דברי צבי צז

ומבטל את רשותו הוא אסור וחבירו מותר מיירי קודם שהחזיק חבירו ולכן צריך לנעול את ביתו אף כשביטל את ביתו ג"כ וכן נראה מדברי תוס' שם ד"ה ואב"א שכתבו ויותר נראה הטעם דלמא יוציא ויחזיק ע"ש והיינו אם יוציא קודם שהחזיק חבירו כי אחר שהחזיק אין זה יכול לחזור מבטולו כדאיתא בסי' שפ"א והכא שמותר להוציא כשביטל גם רשות ביתו מיירי לאחר שהחזיקו כמ"ש המג"א בס"ק ה'

שפא דברי הרב"י צ"ע דעל מה שכתב הטור החזיקו בו כבר שהוציאו מבתיהם לחצר כתב הרב"י לאו דוקא שה"ה להכניסו לחצר וכ"כ התוס' דף ס"ח ואע"פ שכתב רבינו בסימן זה שאין נקרא חזרה רק כשמכניס לרשות שביטל אבל מה שמוציא ממנו אינה חזרה כו' לא אמר כן רק לענין חוזר ומחזיק אבל לגבי חזקה כל שעושה דבר שהי' נאסר בלי בטול הוי חזקה עכ"ל וצע"ג דבתוס' שם דמביא הרב"י הראי' ממנו בדף ס"ח בעירובין ד"ה והוציאו כתבו תוס' והוציאו כו' או הכניסו דבחד מנייהו הוי חזקה כו' והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא כו' אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס עכ"ל א"כ לדברי תוס' מהני הכנסה למבטל שיחזיר מבטולו כמו שמהני הכנסה להחזיק ולפי' מחה"ש בסי' ש"פ ס"ק ז' יראה דאין הכנסה מועיל לא למחזיק להחזיק ולא למבטל לחזור דכתב וז"ל דדוקא כשמוציאים לחצר ומשתמשים בחצר נראה שחוזרים לזכות בחצר אבל כשמוציאים מחצר לבית אדרבה אין משתמשים בחצר דהא מוציאים ממנו מה שיש להם בתוכו עכ"ל ולטעם זה אין חילוק בין מחזיק למבטל שחוזר דאין הכנסה מועיל ולדברי תוס' מועיל הכנסה בתרוייהו

שפב ט"ז ס"ק ד' אינו כו' שלא ילמוד כו'. צע"ג דבעירובין דף ס"ג ע"ב פריך הגמ' על אביי דאמר זילו בטילו כו' והכא הא קדיירי וזה כדברי ט"ז כיון דדיירי איכא למיחש שלא ילמוד ממעשיו ומתרץ הגמ' בטולי רשותייהו לגבי חד לא שכיח כו' משמע בפירוש אע"ג דיש לחוש שילמוד ממעשיו לא גזרו משום דלא שכיח

שם ס"ק ז' בשבת כו' אלא כמתנה כו' הטעם שכתב הט"ז נראה שהוא כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עירובין הל' י"ג שוכרין מן הא"י אפילו בשבת שהשכירות כביטול רשות הוא שאינה שכירות וודאי אלא היכר בלבד אבל המג"א בסי' ש"פ ס"ק ו' כתב הטעם דדירת א"י אין נקרא דירה אלא שאסור משום גזירה לא מקרי קנין ומישראל אסור לשכור בשבת דהוי כמקח וממכר ע"ש ולטעם הט"ז והרמב"ם לא הוי השכירות כמקח וממכר אפילו בשכרו מישראל ומותר לשכור אפי' מישראל בשבת

