אשכולות הגפן עה

דוגמת קול בהמה בלא דבור ומנע קול אדם בעצמו שיש בו דבור לזכרון העקדה שבחר באיל תמורת יצחק ומנע מלהעלות את יצחק בעצמו ולפי שבסוף נאמר ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו ונדרש שעל כל עבודה שעשה באיל אמר כאלו נעשה בבנו ממש ולהוראה זאת אחר תקעו בחודש שופר רמוז בפסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב מנין שפה שן לשון חך גרון הורה שנשלם בשופר מוצאות הפה שבאדם שנחשב עבודת האיל כאלו נעשה ביצחק עצמו, ולענין זה נאמר בתרי' עדות ביהוסף שמו וגומ' שפת לא ידעתי אשמע נקט שפת מוצא החצון של ה' מוצאות הפה והוא הדין לכל ה' מוצאות שהשמיע בהן יוסף מה שלא היה יכול להשמיע מקודם בטבעו עד שבא גבריא"ל ולמד אותו כל ע' לשונות דוגמת האיל שלא הי' בטבעו כח הדבור ולבסוף נתעלה עבודתו כאלו נעשה באדם המדבר והנה נאמר הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האמים כי גבר עלינו חסדו פירש"י ז"ל אנחנו ישראל כי גבר עלינו חסדו והרי נכללי כל גוים וכל האמים בענין קלוסו של הקב"ה כי מאחר שגם בהם כח הדבור בכ"ב אתוון דה' מוצאות הוראה גם להם שיקלסו להקב"ה ומיחס קלוס בלשון הלל לתואר כל גוים וקלוס בלשון שבח לתואר כל האמים, ויבואר דתואר גוים היינו רבוי לשון גו תרגום של תוך תואר לעצם כ"ב אתוון שקבועין מלגו במוצאות הפה ותואר האמים היינו רבוי לשון אם תואר לעצם ה' מקומות שבפה שנחשבו כמו אמות למבטא האותיות שמוציאין מתוכיותן כאם לולד היוצא מתוכה ולפי שהם ה' מקומות בפה לכו נאמר האמים באות ה' קרי בי' ה' אמים, אולם גוים לא נאמר באות ה' כי בעצם כ"ב אתוון לא ניכר התחלקות לה' חלקים ובהיות הדבור בתואר חי' דלגבי נפש האדם הנ"ל שנקודות תבת חי' מנין כ"ב שמנינם סוכם למנין עצם תבת חי"ה העולה כ"ג כעין שנתפרש במספר ארבעים והיינו במספר ל"ט דסוכם לארבעים וביחד מספר כ"ג דחי' עם מספר כ"ב של הנקודות הם מנין אד"ם היינו ויהי האד"ם לנפש חיה, ולענינינו בהתייחס כ"ב דנקודות חי' לעצם כ"ב אתוון מן א' עד ת' מנין הל"ל בקומת כ"ג פעמים שבמנין חי"ה והיינו לשון הקלוס דלגבי גוים ושוב בהתייחס כ"ב דנקודות חי' למוצאות כ"ב אותיות בה' חלקים שלהן והאותיות שבכל מוצא יכללו זב"ז כנודע שמתחלפין זב"ז הרי ד"פ אחה"ע בומ"ף וגיכ"ק ה"פ דטלנ"ח זסשר"ץ מנין שב"ח בקומת כ"ג פעמים שבמנין חיה והיינו לשון הקלוס דלגבי האמים כנ"ל:

והנה ה' מוצאות הפה נוסף כל מוצא על מנין פ"ה במנין מבט"א מנין שם ב"ן הרומז למדת מלכות בחי' פה ובבחי' שם ב"ן יוצאין האותיות מן הפה בפרט כל מוצא וראשית כ"ב אתוון אות א' מצטרפת לשם בן ונעשה אב"ן ובזה כל אתוון בתר רישא גרירן ונקראו כולן אבנים כדאיתא בס"י וענין זה מרומז בשה"ש כרם הי' לשלמה כר"ם מנין ה"פ ב"ן תנוספו בה' פעמים מול"א על מנין ה"פ פ"ה ומלות הי"ה לשלמ"ה מנין ה"פ פ"ה ושוב נת"ן א"ת הכר"ם מנין כ"ב פעמים אב"ן דכ"ב אתוון היוצאין מן ה' מוצאות הפה ונדרש נתן את הכרם לנוטרים על שמסר את ישראל למלכיות אדונים קשים ובתגבורות המלכיות ח"ו השפלת מלכות דקדושה בחי' מוצאות הפה בכ"ב אבנים והם ברמז נתן את הכרם הנ"ל בדרך עת להשליך אבנים בעת החורבן שנמסרו למלכיות ולכן קונן עליהם ירמי' באלפא ביתא דייקא שהם בבחי' מלכות פה שנשפל בתגבורת המלכיות ולכן ג' אלפא ביתות דג' איכות כנגד ג מלכות ראשונות ושוב הוסיף אני הגבר שבו ג' אלפא ביתות יחד כנגד