גנזי יוסף קא

(דף מ"ח ע"א) רש"י ד"ה אבל הכא וכו' וה"פ ר"א סבר שרי לאפותה וכו'. ר"ל ומודה ר"א דאין מוזהר עליו ושרי להניחה עד הערב אלא דס"ל דאם רוצה לאפותה שרי או דפליגי אי טובת הנאה ממון ודו"ק:

(שם) ד"ה מלתא דקשיא וכו' אפ"ה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ דר"א ודאי לא אסיק אדעתי' דר"י לית לי' הואיל כמו דלא אסיק אדעתי' דס"ל לר"י טובת הנאה אינה ממון והי' ס"ל לר"א בפשיטות טובת הכאה ממון ואמרינן הואיל ור"י אע"פ שהי' יכול להשיב לו דלית לי' הואיל ומוטב לעבור על ב"י עדיפא השיב לו דליכא ב"י כלל דס"ל טובת הנאה אינה ממון ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ככרות של בבל כו' אבל כעכין לא. לכאורה היינו כריב"ל ולא מסתבר שיחלקו האמוראים בפלוגתא דתנאי ונ"ל דרשב"ג לא ס"ל דסל ותנור מצרפן אלא דוקא נשיכה בעינן וזה כוונת רש"י אבל כעכין לא אפילו בסל וכשנושכות מצטרפות בלא סל וריב"ל ור"ח פליגי אליבא דר"א דריב"ל ס"ל דר"א תרתי בעי נשיכה וצירוף סל ור' חנינא ס"ל דבחד סגי ודו"ק:

(שם) ד"ה מקטפת היא אופה וכו' ולא היתה מספקת אלא כמלא תנור. נ"ל דתיבת אלא מיותר ור"ל שלא הי' די לאשה אחת כמלא תנור והיתה לחזור חלילה וללוש עוד:

דף מ"ט ע"א) תוס' ד"ה לשבות וכו' ונראה לר"י וכו' כ' מהר"ם ר"ל שיש בו מצוה קצת ע"ש ולא ידעתי מנ"ל לומר כן הא אפשר לפרש דר"י לא מפרש כלל בעירוב אלא שהולך לשבות ר"ל להיות שם ביו"ט אבל ההליכה הוי הכל בי"ד וזה לא כפי' הרא"ש ע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא ולא ישא יהודית בת ע"ה ואח"כ ארשב"נ אר"י יהודי ע"ה. נ"ל שתיבות יהודית יהודי מיותר:

פרק ד. (דף נ' ע"ב) רש"י ד"ה מן המנחה ט' שעות ומחצה. עיין מהרש"ל ומהרש"א ועיין בב"י א"ח סי' רנ"א ודו"ק ואין להאריך:

דף נ"א ע"א) תוס' ד"ה אי אתה וכו' דוקא בבני המדינה וכו'. כ' מהר"ם ר"ל מדינת הים וכוונתו כדאמרינן לקמן בני מדינת הים ככותים דמי ומ"מ היא לאו דוקא כדאמרינן נמי לעיל בבני חוזאי:

(שם) ד"ה רבה בב"ח וכו' ק"ק וכו', עיין במהרש"א ולענ"ד לק"מ דלאביי משכחת לה שניהם חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם מבבל לבבל ומא"י לא"י דלא כייפי זה לזה אבל לרב אשי לא משכחת לעולם שניהם יחד דאי דעתו לחזור אין נותנים עליו אלא חומרי מקום שיצא משם ואי אין דעתו לחזור אין נותנים עליו אלא חומרי מקום שהלך לשם וע"כ לצדדין קתני ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה כל הספיחים וכו' דכתיב ולבהמתך וכו'. עיין מהר"ם עד ות"ל משם דאסור וכו' כצ"ל:

(שם) וסברי איסור ספיחים דרבנן. כ"ה בברייתא דת"כ שהביא הר"ש פ"ט דשביעית מ"א שגם לרבנן אסירי מד"ס ע"ש (שם) ולא משמע הכי. כ' מהרש"א דהיינו מהירושלמי שהביאו התוס' לעיל ד"ה אני ראיתי ע"ש ולענ"ד אין ענין הירושלמי לכאן דהירושלמי קאי אמתניתין דהתם דמוקי לה בספיחי ששית שנכנסו לשביעית. וכ"ה בירושלמי שם פ"ט דשביעית מ"א וכן הביאו הר"ש שם ולא גרסינן שם ספיחי כרוב וכן בפ"א דברכות ה"א שהביא מעשה זו לא נזכר אלא ספיחים סתם והתוס' כאן כתבו ר"ש בן יוסי בן לקוניא דמיירי בספיחי כרוב של שביעית במוצאי שביעית ובאמת לפי זה נוכל ליישב תמיהת ר"י דלעיל דיכול להיות דר"ש לא אכל ספיחי ירקות בשביעית ור"ש ב"י בן לקוניא ראה שאכל ספיחי כרוב של שביעית במוצאי שביעית ור"י הקשה לעיל קודם שידענו חילוק זה או אפשר דהא בהא תליא דכיון שאכל ספיחי כרוב במוצאי שביעית ה"ה ספיחי שאר ירקות בשביעית כתמיהת ר"י ומ"מ לא משמע להו דעובדא דר"ש בר"י בן לקוניא הי' במוצאי שביעית ודו"ק:

