גנזי יוסף קלג

(שם) אך איכא לדחות וכו'. נ"ל דכוונתם ליישב פירש"י דמ"ש רש"י שהוא דרבנן קאי אעצים והא דאמרינן לרבות עצים ולבונה עיקר קרא קאי אלבונה וגם י"ל דס"ל הכא דלא שייך בעצים קידוש כלי כמו שהקשו זה בזבחים שם ד"ה שקדש ובמנחות (דף ק"א) שם אכן מ"ש וכן בריש המנחות והנסכים פירשתי בשם הר"י וכו' לא מצאתי שם וצ"ע:

(שם) ד"ה מנין וכו' על טהרת הקודש דהוי דאורייתא. נ"ל דתיבות דהוי דאורייתא מיותר או צ"ל אבל לקודש אה"נ דהוי דאורייתא ועיין במהרש"א:

(שם) רש"י ד"ה לטמא את הקודש לעשות רביעי. ר"ל שהקודש הזה יעשה רביעי:

(שם) תוס' ד"ה בחיבורין וכו' ובקודש בתחלתו וכו'. ר"ל אבל בדיעבד כשנגע ביד הטהורה בקודש לא פסלה ודו"ק:

(שם) בשמעתין לדברי ר' יהושע וכו' כצ"ל ותיבות לפי מאי דס"ד מיותר דאין כאן ס"ד:

(שם) ואפילו לא נגע וכו', היינו למאן דלא בעי בחיבורין ס"ל להתוס' דאפילו לאחר שפירשה יד ראשונה מהספר לא בעינן שתגע בשני' וממילא נטמאת גם שני' ואין כן דעת הרמב"ם פי"ב מה' שא"ה הי"ב ע"ש:

(שם) והשתא יתכן וכו'. נ"ל דכוונתם דלפי מ"ש דהיד מטמא חברתה בלא נגיעה יתכן מה שקשה אליבא דר' יוסי בר"י דס"ל דהיד השני' אינה עושה אלא רביעי והקשה הר' אלחנן אמאי חשיב האי מעלה במתניתין הא הוי בכלל רביעי בקודש והוצרך לתרץ דמ"מ מעלה אחרת היא וכו' אבל לפי מ"ש לעיל דהיד מטמא חברתה בלא נגיעה יתכן שפיר דהוי מעלה ולא צריך לתירוץ הר' אלחנן ודו"ק:

(שם) ד"ה אלא וכו' ואי משום תרומה וכו'. נ"ל דכוונתם לשיטתם דלעיל דשלא בחיבורין היינו אפילו לא נגעה כלל דגזרינן שמא תגע בספר א"א לפרש כפירש"י דשלא בחיבורין יש רבותיה דנגובה דלפי פירושם גם שלא בחיבורין אין רבותא דנגובה לכן פירשו מאי רבותא דפשיטא דבחיבורין מטמא לפסול וכמו שהקשו לעיל הא כבר ידענו דרביעי פסול בקודש ולא ס"ל תירוץ הר' אלחנן לזה כתבו ואי משום תרומה דלא מטמאה אף בחיבורין ר"ל ואע"ג דידענו דרביעי לא פסול בתרומה ה"א דחיבורין חמיר מטעם גזירה כדלעיל ומתרצו לא נחית להו רבותא וכו' כנלענ"ד:

(שם ע"ב) ד"ה דתנן וכו' ואח"כ כל שאר מילי וכו' כצ"ל:

(שם) כיון שלא מצינו טומאה כה"ג וכו'. אבל בספר משום דר' פרנך כיון דלאו משום גזרת טומאה היא אלא טעמא רבא אחרינא שייך שפיר ליגזר אע"פ שלא מצינו כה"ג ודו"ק:

(שם) ד"ה לא צריכא וכו' אף למ"ד מסגרתו וכו'. בגמרא שם מבואר דדוקא למ"ד מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמא אבל למ"ד מסגרתו למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי וצריך לפרש לשון אף שכתבו התוס' דאף למ"ד מסגרתו למטה היתה היה השלחן טמא כי לאותו מ"ד טבלא המתהפכת טמא ודו"ק:

(דף כ"ה ע"א) ד"ה שרצועה וכו' ושמא דשביל קטן וכו' כצ"ל:

(שם) ולאחר שנתקלקלו וכו'. ר"ל דמעשה דר' אבהו הי' לאחר שנתקלקלו שאף ר' מאיר שהיה קודם ר'. אבהו גזר עליהם הרי שבימי ר"מ נתקלקלו:

(שם) רש"י ד"ה אהל זרוק וכו' בין אוירה וכו' על אוירה המעיין בנזיר (דף נ"ה ע"א) יראה דמבואר שם דלמ"ד על אוירה גזרו לא מועיל אהל להפסיק לכן נ"ל דט"ס הוא ברש"י וצ"ל בין גושה וכו' על גושה או ר"ל אויר של גושה דהיינו אע"פ שאינו נוגע בגושה ואוירה דהתם היינו אויר העולם ואע"פ שמפסיק בין גושה נטמא מאויר שלמעלה ע"ש ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אהל זרוק וכו' קאמר ואב"א גרס אלא דכ"ע וכו' כצ"ל נ"ל ועיין במהרש"א ומ"ש דכ"ע לא שמי' אהל ודכ"ע משום אוירה נ"ל דרבותא קאמר דיכול להיות דס"ל תרוייהו לחומרא ואפ"ה מטהר ר"י בר"י משום דלא שכיח ודו"ק:

