גנזי יוסף קב

מדבריו שאין חוששין לקריאת שם אלא שעשה מעשה קרבן פסח ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ה"ג לא ר"ש וכו' ולא משום וכו'. עיין במהרש"א עד דאיכא לקיומי תרווייהו וכו' כמ"ש התוס' ומדברי התוס' ד"ה ר"ש מבואר בטעמא משום דמן השעורים הוי פירוש לריש דבריו משא"כ תמורת עולה תמורת שלמים שני דברים הם ואפשר שגם כוונת מהרש"א כן:

(שם) תוס' ד"ה מה ראו וכו' ור"י מפרש וכו'. עיין מהר"ם שיף ומשמע דבריו כדברי ר"י ולא ידעתי מה חידש ועיין במדרש שה"ש (ז' ו'):

(דף נ"ה ע"א) תוס' ד"ה ומאי אפילו וכו' דהשתא מצי למימר וכו'. ר"ל וברייתא מיירי שלא לצורך המועד והא דאמר בגמרא אפילו הני דלצורך המועד היינו דאל"כ א"א לפרש לשון אפילו אבל אחר שמפרש אפילו הני דזוטרי נוכל לפרש הברייתא שלא לצורך המועד ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא מקום שנהגו אין וכו'. ונ"ל דזה אין ענין לפשוט האיבעי' אלא אגב מלמדנו הדין ועיין במהרש"ל ומדברי רש"י ד"ה לא נהגו לא נראה שמפרש במקום שנהגו לעשות מלאכה מותר אפילו שלא לצורך המועד אבל במקום שלא נהגו לעשות אסור שלא לצורך המועד אפילו לגמור ועולה לדינא כדברי הרא"ש ודו"ק:

(דף נ"ז ע"א) ד"ה עמדו בעלים כל כהני משמרות וכו' נ"ל דאלו בעלים שהקדישו הקרבן אין העורות שלהם כיון ששייך לכהנים וא"י להקדישם:

פרק ה. (דף נ"ח ע"א) רש"י ד"ה בין הערבים וכו' חלוק הערב וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי קושייתו דהא זמן פסח וזמן תמיד אחד הוא אלא דכיון שהגיע זמן שניהם מקדמינן לתמיד משום דלא כתיב בי' בערב ומ"מ בדיעבד כשהקדים הפסח כשר כיון דזמנו הוא כדתנן לקמן (דף ס"א ע"א) שחטו קודם לתמיד כשר וכו' ואם נזרק כשר ואה"נ דלריב"ל אם נשחט הפסח קודם שמונה ומחצה פסול והי' רבא יכול להקשות לו ממתניתין דלקמן דדוקא קודם חצות פסול אלא כיון דשפיר מקשה לו ממשנה דהכא מתמיד גופא ניחא לי' טפי. עוד אפשר לומר דריב"ל מודה דבדיעבד לא פסול אלא קודם חצות ויש לו איזהו לימוד ע"ז וממילא ניחא לי' משנה (דדף ס"א) הנ"ל ורבא מקשה לי' דכיון דמדאורייתא לכתחלה בשמונה ומחצה היכי מקדמינן לי' בע"פ לכתחלה ומ"מ אפשר לומר שגם זמן פסח כן הוא מדאורייתא לכתחלה ונ"מ אם עברו וקרבו התמיד אחר חצות לא ישחטו הפסח לכתחלה עד שמונה ומחצה ומ"מ כשהגיע זמן שניהם ושניהם עומדים ליקרב תמיד קודם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה תמיד נשחט מאחרינן וכו' וקרב הפסח בשמונה ומחצה וכו'. הוגה בגליון בעשרה ומחצה ולא ידעתי כוונתו דהא לא היו שוהין בעשיית התמיד אלא שעה אחת א"כ גמר הקרבתו הי' בתשעה ומחצה כמ"ש רש"י במשנה והוי הפסח מיד אחריו וא"ל דר"ל סוף הקרבתו דמנ"ל דהקרבת הפסח לא הי' יותר משעה דהא היו פסחים מרובים ולא דמי לתמיד שלא הי' אלא אחד ולכן נ"ל דצ"ל בתשעה ומחצה והיינו תחלת הקרבת הפסח ודו"ק:

(שם) גמרא עביד להו למוספין בשש וכו'. נ"ל דר"ל התחלת עשייתן בתחלת שש ובזיכין בתחלת שבע ונגמרו בסוף שבע כמ"ש רש"י ד"ה בזיכין שצריך שעה להתעסק בכך והתמיד בסוף שבע ומחצה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ר' ישמעאל וכו' אבל שבת דעלמא וכו'. עיין במהרש"א עד דאל"כ לוקמי פלוגתייהו בפשיטות בשבת דעלמא ופליגי בגזירה או בבזיכין קודמים למוספין וכו' כיון דליכא היתירא ובזה וכו' כיון דליכא היתירא להקדים וכו' כצ"ל. ור"ל ולכ"ע לית להו גזירה ופליגי בבזיכין קודמין למוספין ומ"מ נצטרך לומר לר"ע כסידרו בע"פ שחל להיות ע"ש דכיון דלית לי' גזירה ובזיכין קודמים למוספין מקדמינן לי' כל מה דאפשר כנ"ל:

