גנזי יוסף קכב

ואח"כ מה"ד אבל במרור וכו' וקאי אלקמן אבל חזרת לחודא וכו':

(שם) תוס' ד"ה אחד זכר וכו' דדמי לחוכא אם וכו' כצ"ל:

(דף קט"ו ע"א) ד"ה מתקיף לה וכו' והתם לא מייתי וכו'. הקשה מהרש"א דהא רבא מייתי התם מכפאו ואכל מצה ע"ש ור"ל אע"ג דבאמת אמרינן התם דלולי רבא היינו מחלקים בין מצה לתקיעת שופר מ"מ רבא דלא ס"ל לחלק ולמד ממלתא דשמואל דאמר כפאו ואכל מצה הי' לו ללמוד מברייתא זו ולענ"ד נראה לתרץ דס"ל להתוס' דכפאו גרע מלא כוונה ולכן דייקו התוס' וכתבו דלגבי אכילה לא בעינן כוונה כולי האי ור"ל אבל קלת כוונה בעינן גם גבי אכילה ולכן מכפאו דלא הוי כוונה כלל למד רבא לתקיעת שופר אבל מאכלו בלא מתכוין לא הי' יכול ללמוד לתקיעת שופר ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה אסוחי וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד ס"ל להתוס' דאע"ג דנקט בלשון טבול שני מ"מ כיון דבאמת טבול השני הוא אחר המוציא וצריך נטילה בשביל המוציא לא צריך לטעמא דאסוחי מסח דעתי':

(דף קט"ז ע"א) ד"ה מה דרכו וכו' וכ"פ רב אלפס וכו' כ' מהרש"א ומיהו גבי פסח סגי באחת שלימה ואחת פרוסה ע"ש ור"ל לשיטת רב אלפס כמבואר ברא"ש ע"ש אבל לשיטת התוס' צריך גם בפסח שתי שלימות לבד הפרוסה וכמ"ש לעיל שצריך מצה שלישית אלא דתחלה כתבו שיברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה אלא שמניחה בתוך השלימות ואח"כ כתבו שר"י הי' מברך המוציא על אחת מהשלימות וכ"ה דעת רש"י ורשב"ם שכתבו ובוצע מאחת מהשלימות:

(שם) גמרא שבכל הלילות אנו מטבילין וכו'. נ"ל שהיא פיסקא בפ"ע וציין על המשנה שבכל הלילות אנו מטבילין וכו'. ונ"ל שהיו גורסים במשנה שבכל הלילות אנו מטבילין וכן ציין התוס' יו"ט והקשה רבא אטו כל יומא וכו' פי' וכי בכל יום אין די שאין מטבילין אפילו פעם א' ור"ל הלא אין דרך לטבל אפילו פעם א' ורב ספרא הגי' אין אנו מטבילין וכו' ור"ל אין דרך לטבל ודו"ק:

(שם) רשב"ם ד"ה פתח ואמר דאחר שאילת הבן וכו' רבים ראו כן תמהו על דברי רשב"ם אלו דהא בגמרא אמרינן פטרתן מלומר מה נשתנה ובס' שם אפרים סוף ספר בראשית שלח יד להגי' בגמרא ורשב"ם ע"ש ולענ"ד דברי רשב"ם נכונים בלי הג"ה וה"ק דהנה לעיל מזה יש פלוגתא דרב אמר מתחלה עע"ז ושמואל אמר עבדים היינו ואי הוי ס"ל לר"נ כרב אחר שפטרו מלומר מה נשתנה הי' לו להתחיל מתחלה עע"ז לא עבדים היינו לכן כ' רשב"ם דאחר שאילת הבן וכו' ר"ל דר"נ ס"ל כשמואל ובכל שנה אחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו לכן גם עתה פתח ואמר עבדים היינו ובס' שם אפרים שם הביא הגירסא ברשב"ם לאחר שאילת הבן אכן בפירשב"ם שלפני איתא דאחר והיינו כמ"ש ואפשר שבא עוד רשב"ם לתרץ אמאי סמך עובדא זו לכאן טפי הו"ל לסמכו לעובדא דרבה ואביי לעיל (דף קט"ו ע"ב) וכ' לתרץ דאגב למדו מעובדא זו דר"נ ס"ל כשמואל ומה שהקשה עוד בשם אפרים אמאי נפטר בזה מלומר מה נשתנה נלענ"ד אם נפרש לעיל בעובדא דרבה ואביי דנפטר ממש מלומר מה נשתנה ע"כ דשאלות אלו לאו דוקא אלא שצריך שאלות שיהא סיפור ההגדה על מה לחול ואין נ"מ בין שאלות אלו לאחרים א"כ אף אנו נאמר דעיקר השאלות לאו דוקא וכאן שאמר לו בעי לאודויי ולשבוחי וכו' הי' מקום לסיפור האגדה על מה לחול כן עשה לנו הקב"ה וכו' וכמ"ש רשב"ם וא"צ לשאלות כלל אכן לפי מ"ש התוס' לעיל ד"ה כדי שיכיר שגם בההוא דאביי שאל אח"כ כל שאלות מה נשתנה אלא דהגמרא לא פירש אלא תחלת שאילתו א"כ ס"ל דהנך שאלות דוקא הם גם כאן צריך לפרש כן דע"י כן נכנס בדברים ושאל לו על מה הוא שואל עבדא דמפיק לי' וכו' ומי הוא העבד הזה ועי"כ שאל כל שאלות מה נשתנה והגמרא לא פירש אלא תחלת דבריהם ונ"ל לדברי התוס' הא דאמרינן בגמרא כאן ולעיל פטרתן מלומר מה נשתנה היינו כמ"ש רמ"א סי' תע"ג ס"ז דלאחר שאלות הבן א"צ לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים היינו ור"ל דאלו לא שאל אותו שום אדם הי' צריך לומר בעצמו מה נשתנה כדאיתא בברייתא דלעיל ואם לאו הוא שואל א"ע עכשיו ששאל אותו פטרוהו מלומר עוד מה נשתנה כנלע"ד בזה:

