גנזי יוסף קלה

חייב במעשרות והוי בכלל גם תרומה ובכורים:

(שם ע"ב) ד"ה פז"ר וכו' זמן לעצמו רגל לעצמו קרבן וכו' כצ"ל וכ"ה בתוספתא:

(דף ה' ע"א) רש"י ד"ה ות"ק ור"ש וכו' דאלו ראב"ש וכו'. נ"ל דהא דלא מקשה לעיל כשמקשה לר' מאיר ולראב"י בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי דרשי בי' גם לראב"ש בחג המצות ובחג השבועות מאי דריש בי' דידע לתרץ תשלומין ולא קשה לו אלא לר"מ ולראב"י וליקש לחג הסוכות אבל לראב"ש אצטריך בחג הסוכות לבל תאחר ודו"ק:

(שם) ד"ה אמרה וכו' ועוד נראה דהכי יליף וכו'. הלשון משמע דלפ"ז לא קשה קו' הר"ר משלם ואינו מובן ונ"ל דצ"ל דהכא יליף וכוונתם שיש ראי' דיליף מחדש דלקמן (דף י' ע"ב) יליף שנה מחדש ואמרינן התם ג"כ וחדש למנוייו ושנה למנוייו לכן משמע שגם כאן יליף מחדש וע"כ כמו שדחו התוס' לעיל קו' ה"ר משלם ודו"ק:

(שם) ד"ה שלמי וכו' וניחא השתא וכו'. ר"ל אבל אי נימא דשלמי פסח דפרק כל הפסולין היינו חגיגת י"ד קשה דמנ"ל דמותר הפסח נאכל ליום ולילה:

(דף ו' ע"א) תוס' ד"ה חד דאמר וכו' והעשוי דקראי וכו' כצ"ל וכן במהרש"א ותיבת אנדבה מיותר:

(שם) ד"ה על מנת וכו' לא דמי וכו'. ולא ביארו הטעם ונ"ל שהוא מטעם יכולין השומרים להתנות שיהיו פטורים מהאחריות כדאיתא בח"מ סי' רצ"ד ס"ה וסי' ש"ה ס"ד ועיין בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק ל"ז:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה מיום ליום וכו' בט"ו בניסן. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד נתעברה וכו':

(דף ז' ע"א) גמרא ומאי שביעי שביעי לאייר הקשה מהרש"א הא בעינן אביב ולענ"ד משמע להגמרא דרב חסדא הדר משנויא דלעיל ולא בעי קרא דלעיל לזה (שם) תוס' ד"ה שמא וכו' וקצת תימה וכו'. משמע דלא קשה להו אלא על המקשן אבל על מאי דבאמת לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ל"ק להו דשמא אתיא כתנא דס"ל גם התם דלא חיישינן אבל על המקשן שפיר קשה להו דשמא קמ"ל דלא כתנא דס"ל דחיישינן ולפי תירוצם צ"ל דאתיא דתנא דס"ל התם דחיישינן קמ"ל דכאן לא חיישינן אבל למאן דס"ל התם דלא חיישינן פשיטא דכאן ודאי לא חיישינן ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה והרי רגלים וכו' והא דפירש כאן וכו'. וצ"ל לפירושם דמ"ש רש"י והי' לו להקריבו מערב הרגל ר"ל דודאי אין פירוש רגלים דמיחייב להביא הקרבן בהרגלים דהא גם מערב הי' ראוי להקריבו ובל תאחר אינו עובר עד אחר הרגל אלא פירושו שאם נדר בתוך הרגל אינו עולה למנין וכמו שסיימו התוספות ומשמע דהמקשן שהקשה והרי רגלים דלא חייל מאורתא סבר דלענין בל תאחר היינו בסוף ג' רגלים שיעבור בבל תאחר וכמ"ש התוס' בריש דבריהם דאפילו ביום לא חיילא עד יום שני והתרצן שהשיב כיון שצריך לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי היינו בתחלה בשעת הנדר וכן צריך לפרש באוקימתא דרב שישא דהמקשה הי' סבר דרגלים הוי מידי דתלי במעשה שיעבור בבל תאחר בסוף ג' רגלים והתרצן שהשיב ממילא חייל היינו בתחלה בשעת הנדר ולשני האוקימתות צריך לפרש לדברי המקשן דחייל בל תאחר בשעה הראוי' להביא קרבן היינו שחל עליו אז חיוב הקרבה שאם לא יקריב יעבור בבל תאחר כנלענ"ד:

(דף ח' ע"א) ד"ה לבשו וכו' ובכאן לא פירש כן. ולכאורה סוגיא דהתם כר"א ור"ש וכאוקימתא דר' יוחנן אכן לענ"ד נראה דסוגיא דהתם א"ש גם לר"מ וכאוקימתא דרבא דהכא דהא לכ"ע עכ"פ מיעוטם מזדווגות בניסן והיינו אותם שלא נזדווגו באדר וממילא כשנבראו בניסן נזדווגו בניסן ולאפוקי בתשרי שאין מזדווגים כלל ודו"ק:

