דברי צבי צו

מקום שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דכיון דמצוה הוא אמרי' דלאחר כפי' עושה המצוה ברצון טוב כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' גיטין הלכה כ' א"כ נוכל לומר דדוקא אשתו של ישראל יכולה לערב בע"כ של בעל דאמרי' דלאחר שנעשה העירוב מסתמא בעל מרוצה כיון דדבר מצוה הוא אבל בא"י דאין שייך כן נוכל לומר דאין אשתו מערבת בע"כ

שם מג"א ס"ק ב' בני הבית כו' ועמ"ש סי' שע"א כו'. הד"מ ס"ק א' הניח בצ"ע מ"ש אם מיחה בבני ביתו אין יכולים לערב אע"ג דאשתו מערבת ולפענ"ד קשה א"א שרק אשתו יכולה לערב בע"כ אבל בני ביתו לא והרב"י כתב דלהכי יכולין בני החצר ליטול ממנו בע"כ אם הוא מדעת אשתו כיון שאשתו יכולה נמי לערב בע"כ וא"כ קשה על הטור וש"ע שכתבו אבל בני החצר אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית משמע אבל מדעת בני הבית יכולים ליקח בע"כ ואמאי בשלמא מדעת אשתו ניחא לפי שאשתו יכולה לערב בע"כ אבל בני בית שאין מערבין בע"כ האיך מועיל דעתם לבני חצר

שסח מג"א ס"ק א' צריך כו' ודברי הרר"י כו'. קשי' לי דהא גם רש"י פי' כן במתניתין עירובין דף פ' ע"ב ד"ה וצריך כו' ותרתי קתני כו' וצריך להודיע אם משלהן מערב עכ"ל אבל אם מערב משלו אין צריך להודיע ובדף פ"א ע"ב מוקי הגמ' המתניתין בחצר שבין ב' מבואות א"כ ש"מ אפי' בחצר בין ב' מבואות במערב משלו אין צריך להודיע

שם ס"ק ב' שהם. ולפ"ז כו'. קצת קשה דמשמע מדברי מג"א דרק לדעה ראשונה הוי גרוגרות פחות מכזית ובאמת גם לדעה ב' הוי גרוגרות פחות מכזית דכזית הוא חצי ביצה כדאיתא בסי' תפ"ו

שסט צ"ע ברש"י עירובין דף פ"א ע"א במתניתין שכתב ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו עכ"ל דקשה דהא במעותיו מערב מדעתו דהא נתן לו מעה לערב רק שאין עירוב מועיל שמעות אין קונות והרא"ש שם הקשה על רש"י מה תולה עירב במעות שלא מדעתו אפילו עירב במעות מדעתו לא הוי עירוב ע"ש והיה יוכל הרא"ש להקשות דהוא הוי מדעתו עוד הקשה הרא"ש שם על תוס' שכתבו שאפי' זיכה לו ע"י אחר לא מהני כיון דעשה הזכוי שלא מדעת בעה"ב ומקשה הרא"ש דהא הוי מדעת שגילה בדעתו שחפץ בעירוב שהרי נתן מעה ע"ש ולולי דברי הרא"ש אפשר לתרץ דבקדושין דף מ"ו ע"ב במקדש אחותו דאמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וכן אמרי' התם אדם יודע שאין מפריש חלה קמח ע"ש א"כ ה"נ אמרי' אדם יודע שאין מעות קונות ולא נתרצה בעירוב כלל וכיון דמיירי בעירובי תחומין או בעירובי חצרות שבין ב' מבואות דחוב הוא לו וכיון שלא נתרצה לא מהני זיכוי

שע מג"א ס"ק ג' מחמת כו' צ"ע דמה גבול כו'. ואני תמה על תמיהתו דבסי' שע"ב סעיף ח' איתא נמי לענין סולם שכובדו קובעו כמו דאיתא בעירובין דף ע"ו ע"ב ע"ש דהיינו מה דאיתא שם סולם קבוע

שם ס"ק ז' או כו' תפיסת יד כו'. צ"ע דלדעת רמ"א סעי' ב' דאפילו ביש לבעה"ב תפיסת יד אם מוליכים עירובן למקום אחר צריכים עירוב א"כ לדידן דמניחין עירוב בבהכ"נ בסי' שס"ו לא מהני תפיסת יד

שם סעיף ה' לכאורה צ"ע דשמואל שסובר בעירובין דף ע"ג ע"א דבית דירה האוסר היינו מקום לינה ע"ש והא הטעם דעירוב שדעת אדם על פתו כדאיתא בסי' שס"ו א"כ ע"כ צריך לומר דמקום אכילה הוא עיקר הדירה וצריך לומר דשמואל לשטתי' דסובר בדף מ"ט ע"א דעירוב משום קנין ע"ש וברש"י שם

שם מג"א ס"ק י' פרס אפי' מעות כו'. מדברי מחה"ש נראה דגרס אפילו לחם ר"ל אפילו מקבלים לחם מבית אביהם ואוכלים בביתם אפ"ה אינם נגררים אחר אביהם ולפענ"ד דאם מקבלים מעות נמי רבותא לענין שאם עירוב בא אצלם דהיינו לבית אביהם כמו שפי' רש"י במתניתין עירובין דף ע"ב ע"ב שאינם צריכים לערב כמו שכתבו תוס' שם ד"ה במקבלי פרס כו' אח"כ ראיתי בספר הגהות רע"א שכתב דאפילו מעות אינו אוסר אם נותנים העירוב באחד מבתים אלו לאפוקי מדעת תוס' ורא"ש עכ"ל והרב"י כתב דל"ש לן אם מקבלים מאכל ממש למקבלים מעות ליקח בהם מאכל אע"ג שתוס' ורא"ש רצו לחלק ביניהם היינו לס"ד אבל למסקנא אין חילוק ביניהם

שעא מג"א ס"ק ד' משחשיכה כו' שהיה לו בית דירה כו'. עי' מחה"ש שכתב שמיירי שאוכל שם כדקי"ל סי' ש"ע סעיף ה' ע"ש ובאמת לא נתפרש ברש"י ובתוס' ונראה הלפענ"ד דראיית מג"א מרש"י ותוספות עירובין דף ע' ע"ב שפי' רש"י על אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מבני השוק מבעוד יום אסור ופרש"י שסבר האי תנא כדלקמן מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו אוסר עליו וכן משמע שם בתוס' א"כ משמע דלדידן דפסקי' בסי' ש"ע הדר בבית התבן אוסר ע"ש סעיף א' דדוקא הדר אבל מי שיש לו בית התבן בחצר חבירו אינו אוסר כמ"ש הרב"י בשם הרמב"ם והפוסקים דפסקי' כר"י דף ע"ב ע"ב דמי שיש לו בית התבן בחצר חבירו דאינו אוסר ושפיר הוכיח מג"א דמיירי שהיה לו בית דירה בחצר זו

שפ קשיא לי אמאי אמרינן בלא ביטל רשות ביתו שאסורין להוציא מביתו לחצר הא עיקר תקנת עירוב מפני שהבית מיוחד לבעלים והחצר רשות לכולן כמו שפרש"י בשבת דף ו' ע"א א"כ כאן שכל בני החצר עירבו בבית אחד ושייך כל החצר לאותו בית וזה שלא עירב ביטל רשות חצירו ושייך נמי רשות חצירו ג"כ לאותו בית ואם הוציא מביתו לחצר מוציא מרה"י לרה"ר

שם מג"א ס"ק ד' ביתו כו' מ"ש הע"ש כו'. ונר' לתרץ קושי' הע"ש דמה דאמרי' בדף ע"ט נועל את ביתו