזמן שאין ביהמ"ק קיים ונ"ל לפרש הלכתא לר"ע בזמן שביהמ"ק קיים עד פסח ועצרת וקראי אפילו בזמן שאין ביהמ"ק קיים עד ל' יום ור"ג וב"ד שבטלו לכאורה הי' יכול לומר דס"ל כר"ע אלא דרבנן גזרו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים עד פסח ועצרת ובטלו והעמידו על ד"ת עד ל' יום אלא דמשמע דר"ג וב"ד בטלו לגמרי ומותר עד ר"ה לכן הוצרך לומר דס"ל כר"י אבל לרבי ע"כ הלכתא לר"י וקראי לר"ע והכל בזמן שביהמ"ק קיים ורבנן גזרו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים ובטלי ומותר עד ר"ה וע"ש בגמרא ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה מקרא וכו' משום דבעלמא נמי וכו' נ"ל דר"ל אלו לא הי' לא ריבוי ולא מיעוט סתמא הי' משמע כן אלא כיון דכתיב מיעוט צריך לכתוב גם ריבוי ואוקי מיעוטא בדדמי דהיינו לפניו ודו"ק:

(שם) ד"ה מבריך וכו' לצד אחר רחוק מעט וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ומותר וכו' אבל אי לא"ה וכו'. ר"ל דלכאורה הי' אפשר לומר דדוקא בנוטע בשביעית יעקר אבל בנוטע קודם שביעית יקיים לכן כתבו דהא מדינא גם בנוטע בשביעית מותר לקיים אלא דר"מ גזר הואיל ונחשדו א"כ קודם שביעית הי' לו לגזור אי הוי אסור לכתחלה אע"כ דמותר לכתחלה:

(דף י' ע"א) רש"י ד"ה פעמים שברביעית וכו' לפני שבט עדיין וכו' ערלה ואסורין וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה הא אמר יום א' וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה בן כ"ד חדש וכו' וכל אותן ל' יום אין וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה שנים וכו' וי"ל דדחיק אזבה ביממי וכו'. הקשה מהרש"א הא גם לפי מאי דמשני ע"כ צריכין למיחשב ראיות דלילה ע"ש ולכאורה אינו מובן דאע"ג דחשבינן ראיות דלילות שלא יעלה תחלת היום לספירה מ"מ נעשה זה ע"י ראיות דימים ונ"ל דכוונת מהרש"א לפי מאי דקיי"ל באמת שגם ע"י ראיית לילה נעשה זבה א"כ בלאו ראיות דיום היא זבה ע"י ראיות דלילה ואכתי זבה דיממי שלא תעשה זבה אלא ע"י ראיות היום היכי משכחת לה ונלענ"ד לתרץ דכוונת התוס' דמדאצטריך קרא בסוף נדה דבלילה נמי הויא זבה ע"כ דהוי משכחת זבה ביממי אפילו אי הוי אמרינן דע"י ראיות דלילה לא נעשה זבה וע"ז פריך היכי משכחת לה ומשני בשני ימים בין השמשות דאפילו אי הוי אמרינן דע"י ראיות דלילה לא נעשה זבה מ"מ מועיל ראיות דלילה שלא נחשב תחלת היום לספירה ותהי' זבה ע"י ראיות היום ודו"ק:

(שם ע"ב) בפלגי דיומא אידך פלגי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה שלשים וכו' פי' דלא איירי וכו'. ר"ל דלא משמע כלל במשנה שיצטרך שום זמן לשביעית חוץ מזמן הקליטה שהרי לא איירי בה ולא הזכירה כלל ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ושניהם ר"מ ור' אלעזר כצ"ל נ"ל. דהוא בר פלוגתי' דר"מ וכ"ש אי גרסינן לקמן מכלל דתרוייהו ס"ל בניסן נברא העולם ע"כ לאו היינו ר' אליעזר:

(דף י"א ע"א) רש"י ד"ה נולדו אבות וכו' וד"ה נפקדה וכו'. נ"ל דהני שני דבורים שייכי לעיל ע"ב וס"ל שגם לר"א בפסח נולד יצחק ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ואזדו וכו' שהרי אותו חדש שביעי סיון היה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דכוונת רש"י להוכיח שתלוי זה בזה וטעמא דר"א שמנה למבול מתשרי משום דעולם נברא בתשרי דאי אין תלוי זה בזה ואפשר לומר דס"ל לר"א דבניסן נברא העולם ואפ"ה מונה למבול מתשרי א"כ הוי חדש השביעי בשנת תר"א דע"כ חדש השביעי הוא סיון לפי מה שמונה למבול מתשרי אע"כ זה תלוי בזה ומה שמונה למבול מתשרי משום דבתשרי נברא העולם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה יום וכו' ואין הסדר כן וכו'. נ"ל שדעת רש"י שעולה היינו שעולה מתחת הקרקע למעלה ושוקע היינו ששוקע מעל הקרקע למטה מן הקרקע לכן כ' שבאייר מזל כימה שוקע ביום ר"ל הולך לשקוע עד שבסוף היום שוקע לגמרי ובמרחשון עולה ר"ל שהולך לעלות עד שבסוף היום עולה לגמרי ודעת התוס' שעולה היינו שהוא למעלה מן הקרקע ומשמש שם אע"פ שהולך לשקוע ושוקע היינו שהוא למטה מן הקרקע אע"פ שהולך לעלות לכן כתבו שבאייר עולה ובמרחשון שוקע ונ"ל דרש"י ס"ל שהמזל אינו עושה פעולתו אלא בעת עלייתו מתחת לקרקע למעלה מן הקרקע לכן לר' יהושע הוצרך לשנות סדר בראשית שאין דרכו לפעול פעולתו כיון שאינו עולה מתחת הקרקע אע"פ שהוא מכבר למעלה מן הקרקע ולר"א א"צ לשנות כיון שעולה בסוף היום מתחת הקרקע והתוס' ס"ל שכל זמן שהוא למעלה מן הקרקע הוא עושה פעולתו לכן לר"א הוצרך