גנזי יוסף קיג

(דף פ"ח ע"א) ד"ה האי כהן וכו' וניתי כהן קטן נ"ל דר"ל דלא עביד פסח ואי דלמא שלמים הוא אין חשש דשה לבית אבות לאו דאורייתא אבל אין נ"ל לפרש דעביד פסח ואין חשש אם יהא נאכל שלא למנוייו לפי מ"ש התוס' לעיל (דף פ"ח) ד"ה שה הטעם משום שהיא חינוך מצוה זה לא שייך כאן שכבר עשה פסח ואפשר שגם חינוך מצות אכילת חזה ושוק לא שייך דאפשר לחנכו בשלמים אחרים אבל לפי מ"ש הר"ן והתוס' בנדרים (דף ל"ו ע"א) דמי שאינו מחויב בפסח לא שייך בי' איסור שלא למנוייו וכמ"ש מהרש"ל לעיל יכול להיות קטן דעביד פסח ודו"ק:

(שם) ד"ה וניתי מותר פסח לא כפי' הקו' וכו'. עיין במהרש"א ולכאורה החילוק שבין פירש"י לפיר"י דלפירש"י מקדים תנאי דאם תם היה יהא מותר ואח"כ אם בעל מום הי' יהא פסח ולפיר"י מקדים אם בעל מום היה ואח"כ ואם תם היה ולא ידעתי סברא לחלק בין מקדים תנאי זה או זה ונ"ל לפרש דלפירש"י מתנה כו' ואין חילוק איזהו צד מקדים ולפיר"י לא מתנה כלום אלא מפרישו סתם לשם פסח וממילא אם תם היה יהא מותר ודו"ק:

(שם) ד"ה דאלו וכו' דומיא דאחריני וכו'. כ' מהר"ם פי' אלא למנויו וצלי וק"ל דא"כ חטאת ואשם דתני לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה ותודה ואיל נזיר דכתיב בכל העיר וליום ולילה דהוו דאורייתא ואפ"ה אמר בברכות שם דעד חצות לאו דאורייתא ולא דפליג גם בזה אמשניות דפרק איזהו מקומן ותנא דפרק איזהו מקומן ס"ל דכולהו דאורייתא ונ"ל דדוקא פסח דכתיב ואינו נאכל שייך לומר דומיא דאחריני דאינו נאכל מדאורייתא אבל הני דכתיב ונאכלין ליום ולילה עד חצות לא משמע דאחר חצות אין נאכלין מדאורייתא ודו"ק:

(שם) ד"ה ה"מ וכו' ממה שיעשו רובם וכו'. הקשה מהרש"א אמאי לא יעשו כולם סמיכה וב' מתנות שהן ד' ע"ש ולענ"ד הא פשיטא להו דמוטב לדחות ספק כרת בשוא"ת ממה שיעשה שלא כהוגן בקום ועשה אלא שרצו לשלול אמאי לא נימא שלא יעשו סמיכה ויתנו מתנה אחת דהוי ג"כ שוא"ת אהא תירצו שפיר שיעשו רובם שלא כהוגן ומה שהקשה עוד שיעשו כולם זריקה הוא תמוה דלא אמרו אלא הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא אבל הניתנים בשפיכה שנתנם בזריקה לא יצא דדוקא זריקה בכלל שפיכה אבל לא שפיכה בכלל זריקה וע"ל (דף קכ"א ע"א) ובזבחים (דף ל"ז ע"א) מבואר כן ודו"ק. ומה שקשה על סוגיא זו האיך יקריבו שלמים אחר תמיד של בין הערבים עיין תוס' מנחות (דף מ"ט ע"ב) ובמש"ל פ"א מה' תו"מ ה"ג ומבואר בתוס' שם דהא דמקשה הכא וניתי וכו' היינו פסח שני ואינו מבואר כן בגמרא ונוכל לפרש בפסח ראשון וכ"מ במהרש"א בתוס' ד"ה ונטרחו, שהקשו דבזמנו ודאי בעי עקירה הרי שמפרש דבזמנו מיירי ואפשר דכוונת התוס' שם דאפילו נימא דבפ"ש מיירי אפ"ה הקרבתו אחר תמיד של בין הערבים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה דאע"ג וכו'. משכו כולן וכו'. משמע שמפרש קו' מאי קמ"ל אסיפא נמנין ומושכין וכו' וק"ל הא סיפא אצטריך לאפוקי מדר"ש דאמר עד שיזרוק את הדם והו"ל לפרש ארישא לעולם נמנין וכו' ומתרץ דקמ"ל דאע"ג דאימני עליו חבורה של עשרה ב"א חוזרין ונמנין עליו עוד חבורה אחרת ולא נימא דבעינן שימנו עליו כולם כא' ונ"ל דס"ל לרש"י דזה פשיטא דמה לי דאימני עליו עשרים ב"א כא' ומה לי עשרה ואח"כ עוד עשרה וע"כ רישא שיעור כזית קמ"ל ופריך אסיפא אי לאפוקי מדר"ש לחוד קמ"ל לא הו"ל למתני אלא מושכין את ידיהן וכדאמר אח"כ דדוקא בזה פליג ר"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה בני חבורה וכו' וי"ל וכו' נ"ל דר"ל אבל לעיל שפיר רצה לפשוט ממתניתין קודם שידע דדעות שאני וסבר דטעמא הוא הוי כידיו יפות א"כ גם אם התנו שלא לחלק הוי כידיו יפות דאין רשאין ודו"ק:

