אשכולות הגפן יח

אמר ויהי דהנה אור. עולם רומז על האור שנברא שהי' מביט בו מסוף עולם ועד סופו שהוא בחי' א"ש שהגביל מסוף העולם ועד סופו ולכן הי' זה האור בלדת משה שנאמר ותרא אתו כי טוב הוא מענין וירא אלקים את האור כי טוב שהי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו שמוגבל בא"ש שבמנין משה כמבואר לעיל ואמנם בחי' א"ש דברי' יתיחס עם בחי' אל הוי' דיצירה ועם בחי' אל אדני דעשי' כנאמר בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ויתואר בראתיו לקדימת סור מרע בשם אל ש' דבריאה כמבואר לעיל בטעם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם דוקא שפוסל תהו ובהו ולבתר יצרתיו אף עשיתיו לאחור ועשה טוב בענין וירא אלקים את האור כי טוב לבתר שנפסל תהו ובהו וחשך ע"י שם אל ש' דברי' נשלם האור הטוב בשמות אל הוי' אל אדנ"י דיצירה ועשיה ובענין זה נאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע היינו שבבחי' יוצר אל הוי' דיצי' ממנו נשלם אור לאחר שבחי' בורא אל ש' דברי' נשתדל בבחי' חשך לסלקו וכן בבחי' עושה שלום אדני דעשי' ממנו נשלם שלום שבסיבת האור לאחר שבחי' בורא אל שדי דברי' נשתדל בבחי' רע שבסיבת החשך לסלקו ומצינו כעין זה במה שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי:

והנה מבואר בגמרא דברכות שמענין פסוק הנזכר נתקן ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל ומשום לישנא מעליא לא אמרינן ובורא רע שכלשון הפסוק וכבר הבאתי לשון הפיוט בברכה זו אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי על ענין ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דלבתר והארץ היתה תהו ובהו וחשך ותפס לשון אמר ויהי רישא דמילתא מלשון הכתוב כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. והנה מרומז בזה המתקת כל הפסוק והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו' והמתקתו באור המיוחס ליצי' ועשי' הנ"ל בשמות אל הוי' אל אדני דהנה בפסוק והארץ יש ג' בבות היינו בבא א' נתייחס לארץ בענין והארץ היתה תהו ובהו וב' בבות נתייחסו למים היינו בענין וחשך על פני תהום שפירש"י ז"ל על פני המים שעל הארץ ושוב בענין ורוח אלקים מרחפת על פני המים ושוב בבריאת האור שלאחר פסוק זה חוזר להמתיק פסוק שלפניו מסופו לתחלתו דהיינו בתחלה ממתיק ב' בבות של המים הנאמרו בסופו ולבתר ממתיק בבא א' של הארץ הנאמר בתחלתו ואלו ההמתקות בענין כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד הרי מייחס ב' מלות כי הוא על תואר אמר ויהי ושוב מייחס מלה א' הוא על תואר צוה ויעמוד הנה לגבי ב' מלות כי הוא יתיחסו ג"כ ב' אותיות מהתחלה אמר ויהי היינו א"מ, מהבת אמר וי' מתבת ויהי ולגבי מלה א' הוא יתיחס ג"כ אות א' מהתחלת צוה ויעמוד היינו צ' מתבת צוה ו' מתבת ויעמוד והרי ב מלות כ"י הו"א עם ב' אותיות דהתחלות "אומר "ו"יהי ומלה א' הוא עם אות ר' דהתחלות צוה ויעמוד רומזין חשבון או"ר ובפרטות ב' אותיות דהתחלות אמר ויהי רומזין חושבן א"ל הוי"ה דיצירה ואות א' דהתחלת צוה ויעמוד רומזין חושבן א"ל א"ד' דעשי' כנ"ל שיצירה ועשיה נתיחסו לאור בענין יוצר אור ועושה שלום ובענין הנ"ל יבואר כי ב' מלות כי הוא המתיחסין עם ב' אותיות ממלת אמור ויהי הרומזין אל הויה הכפולות שלהם רומזין להמתיק ב' בבות של המים שבסוף פסוק הקודם שכן כ"י הו"א פעמים א''מ ו"י חושבן וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם ורו"ח אלהי"ם מרחפית ע"ל פנ"י המי"ם ושוב מלה א' הוא המתיחס עם אות א' ממלות צוה ויעמוד הרומז אל אדני אחדות שלהם רומז המתקת בבא א' של הארץ שבתחלת פסוק הקודם