(שם ע"ב) במשנה כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'. וכ' רשב"ם שלא פירש טעמן. נ"ל שהוא כמ"ש הב"ח והמ"א בריש הלכות סוכה שכל מצוה שטעמה מפורש בתורה צריך שיכוון טעמה ולכן גם פסח מצה ומרור צריך לכוין טעמם ומ"מ לא נשמע שצריך שיאמר בפיו וכתבו התוס' דמלשון ואמרתם ילפינן שצריך שיאמר בפיו ומשמע מדבריהם דבשאר מצות שצריך כונה א"צ שיאמר בפיו אכן ביו"ד סי' רע"א ס"א מבואר שהרא"ש בשם רבינו ברוך נסתפק דאפשר צריך שיאמר בפיו ודו"ק ואין כאן מקום להאריך בזה:

(שם) תוס' ד"ה וחותם וכו' הלכה כר"ע מחברו וכו' כצ"ל:

(שם) רשב"ם ד"ה וחותם וכו' דברי ריצוי ובקשה כן יגיענו וגו' והיינו וכו'. נ"ל שהכל דבור א' עד סוף ברכה היא. ומ"ש וחותם דת"ק סיום בעלמא ר"ל דאין פירושו חתימה לברכת גאולה כדלעיל (דף ק"ד ע"ב) חותם בברוך אלא ר"ל מסיים ההגדה בברכת גאולה ונוכל לפרש בפתיחה בלא חתימה או בפתיחה וחתימה ונחלקו בזה ר"ט ור"ע אבל אינו חותם דר"ט ר"ל אינו חותם הברכה אלא מברך בפתיחה לבד:

(שם) ד"ה ניצוח וניגון וכו' שנאמר ניצוח וניגון למנצח וכו' כצ"ל:

(דף קי"ז ע"א) תוס' ד"ה ה"ג שעומדים וכו' קמ"ז מזמורים וכו'. עיין בס' נחלת יעקב פי' על מס' סופרים פט"ז הי"א ולפי מ"ש שם בשם ק"ע שיש עוד מזמורי תהלים ששנים נחשבים לאחד יש לתרץ קו' מהרש"א דהללו את ד' כל גוים הוא מב' פסוקים דאפשר לומר שהוא א' מאלו שנחשב עם הסמוך לו לאחד:

(שם) מכי יעקב וכו'. הקשה מהרש"א דתחלת הפרשה הוא הללוי' כי טוב ע"ש ולענ"ד כוונת התוס' דבאמת הי' מתחיל הללוי' כי טוב והא דלא אמר הללוי' כי טוב דלא הוי ידעינן אם כי טוב זמרה וכו' אבל א"א לפרש שהי' מתחיל מהללוי' הללו את שם ד' שלא הי' נקט פסוק ד' מתחלת המזמור ודו"ק:

(שם ע"ב) רשב"ם ד"ה דקידוש קדשנו וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה רביעי וכו' איך תקנו וכו' וכן מה שאוסר לשתות אפילו מים וכו'. משמע שמפורשים לשתות מים יכנס שיכנס א"ע שלא לשתות ומ"ש בחמישי הלל הגדול היינו שתקנו כוס חמישי לומר עליו הלל הגדול אכן בא"ז סוף ה' פסחים פירש מעט מים יכול לכנס משמע שמפרש שמתיר לשתות מים ומ"ש קמעה נ"ל דאין ר"ל דוקא מעט ולא הרבה שלא נמצא מי שמחלק בין מעט להרבה אלא משום ראשי החרוזות 'ח'ז'ק. חליף. זוכר. קמעה כתב קמעה ור"ל כדי צרכו וגם מדברי התוס' לא משמע שדייקו דדוקא מעט אבל הרבה אסור אלא משמע שמפורשים יכנס לשון איסור. גם מ"ש התוס' בשמו שתקנו כוס חמישי משמע דס"ל דמ"ש חולה או אסטניס הוא לאו דוקא הא"ז מפרש דדוקא כשצריך לשתות מחמת אונס ע"ש ואפשר כוונת התוס' דמ"מ לא הו"ל לתקן כוס חמישי לומר עליו הלל הגדול ואם צריך באונס לשתות יין ישתה כמו כל דבר איסור שמתירין באונס כל אחד כדינו ודו"ק:

(דף קי"ח ע"ב) רש"י ד"ה וקנה עדת ישראל בין הקנים ביער. נ"ל דבין הקנים ביער הוא