(שם) דכשיראו אותם גדולים וכו'. משמע דר"ל דכיון שהם גדולים ובודאי גדלו גם בשביעית יסברו שלקטם בשביעית אבל בספיחי כרוב דאפשר שגדלו אחר שביעית לא ידעו כלל שגדלו בשביעית ולא יסברו שלקטם בשביעית ובאמת כשלקטם אחר שביעית אע"פ שגדלו בשביעית מותרים כמ"ש הר"ש פ"ו דשביעית מ"ד שנתבטל האיסור בהיתר:

(שם) אבל לרבנן דפליגי עלי' ליכא למיגזר. עיין במהרש"א ומ"ש דבשאר ספיחים נמי בכדי שיעשו ר"ל בתוך כדי שיעשו ומ"מ אין דבריו מובנים לי אי מיירי אחר הביעור מה זה שכ' ליכא למיגזר בי' ספיחי כרוב הא אחר הביעור אסירי מדאורייתא ועוד מה זה שסיים לר"ע יש לגזור בי' אף בספיחי כרוב קודם ביעור ואי מיירי קודם ביעור א"צ לאריכות והיא תירוץ אחד מתירוצי מהרש"ל דקודם ביעור לר"ע אסור מדאורייתא ולרבנן מדרבנן ונ"ל דכוונתו דכיון דבאמת מותרים כיון שנלקטו בשמינית ולא אסירי אלא משום שיסברו שליקטו בשביעית ומש"ה לרבנן כיון דאפילו אי הוי נלקטו בשביעית לא הוי אסירי מדאורייתא אלא אחר הביעור לא גזרו אפילו אחר הביעור אבל לר"ע כיון דאי הוי נלקטו בשביעית הוי אסירי מדאורייתא אפילו קודם הביעור גזרו גם על הנלקט בשמינית לר"ש בשאר ספיחים ולרבנן גם בספיחי כרוב ומ"ש מהרש"א דהיינו לאכול בז' נ"ל דר"ל שגם תיכף בז' אסור וה"ה בח' קודם ביעור כנלענ"ד ודו"ק:

(שם) דבשמעתין משמע לכ"ע וכו'. ר"ל לר"ע מדאורייתא ולחכמים מדרבנן:

(שם) ד"ה כגון אנא וכו' אלא מפרש ר"ת וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה ובגליון הש"ס מתרץ קושייתו לנכון ע"ש. עוד נלענ"ד לתרץ שהלך לשם מוצאי יו"ט ראשון והגיע לשם ביו"ט שני וההליכה אין איסור שהרואה אותו בכ"מ אומר בתוך התחום הוא א"נ לפי מה דמספקא לי' במדבר גם על ההליכה מספקא לי' ועדיין לא הלך אלא הוא גופי' מספקא ליה ושואל אם מותר לילך ולעשות מלאכה במדבר א"נ אפשר לומר דבתוך התחום הי' והשלוחין לא הגיעו למקומו אלא ביו"ט שכבר הלכו שיעור תחום ולא היו יכולין לילך יותר והוא הי' מותר לו לילך תחום מביתו ודו"ק:

(דף נ"ב ע"א) ד"ה ביישוב לא עבדינן אפילו בצנעה וכו'. עיין במהרש"א ולפי דבריו בע"פ מותר לעשות מלאכה במקום שאין עושין כשדעתו לחזור ואין כן דעת הש"ע בסי' תס"ח ס"ד וכמ"ש המ"א שם ס"ק ז' ונ"ל דס"ל דמה דאמרינן לעיל (דף נ"א ע"א) ורבה בב"ח לית לי' הא דתנן נותנין עליו וכו' היינו אע"ג דהמשנה מיירי במלאכה מ"מ לא שייך לחלק בזה בין מלאכה לאכילה וכשמשנה רבה בב"ח דעתו לחזור הי' ומותר בצנעה בזה מותר במידי דאכילה ולא במלאכה דלא שייך צנעה כנלענ"ד:

(שם ע"ב) ד"ה עד שיכלה וכו' למידק הדא אתמר. נ"ל דר"ל לדקדק היכן הם ג' ארצות ובירושלמי פ"ט דשביעית ה"ב מביא במראה הפנים בשם התוס' למדה ונ"ל דר"ל למדה של ג' ארצות וע"ש גירסא אחרת ופי' אחר:

(דף נ"ג ע"א) ד"ה מפני וכו' וע"כ טעמא מש"ה הוא וכו'. אכן רש"י לקמן ע"ב ד"ה ר"ש פוטר כ' ואפילו הי' קורא לה שם בשעת צליי' משמע