(שם) ד"ה ומאחר וכו':

עיין במהרש"א וכוונתו דאי נימא דעשייתו מועלת וקנה לוקח הוי המעות של מוכר והוי הקנס למוכר אבל כיון שלא עשה ולא כלום הוי המעות של לוקח והוי הקנס ללוקח:

דף צ' ע"ב) ד"ה עד שיכלו וכו' ואי הוה אמרי וכו' כ' מהרש"א ומטעמא דיש ברירה ע"ש ומשמע דלמ"ד אין ברירה גם זה אסור ולענ"ד אפשר לומר שקונין בפירוש לכל א' ממעות שלו ומותר אפילו למ"ד אין ברירה ודו"ק וצ"ע:

דף צ"א ע"א) רש"י ד"ה ואפילו חבורה וכו' לאכול כזית בין כולם. לכאורה משמע דר"ל שאין בהם אפילו א' שיכול לאכול כזית אבל יותר נ"ל דר"ל שאין בין כולם א' שיכול לאכול כזית אכן הרמב"ם פ"ב ה"ג כ' ואין כל א' מהם יכול לאכול כזית וכ' הכ"מ דס"ל להרמב"ם דבעינן שלא יהא בהם אפילו א' שא"י לאכול כזית ונ"ל דזה ניחא להרמב"ם שפי' יחיד ויכול לאכול היינו כולם כמ"ש שם ה"ב וס"ל דאלו שאין אוכלין כזית לא הוי אכילתן אכילה ולא נאכל כולו אבל לרש"י שפי' יכול לאכול כזית שוחטין עליו א"כ אם א' יכול לאכול כזית אין נ"מ אם אחרים יכולין לאכול כזית או לא דהא אפילו אינם כלל שוחטין ע"ז לבד ויש להקשות על רש"י ממשנה דלעיל והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהם וכ' רש"י בחבורת אחרים וכיון שיש אחרים שיכולין לאכול כזית אפילו החולה והזקן א"י לאכול ואפילו אינם כלל שוחטין ודוחק לומר דקמ"ל דאפ"ה אין שוחטין עליהם בפ"ע ולהרמב"ם אין להקשות מאי קמ"ל דאין שוחטין עליהם בפ"ע הא אפילו בבריא בעינן שיכול לאכול כולו דהרמב"ם מפרש חבורה שכולם חולים או זקנים עד שיש בהם די לאכול כולו כמ"ש שם ה"ד וכן אין עושין חבורה כולה חולים או זקנים אע"פ שהן יכולין לאכול ור"ל שיכולין לאכול כולה ודוחק לומר דמ"ש רש"י בחבורת אחרים ר"ל חולים דא"כ הא דאמרינן אין שוחטין עליהם בפ"ע היינו יחיד ומשמע הא בריא שוחטין עליו בפ"ע וכר' יוסי ולא משמע דפליג ר' יהודה אמשנה דלעיל ואפשר דמ"ש רש"י בחבורת אחרים ר"ל חולים הרבה ובפ"ע היינו לר' יהודה שנים ולר' יוסי א' או אפשר דרישא תני בחולה אין שוחטין בפ"ע לכ"ע ובסיפא תני דבבריא פליגי ר' יהודה ור' יוסי ודו"ק וצ"ע:

(שם) גמרא ור' יהודה הא מנ"ל. תמהני מאוד דהא חכמים פליגי על ר"ש וס"ל דאין בזה ל"ת ודלמא ר' יהודה כוותייהו ס"ל ועוד ק"ל דא"כ ע"כ ר' יוסי ס"ל כר"ש והרמב"ם פסק שם כר' יוסי ובפ"ח מה' מעה"ק ה"ז פסק דלא כר"ש ונ"ל דהגמרא סמך אמסקנא דזבחים (דף קי"ד ע"ב) דמיירי אחר חצות ובשעת היתר הבמות והא דקתני בשעת איסור הבמות היינו איסור במה לו והא דקתני יכול אף בשעת היתר הבמות ר"ל קודם חצות כמ"ש התוס' שם ורש"י פי' לפי הס"ד דהתם וסמך ג"כ אמסקנא ע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה כתיב בשני וכו' והכי דריש וכו'. עיין מהר"ם ובגליון הש"ס ולענ"ד יש ט"ס במהר"ם ובגליון הש"ס לא העתיק יפה וכצ"ל לפי הגמרא דלקמן (דף צ"ג) והכי דריש בפ' מי שהי' טמא אליבא דר' חנני' בן עקביא ואליבא דר' דריש א"נ וכו' ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה איש זוכה וכו' וכ"ת וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ דדוקא אי ילפינן שליחות מדריב"ק נוכל למעט קטן מאיש שה אבל אי ילפינן שליחות מאיש שה היינו מדמשמע דאיש א' יקח לכל המשפחה וכמ"ש רש"י שם תו א"א ללמוד מאיש למעט קטן:

(שם) רש"י ד"ה אונן וכו' ואע"פ שעדיין לא נקבר וכו'. משמע לכאורה שגם בלילה עדיין לא נקבר ואפ"ה מותר לאכול ואנכי בעניי לא מצאתי בזבחים (דף ק'