(שם) ד"ה מדי וכו' דהא ר"י אמתניתין קאי וכו'. נ"ל דלאביי פשיטא להו דלאביי לא שייך להקשות לר' ישמעאל מידי בע"פ קתני דאפשר לומר דבע"פ מיירי הכל וקאמר כסידורו בחול כך סידורו בשבת אבל לרבא כיון דכסידורו בחול היינו בחול דעלמא הו"ל לפרש בשבת בע"פ לזה תירצו דס"ל לרבא דכיון דפליג אמתניתין לא הי' צריך להזכיר ורבה בר עולא לא ניחא לי' בזה אכן רש"י ד"ה מי קתני כ' ולהכי לא פריך לי' וכו' משמע לכאורה דס"ל דאה"נ שהי' יכול להקשות לו אליבא דר"י ולא ביאר טעמא אמאי באמת ל"ק לו בין אליבא דאביי ובין אליבא דידי' לר"י וצ"ל דרש"י נמי ס"ל כסברת התוס' ומ"ש דאיהו נמי אמר כוותי' הוא לראי' דס"ל דלא קשה אליבא דתרוייהו לר"י ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה כאלו וכו' היו נזהרין וכו'. ונלענ"ד לתרץ לדעת רש"י דאע"פ שהיו נזהרין בר"ה מאד"ו לא היו צריכין ליזהר בפסח מבד"ו שהיו יכולין לעבר או לחסר אחד מחדשי ימות החמה משא"כ לדידן דלא מחסרינן ולא מעברין לצורך אלא חשון וכסלו צריכין ליזהר מבד"ו משום אד"ו וצ"ל דהתוס' ס"ל דכיון שהיו נזהרין מאד"ו היו עושין כמו שאנו עושין ומ"מ דעת רש"י נראה כמ"ש:

(דף נ"ט ע"א) ד"ה יאוחר וכו' אע"ג וכו'. ראיתי מתרצים דאצטריך דלא נימא חיובא דיומא עדיף כדאיתא בסוכה (דף נ"ו ע"א) לחד מ"ד ע"ש ואני תמה דא"כ לרב בטל דין דכל התדיר קודם דנראה דלעולם שאינו תדיר חיובא דיומא הוא וגם עיקר דילפינן דתדיר קודם הוא ממלבד עולת הבוקר ומשם ילפינן לכל התדיר כדאיתא בזבחים (דף פ"ט ע"א) ומוספין הם חובת היום לגבי תמידין וגם לא מצינו שיחלוק אדם בהקרבה ולכ"ע של שבת קודם לשל יו"ט אע"פ שהם חובת היום ובסוכה שם נחלקו בחלוקת שתי הלחם ולחם הפנים ולא בהקרבת מכשיריהן לכן נלענ"ד לפי מ"ש התוס' שם ד"ה והלכתא וז"ל א"נ חשיב נמי לחם הפנים חובת היום אע"פ שהם משבת שעברה עכ"ל מבואר מדבריהם דטעמא דמאן דלא חשיב לי' חובת היום לפי שהם משבת שעברה והקרבת הבזיכין אפשר דלא חשיב להו משבת שעברה כיון דזמן הקרבן היום ולענין הקרבה חשיב מזמן שראוי ליקרב משא"כ לענין אכילה חשיב מזמן שמונחים במקדש או אפשר דפליגי גם בהקרבת הבזיכין ונקיט גבי אכילה וה"ה גבי הקרבה אבל בשאר תמידין ומוספין ודאי מודה דכל התדיר קודם ולא משגיחין על חובת היום שגם התמיד נקרא חובת היום כיון שזמן הבאתו והקרבתו היום וכה"ג אמרינן בזבחים (דף צ"א) לענין מקודש אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי ולפי דבריהם צ"ל הא דלא חשיב לרב זמן חובת היום משום דאמרינן ליה על כל מצוה דאתי מזמן לזמן ולפ"ז כאן לכ"ע גם התמיד הוי חובת היום ודו"ק. ועיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דלענין קטורת ונרות אין מספיק טעם תדיר דאפשר לומר דמיני דמים חשיבי טפי כדאיתא בזבחים (דף פ"ט ע"א) במשנה (ובדף צ' ע"ב) איבעי לן תדיר ומקודש איזהו קודם וה"ה זה ומ"מ אין לומר תפשוט מכאן דמקודש קודם מדלא אמר הטעם דתדיר דאפשר לומר דמין דמים חשיב ממקודש או דחדא מתרי טעמי נקיט ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה תמיד קודם לקטורת וכו' טעמא וכו' עיין במהרש"א ולענ"ד כוונת רש"י לפרש אמאי תמיד אפילו האברים קודמין לקטורת ולא כבשחרית קטורת קודם לאברים והוא מפורש ביומא (דף ל"ד ע"א) כמנחת הבוקר ולא כאברי הבוקר ע"ש וממילא צריך גם