שם מג"א ס"ק ג' לא מהני כו'. צע"ק דכיון דיש לו תפיסה בבית הוי כאלו ב' ישראלים דרים בבית אחד דאין הא"י אוסר וכמו אב ובנו כמו שכתב המג"א ס"ק ב' כיון דהעיקר האיסור הוא בב' ישראלים דרים בב' בתים ואע"ג שעירבו מ"מ דרים בב' בתים אבל כשיש לו תפיס' בבית הוי כאלו דרים בבית אחד ומה שכתב הט"ז בס"ק ד' דיש חשש שלא ילמוד ממעשיו צ"ע דא"כ בב' ישראלים הדרים בבית אחד או אב ובנו נמי לאסור שלא ילמוד ממעשיו ובעירובין דף ס"ג ע"ב איתא בגמ' הטעם כמו שכתב המג"א בס"ק ד' שיאמרו שהעירוב מועיל במקום א"י ובסי' ש"ע איתא דתפיסת יד עדיף ממי שעירב

שם ס"ק ד' לא' כו' עירוב מועיל. המג"א קיצר בזה דבעירובין שם אמר רבא דלהכי אין מועיל דאם כן ביטלת תורת עירוב ופריך הגמ' דמערב ע"ז מתרץ הגמרא יאמרו עירוב מועיל במקום א"י

שם ס"ק ז' דאין כו' מ"ש בנסתם כו'. לכאורה יש לחלק דהכא כיון דשכרו לזמן א"כ העירוב שעושים רק לזמן. ששכר כיון שידעו שבזמן שכלה השכירות לא מהני עירובם אבל התם כשהניח עירובם לא ידעו שיסתם הפתח וצ"ל שקושי' מג"א לדעת רמ"א בסי' שע"ד דמתיר בסתימה במזיד ע"ש

שם סעיף ט"ז ברמ"א דשכירות של א"י כו'. נראה דכוונת רמ"א כמו שכתבו תוס' עירובין דף ע"ב ע"א על המשנה ומודים כו' ומיהו אם יש לאדם סופר או מלמד בביתו כו' ושרוין כל אחד בחדר כו' אין אוסרין עליו דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זע"ז והוי לי' כה' שכירים דלא אמרינן להחמיר כדאמרינן דף ס"ד ע"א ויש ללמוד מדלא אסרי ה' שכירים גבי א"י כ"ש גבי ישראל והרב"י כתב כיון דאפשר שלמחר יעלה על דעת בעה"ב להחליף חדריהם או לתת להם מקום בבית עצמו ע"ש וצריך לומר דמה שכתב רמ"א דשכירות של א"י אין אוסר אם שכרו מבעה"ב איירי נמי שיש רשות לבעה"ב להחליף הדירה של השוכר ולכן אין אוסר ולאו דוקא דשכירות של א"י אין אוסר ה"ה אם שכרו כה"ג מישראל דאין אוסר כמ"ש תוס' דכ"ש מישראל אבל אם אין לבעה"ב רשות להחליף הדירה של השוכר אסור בין בא"י בין בישראל

שפג מג"א ס"ק א' והעירוב כו' ועירבו ומת בשבת כו' ל א הבינותי דאם היה הא"י כאן מה מועיל שערבו כיון דלא שכרו מהא"י הוי כאלו לא עירבו כלל כמבואר בסימן שפ"ב

שפה מג"א ס"ק ב' ישראל כו' בחד זמנא כו'. וכתב מחה"ש שהש"ך ביו"ד סי' ב' פסק דבפעם אחד נעשה מומר ואפשר לענין עירוב מקילין עכ"ל וצ"ע דהכא בסעיף ג' פסקי' דאפילו מחלל שבת באיסור דרבנן הוי כא"י והפ"מ ביו"ד סי' ב' ש"ד ס"ק י"ז כתב בשם השמ"ח דבדרבנן לא הוי מומר לכל התורה ולפ"ז הכא חמיר

שפז צ"ע בעירובין דף ע"א ע"ב דתני' מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי ופרש"י אע"פ שערבו כו' צריכין להשתתף וקאמר בגמ' פליגי בה חד אמר בפת דכ"ע לא פליגי ופרש"י ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על ערובי חצירות דהוא לעולם על פת ע"ש וקשה היכי קאמר הברייתא מערבין ומשתתפין משמע דתחלה מערבין ואח"כ משתתפין