אשכולות הגפן נא

מסך הפתח לפתח המשכן והיינו כי להיות קטרת הסמים בסוד והריחו ביראת שייך בי' מסך הפתח לפתח המשכן כענין דאיתא (שבת ל"א) כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החצונות לא מסרו לו בהי עייל פירשז"ל באיזה פתח יכנס לפתוח את הפנימים ולענין רמזי והריחו ביראת על תרי"ג מצות שבקטרת רמוז ג"כ במנין מס"ך הפת"ח חושבן תרי"ג ובמנין לפח"ח המשכ"ן חושבן רמ"ח אברי"ם שס"ה גידי"ם שהם מרכבה לתרי"ג מצות:

ומבואר בזוה"ק בסוד זה שמי וזה זכרי כי שמ"י עם י"ה מנין שס"ה מצות דלא תעשה וזכר"י עם ו"ה מנין רמ"ח מצות דעשה ונודע שמנין ו"ה נכלל במילוי של י"ה במלוי א' נמצא בזה נכלל מצות עשה דו"ה במצות לא תעשה די"ה והיינו לענין שאמרו ישב אדם ולא עבר עברה כאלו עשה מצוה ובזה יבואר דהנה קיום מצות לא תעשה בשמאל דוחה בחי' גבורות וקיום מצות עשה בימין מקרב בחי' חסדים ולפי הנ"ל שמצות לא תעשה כלול בהם מצות עשה הנה כי כן גבורות דמצות לא תעשה כלול בהם חסדים דעשה ומרומז בהתחשב שס"ה דלא תעשה עם רמ"ח דעשה הכלול בהם ושוב בפרטות רמ"ח דעשה יעלו ממש לחושבן גבורו"ת דלא תעשה עם חסדי"ם דעשה הכלול בהם עם פרטות חסדי"ם דעשה ובזה יבואר שבצרוף מנין גידי"ם למנין גבורו"ת דמצות לא תעשה עם חסדי"ם דמצות עשה הכלולין בהם נשלמו למנין ל"א תעש"ה ובצרוף מנין אברי"ם למנין חסדי"ם דמצות עשה נשלמו למנין עש"ה:

בב"ר פ"ח דרש ר"ל אחור וקדם צרתני על אדם הראשון שגופו נברא ביום הששי אחור לימי בראשית ונשמתו נבראת ביום ראשון קדם לימי בראשית שנאמר ורוח אלקים מרחפת היינו נשמת רוחו של אדה"ר והנה לא דרש סיום ותשת עלי כפכה ואפשר דבזה סומך על דרשת ר"י לעיל שם לענין שאם האדם לא זכה הוא בא ליתן דין וחשבון בזה שייך לענין אחור וקדם דגוף ונשמה המשותפין באדם בחייו ואחריו אל המתים משתף שניהם ליתן דין וחשבון על כל מעשיהם שעשו שניהם יחד בחיי האדם כנדרש אקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו אל השמים זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף ויבואר דהנה הדין על פי עדים והיינו מה שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ היינו את השמים להעיד על הנשמה מן השמים ואת הארץ להעיד על הגוף מן הארץ, ויש לכוון על זה מה שאמרו שמים וארץ נוגעין בעדותן הן היינו שכל אחד משניהם מעיד על דבר שנוגע אליו ועליהם יש לכוון מה שנאמר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר הרי שנ"י עדי"ם חושבן גו"ף נשמ"ה שעליהם מעידים שני עדים:

את השמים ואת הארץ ושוב או על פי שלשה עדים היינו לפי שמקודם נעשה גלמו של אדם הגוף מן הארץ ואח"כ נפח בו הנשמה מן השמים ויתכן שכן נמי מביא הגוף לדון והוצרך עד אחד להעיד עליו ואח"כ נפח בו הנשמה ודן שניהם יחד והוצרכו לשני עדים, והגם שנאמר קודם אקרא אל השמים ולבתר ואל הארץ יש לפרש ואל הארץ שקרא קודם כמו אקרא יומם וגו' ולילה שקודם נמצא בצרוף עד אחד שמקודם עם שני עדים שאח"כ הם שלשה עדים ובזה רומז שלש"ה עדי"ם חושבן א"ל השמי"ם וא"ל האר"ץ דלגבי אקרא לדון עמו הנדרש על נשמה וגוף שעליהם שלשה עדים:

ועל זה יש לכוון בסיום קהלת בפסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים יראה