(שם) והיינו אהל זרוק וכו'. ר"ל דמונחת דהתם היינו אהל זרוק דכאן וזרק דרישא אפילו אהל זרוק לא הוי ודכ"ע לא שמי' אהל:

(שם) ד"ה יתננה וכו' ומאן דגריס וכו'. עיין במהרש"א מ"ש לפרש גירסא זו וע"ש בתוס' יו"ט היאך מוכיח לגירסא זו דאין נאמנים:

(שם) ד"ה בגלילא וכו' כדלעיל מינה מחתה באפרה וכו' ואבן בתוכה וכו' כצ"ל:

(שם) וכי קאמר לישנא וכו'. לא ידעתי מה שייך זה לדלעיל הא בין לרש"י ובין לר' צ"ל כן ובתוס' שבת שם ליתא וגם הגירסא לפנינו בגמרא שם שאסור לטלטל ע"ש:

(שם ע"ב) ד"ה חבר וכו' וכי תימא דבדרבנן מודה וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא לא העמידו דבריהם במקום כרת. ר"ל אע"פ שיש כרת כשאוכל בטומאה ובתרומה העמידו דבריהם אע"ג דליכא אלא מיתה כ"כ התוס' בפסחים (דף צ"ב ע"ב) ד"ה בודקין ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה במטהר וכו' דמהימן אתרומה וכו' שהי' בו הקודש וכו' כצ"ל:

(דף כ"ו ע"א) רש"י ד"ה נאמנים וכו' אחומר בקודש דתרומה וכו'. ר"ל וכן חומר בתרומה מבקודש כ"כ התוספות יו"ט ע"ש:

(שם) ד"ה כל הבית וכו' ממשמשין בכולם כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה סילוקו כסידורו לענין שהי' רך וכו'. ולא ניחא להו לומר שגם זה הי' נס שהי' חם עד שבת דהא לא כתיב אלא כסידורו ולא כאפייתו משמע דסידורו הי' בלא נס:

(שם) ד"ה בכלי אכסלגים וכו' וחשובים וכו'. לפירושם צריך לפרש לא שנו דהציפוי בטל לגבי עץ אבל בכלי מסמוס לא בטלי הציפוי לגבי עץ ולר' יוחנן אפילו אלו הי' שלחן של מקדש כלי מסמוס היה בטל הציפוי לגבי עץ ובעי דציפוי עומד משמע דקאי אמתניתין דשלחן ודולפקי והוא דחוק ואפשר דט"ס בתוס' וצ"ל ואין חשובים וכו' ודו"ק. ובמנחות מפורש בגמרא אבל כלי מסמוס חשיבי ע"ש (דף צ"ו ע"א):

(שם) ד"ה שאני שלחן וכו' ועוד אמר בסמוך וכו'. לכאורה משמע דקשיא להו לפי מאי דמשמע מתוך הסוגיא דמזבח לא אקרי עץ וס"ל דשלחן ודולפקי ג"כ לא אקרי עץ דדוקא שלחן של מקדש אקרי עץ וכ"מ מדבריהם במנחות שם וא"כ אינו מובן מ"ש אח"כ וגם שלחן וכו' אבל שמא שלחן ודולפקי וכו' הא גם מעיקרא ידעו זה לכן נ"ל דמשמע להו להתוס' השתא שכל שלחן ודולפקי אקרי עץ כמו שלחן המקדש וכוונת קושייתם כאן אי נימא דלאב"א טעמא דרבנן משום דאקרי עץ מ"מ קשה משלחן ודולפקי דג"כ אקרי עץ וע"ז כתבו לתרץ ומיהו הך קרא וכו' ובזה מיתרצה קושיא ראשונה ואח"כ כתבו וגם שלחן וכו' ובזה מיתרצה קושיא שני' דאב"א לא ס"ל כתרגום יהונתן אלא דהמזבח אקרי עץ ושלחן ודולפקי חוץ משלחן המקדש לא אקרי עץ ועיין במהרש"א ולפי פירושו צ"ל דהא וגם שלחן וכו' הוא ענין בפ"ע ולא שייך לדלעיל ומ"מ היו יכולים להוכיח דשלחן ודולפקי לא אקרי עץ מהא דבעינן בשלחן המקדש טעמא שמגביהין אותו ואי לאו הכי הוי אמרינן דציפויו בטיל לגבי' ובשלחן ודולפקי אמרינן היכי דלא שייר כלום בטל העץ אגב הציפוי אלא דניחא להו טפי להוכיח ממה דאמרינן באמת גבי מזבח דבטל הציפוי גבי העץ ולא ממה דאמרינן גבי שלחן טעמא שמגביהין ודו"ק:

(שם) דכתיב מזבח אדמה תעשה לי וכו' כצ"ל. וע"ש