אשכולות הגפן יא

ז"ל שחזר ואמר ומה טעם פתח בבראשית להורות בא שעצם תבת בראשית נותן טעם שהגיד אותה לעמו לתת להם נחלת גוים היינו בענין שנאמר בפ' ראה כי יכרית ד"א את הגוים אסר אתה בא שמה לרשת אותם היינו יכרית הגוים ברמז אות י' יכרי"ת חושבן י' פעם הגוי"ם ושוב בא שמה לרשת היינו במה שאות י' פוגעת בא"ב מכסדרן למפרען וגם בחש"ר מלמפרען פוגעת כסדרן והם צרוף ב"א רש"ת ואמנם אות י' סוד חכמה שהוא בחי' אבא ויש בחכמה ל"ב נתיבות לכן אות י' משתתפת עם א"ב מכסדרן לרמז אב דחכמה וגם משתתפת עם תש"ר מלמפרען שמספרן ל"ב נתיבו"ת דחכמה ולכן מתרגם בראשית בחוכמתא. והנה נדרש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו והיינו ענין מתן תורה לישראל ועל זה נאמר ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קודש הכל מרומז בצרוף בראשית י' בחכמה עם א"ב ותש"ר. דהנה י' פעם חכמ"ה מנין תש''ל ויתחלק לחצאין חצי אחד ממנין תש"ל נשאר כשתוציא מנין זר"ח ממנין שעיר וחצי השני ממנין תס"ל נשאר כשתוציא מנין הופי"ע ממנין ה"ר פאר''ן ושוב בצרוף יחד מנין י' פעם חכמ"ה עם מנין א"ב חש"ר רומזין צירוף מנין מסינ"י ב"א עם מנין ואח"ה מרבב"ת, קדי"ש הסובבין גבי וזרח משעיר הופיע מהר פארן ומנין א"ב תש''ר נוסף על י' פעם חכמ"ה במנין מסינ"י ביא דפתח בי'. וגם מרומז בקשת דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דהנה י' פעם חכמ"ה עם א"ב תש"ר מנין נפלאו"ת מתורתי"ך ומנין א"ב תש"ר נוספו על מנין י' פעם חכמ"ה במנין ג"ל עינ"י גם מרומז בצרוף בראשית א"ב תש"ר עם י' פעם חכמ"ה חושבן ביו"ם עשו"ת "ד' אלקי"ם אר"ץ ושמי"ם הנאמר לבסוף גבי אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. וזהו רמז שסוף מעשה במחשבה תחלה והיינו מה שנאמר כלם בחכמה עשית:

בזוה"ק מבואר כי בתבת בראשית ו' אתוון ולבתר ו' תבין ברא אלקים את השמים ואת הארץ יעו"ש מה דדרש בזה מסוד השם ליראיו. ואמנם כמה פנים לתורה ויבואר כי ששיותן כנגד ו' יממי המעשה שנאמר בכל יום מהם ויהי ערב ויהי בוקר וערב בחי' דין שעלה במחשבה תחלה ולבתר בקר בחי' רחמים, ששתף במעשה שבסוף לפי שראה שאין העולם יכול להתקיים בדין. וזה יש לכוון בהא דאי' בב"ר דעת ב"ש שהי' מחשבה בלילה ומעשה ביום היינו כטעם הנ"ל. ולעניננו בתבת בראשית הנאמר על עליית המחשבה בדין יש בו ו' אתוון נגד ו' ערבים שקדמו בו' ימי המעשה, לכן נגד כל ערב נרמז אות מיוחדת שנפרדת מבנין חבה הוראה שבדין אין קיום לבנין עולם אולם ו' תבות דלבתר בראשית נגד ו' בקרים המאוחרין בו' ימי. המעשה, וכן נגד כל, בקר נרמז בנין תבה הוראה שבשתוף הרחמים יתקיים בנין העולם ולכן הגם שפשוטי אלו ו' תבות ברא אלקים את השמים ואת הארץ משמעותן הוא רק הדין דאלקים שעלתה במחשבה שבו הי' בריאת השמים והארץ ותולדותיהן הנדרש ברבויי את ואת אמנם על זה בעצמו נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ד' אלקים מבואר שבהם בעצמן הי' שתוף הרחמים בעשיותן ולכן באלו ו' תבות מרומז שתוף ו' פעמים רחמי"ם לקומת ו' ימים למתק מהם הדין דתוראות תבת בראשית הנ"ל וזה מבואר בהקדם מה שפירש"י ז"ל שביום אחד נבראו שמים וארץ עליונים ותחתונים וביום ב' יהי רקיע לעליונים וביום ג' ותראה היבשה לתחתונים וביום ד' יהי מאורות לעליונים וביום ה' ישרצו המים לתחתונים וביום ו' נעשה גוף האדם מתחתונים ויפח בו נשמה מעליונים