(שם) ד"ה לתקופות וכו' וזה טעם וכו'. דבריהם מבוארין למעיין בטור ובפר"ח א"ח סי' תכ"ח ואכתוב בקיצור מה שצריך לביאור דברי התוס'. הנה חודש הלבנה הוא כ"ט ימים י"ב שעות תשצ"ג חלקים ועולה לי"ב חדשי השנה שנ"ד ימים ח' שעות תתע"ו חלקים ושנת החמה שס"ה ימים ששה שעות נשאר יתירה שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים כ"א שעות ר"ד חלקים ועולה היתרון לכל מחזור של י"ט שנה ר"ו ימים י"ח שעות תרל"ו חלקים ויש ע"ז בכל מחזור ז' עיבורים של כ"ט י"ב תשצ"ג עולה ר"ו ימים י"ז שעות קנ"א חלקים נשאר יתרון שנות החמה בכל מחזור שעה ותפ"ה חלקים ואלו הי' מולד החמה והלבנה שוה בעת תלייתם הי' צריך להיות רחוק תקופת ניסן ממולד ניסן בראש כל מחזור שעה ותפ"ה חלקים לכל מחזור כמנין המחזורים שעברו מימות בריאת עולם ואם עברו כמה שנים בתוך המחזור הי' צריך לחשוב לכל שנה היתרון י' כ"א ר"ד ולנכות עיבורים שעברו מראש המחזור לכל עיבור כ"ט י"ב תשצ"ג וכזה צריך להיות רחוק התקופה אחר המולד בראשית השנה שהוא ניסן ר"ה לתקופות ואין הדבר כן אלא מנכין ז' ט' תרמ"ב. עד"מ שנה זו שאנו בה שנת תרנ"ד לפ"ק עברו רצ"ז מחזורים ועשרה שנים אלא דתשלום שנת העשר של התקופה לא יהי' עד ניסן הבע"ל ויהי' עד ניסן היתרון לרצ"ז מחזורים י"ז ימים כ"ב שעות ת"ה חלקים ולעשרה שנים מאה ושמנה ימים י"ט שעות תתק"ס חלקים ויש ע"ז ד' עיבורים עולים קי"ח ימים ב' שעות תתרי"ב חלקים נמצא יש יותר ט' ימים ז' שעות נ"ב חלקים תנכה זה מי"ז כ"ב ת"ה הנ"ל נשאר ח' ימים ט"ו שעות שנ"ג חלקים וכזה הי' צריך להיות תקופת ניסן אחר המולד וכפי החשבון שלנו יהי' מולד ניסן רפ"ט חלקים ביום ו' והתקופה ו' שעות ביום ז' ולא יהי' התקופה אחר המולד רק יום א' ה' שעות תשצ"א חלקים נמצא חסר מח' ט"ו שנ"ג ז' ט' תרמ"ב וע"כ שהי' בעת בריאת עולם התקופה קודם המולד ז' ט' תרמ"ב:

(שם) דרגילים לומר וכו'. ר"ל לפי שהיתה נזופה לא התחילה מהלכה עד שהלכה החמה ו' ט' תרמ"ב ולכן קדים לה החמה ז' ט' תרמ"ב:

(שם) ובשעה תשיעית נצטוה. ר"ל בתחלת שעה תשיעית מהיום:

(שם ע"ב) בתחלת שעה ט"ו וכו'. ר"ל שעה ט"ו מתחלת הלילה שהיא שעה ג' מתחלת היום והסימן וי"ד דהיינו בסוף שעה י"ד מתחלת הלילה:

(שם) שאתה צריך להשליך וכו'. ר"ל ששנת הלבנה שנ"ד ח' תתע"ו וש"נ ימים עולה בשבתות שלימות נשאר ד' ח' תתע"ו לשנה נמצא לחצי שנה ב' ד' תל"ח ולמולד תשרי שלפניו צריך להשליך עוד ב' ד' תל"ח נמצא ב' ה' ר"ד:

(שם) אלא צ"א יום וכו'. ר"ל וצ"א יום עולה בשבתות שלימות ונשאר שנמשך תקופה מחברתה ז' שעות ומחצה ול"ב תקופות ט"ו שעות:

(שם) ונמצא דקדמה וכו'. ר"ל דמסתמא כשנוצר אדם הראשון כבר הי' תקופת חמה של יישוב וכיון שהתקופה הי' ביום ד' בט"ו שעות וקדמה את המולד שהי' ביום ו' י"ד שעות יום אחד כ"ג שעות ותקופת ניסן שהי' קודם תשרי קדמה את המולד ז' ט' תרמ"ב דהחצי שנה [כצ"ל] עודפת התקופה על המולד ה' י' תרמ"ב שהוא החצי מן י' כ"א ר"ד וכשתצטרף יהי' ז' ט' תרמ"ב וע"כ שהתקופה הי' בתחלת ליל ד' שנתלו המאורות והמולד הי' בד' שאחריו ט' תרמ"ב:

(שם) והרי עכשיו נוהגין וכו'. ר"ל וא"כ ע"כ הא דמונין לתקופה מניסן היינו מניסן של תהו ולכן מונין מולד תשרי בהר"ד דהיינו תשרי של תהו וס"ל שנתלו המאורות בתחלת ליל ד' בניסן של תהו אע"פ שלא שמשו עדיין והמולד