אשכולות הגפן יז

אותיות משה לאחריהן אתוון הנ"ו נרמזין ג"כ אח"כ בר"ת ובדעתו "תהומות "נבקעו גם מרומז גבי בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה הרי מנין "יסד "ארץ נוסף על מנין חכמ"ה במנין רצ"ב ומנין כונ"ן שמי"ם נוסף על מנין תבונה במנין כ"ג צרוף רצ"ב נ"ג חושבן מש"ה:

הנה בזה יפה נדרש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אלה פוסל הראשונים תהו ובהו דהנה מדבר כאן מענין בריאת שמים וארץ הנאמרו גבי בראשית שנדרש בשביל התורה ובשביל ישראל. והנה גבי כריכות דציצית ארז"ל הפוחת לא יפחות מז' כנגד ז' רקיעים והמוסיף לא יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעים עם ו' אוירים שביניהם, הנה כן בדרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל המכוון לרמז על התורה עם שביל שלה היינו שלשה אוירים שבין ד'. אותיות תורה וכן לרמז על ישראל עם שביל שלהם היינו ארבעה אוירים שבין ה' אותיות ישראל הרי עצם מניני תו"ר"ה ישראל ממתיקין מנין והאר"ץ הית"ה תה"ו ובה"ו שבתחלת הפסוק נשאר להמתיק השלמת הפסוק וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים ונמתקו בשבילין שבתורה וישראל דהנה ד' פעמים שבי"ל שבישראל המתקת מנין וחש"ך ורו"ח אלהי"ם מרחפ"ת וג' פעמים שבי"ל שבתורה המתקת מנין ע"ל פנ"י תהו"ם ע"ל פנ"י המי"ם נמצא נרמז מתוק כל הפסוק בדרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל והנה בארתי לעיל שמשום דרש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל לכן נמי נדרש בראשית בזכות משה שנאמר עליו וירא ראשית לו בברכת גד רומז על הנ"ל שיש ג' שבילין בתורה וד' שבילין בישראל והם ברמז שם ג"ד. ואמנם עצם דרש בראשית בזכות משה יש לכוון לענין מלת ברא דלבתרי' רומז לעולם הבריאה, דנודע שבו מקנן שם א"ל ש' והוא נודע בחושבן משה והיינו בראשית בזכות משה ברא דוקא ובזה עולה יפה דרש אני אל ש' אני שאמרתי לעולם די היינו ששם זה ודאי יתיחס לעולם בלשון ברא דבראשית ובזה יבואר מדרש תמי' בפ' דברים יסף ד' עליכם ככם אלף פעמים אראב"י להביט בברכה של משה יש בו מסוף העולם, ועד סופו אלף פעם לא כתיב אלא אלף פעמים והוא פלא ויבואר עם מה שפירש"י ז"ל זה משלי והיינו לפי ששה משה רומז מכין א''צ שד"י שאמר לעולם די במהלך ת"ק שנה, והנה נקרא בשם משה כשנמשה מן היאר לאחר שהי' צפון שלשה ירחים שהוא רבע שנה ואז השיג בשמו רמז ת"ק שנה דמהלך מסוף העולם ועד סופו שהוא ב' אלפים פעמים רבע שנה ומשלו דוקא בירך את ישראל אלף פעמים דוקא דהיינו ב' אלפים פעמים במה שהשיג מסוף העולם ועד סופו ובהיות שבענין לשון בריאה דשמים וארץ שבפסוק בראשית מרומז ענין שאמר לעולם די בשם א"ש דמקנן בבריאה נמצא כי זה השם פוסל המותרות שהתחיל העולם להתרחב ביותר וזה המותרות הי' העדר הקיום תדע במה שנדרש וא"ש יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די וביאר שאמירת די סילק בחי' והארץ היתה תהו ובהו וכל זה נפסל במה שאמר לעולם די שלא יתרחב יותר ממדת ת"ק שנה כמו שרמזו במלוי של השם שאמר די מנין ת"ק ולכן בהצירוף מנין א"ש עם ת"ק למנין כל הפסוק בראשית ברא וגו' הם ממש מנין כל הפסוק והארץ היתה תהו ובהו וגו' וכנ"ל שעל בריאת בראשית נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואיתא בב"ר פי"ד אלה פסל את הראשונים תהו ובהו וחשך והיינו וכנזכר ואמנם נפסל והארץ היתה תהו ובהו וחשך במה שנאמר בתרי' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ועל זה יסד הפיוט אור עולם באוצר חיים אורות מאפל