דברי צבי ט

מברך כי הוא עדיף מהמצווה ושפיר שמח רב יוסף כי הי' סבר שאינו מצווה עדיף מהמצווה אבל אי אמרי' דהמצווה גדול מאינו מצווה נוכל לומר דאינו מצווה אינו מברך ולפ"ז אנן דפסקי' ביו"ד סי' רמ"ו סעי' ו' ובש"ך שם דגדול המצווה מאינו מצווה נוכל לומר דנשים אין מברכות

יה סעיף ג' מאימתי כו' משיכיר בין תכלת כו' הרב"י כתב שלא מצא מקור בגמ' שזמן ציצית משיכיר בין תכלת כו' ולפענ"ד אפשר דמקורו ממנחות דף מ"ג ע"ב וראיתם וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בו ואיזה זו ק"ש דתנן מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ע"כ משמע דזמן מצות ציצית הוא בזמן ק"ש שהוא בזמן שיכיר בין תכלת כו' ואף דגמ' שם קאי לרבנן דסברי לילה זמן ציצית אבל ר"ש דפסקי' כותי' סובר ודרש וראיתם פרט לכסות לילה מ"מ לא מצינו שר"ש חולק על רבנן על זמן ציצית וצריך לומר לר"ש דתרתי ש"מ דמוראיתם דרש פרט לכסות לילה ומסמיכות וראיתם וזכרתם דרש ראה מצוה זו של ציצית וזכור מצות ק"ש

שם מג"א ס"ק ד' ומקשה בספר הגהות רע"א בביה"ש דהוי ספק לילה איך יברך מספק ומתרץ דדעת מג"א כמרדכי דהכל תלי בראי' וכן כתב כנה"ג דתלי הכל בראי' ולא תלי' ביום עכ"ד וקשיא לי אמאי פסק רמ"א בסעיף א' דאחר תפלת ערבית אע"פ שעדיין יום אין לברך ואמאי דהא לא תליא ביום בשלמא מצוה דתלי' ביום אמרי' כיון דהתפלל ערבית עשאה לילה אע"ג שעדיין יום אבל בציצית דתלי' בראי' ולא ביום אמאי לא יברך אם התפלל ערבית ועדיין יום הוא ויכול לראות

יט. מנ"א ס"ק א' על כו' וצ"ע מ"ש ממזוזה מו' ואפשר לומר דלא דמי ציצית למזוזה דבציצית אע"ג דאין מחויב לקנות לו טלית אעפ"כ מצוה להדר לקיים לבישת ציצית כדלקמן סי' כ"ד כמו שהוכיח מלאכא לרב קטינא במנחות דף מ"א על שביטל לבישת ציצית וכן כתבו תוס' ביבמות דף צ' ע"ב בד"ה כולהו דמדברכינן להתעטף דבשעת עטוף עביד מצוה אבל במזוזה לא מצינו שיש להדר לדור בבית החייב במזוזה ואם רוצה יכול לדור לעולם במקום שאינו חייב במזוזה ולכן הוי גמר מצוה קביעות מזוזה כמו שמברך על השחיטה ואינו מברך שאוכל דבר השחוט מפני שאינו צריך להדר לאכול דבר השחוט הוי השחיטה גמר מצוה ה"נ גבי מזוזה הוי קביעת מזוזה גמר מצוה

שם ס"ק ב' פטור כו' אם לובשה בחייו דעכ"פ לובשה כו' וצע"ק דבסי' י' ס"ק י"ג כתב המג"א שאין עיקר הנחת בגדים אלו להנאת כיסוי כו' ע"ש אלמא דאפי' לדידן דפסקי' חובת גברא פטרי' המלבוש שאין עשויין להנאת כיסוי

כא. מג"א ס"ק ב' שלא כו' בלילה שהי' ג"כ ערום כו' ולפענ"ד אפשר דבלילה אע"ג שהי' ערום מן המצות מאי הוי לי' למיעבד כיון שאין רשאי לישכב בטלית קטן ובע"כ צריך לישן אבל מן המרחץ הי' יכול למנוע ולכן אמר אוי ל שאני ערום ומתחרט על שהלך במרחץ אע"ג שהטבילה במרחץ ג"כ מצוה כשטובל לקריו או לטהר ברגל שמא לא אמר דוד אוי לי שאני ערום כשרחץ במרחץ רק להנאתו ולא למצוה או אפשר לומר דאפי' אם תאמר שדוד הי' שוכב בטלית קטן היינו משום שלא הי' ישן ס' נשמין כדאי' בסי' ד' סעיף ט"ז ועי' שם בהרב"י ובט"ז ס"ק י"ב בשם הזוהר ואין בשינתו שום טומאה ורוח רעה כלל לכן הי' מותר לישכב בטלית קטן אבל באדם שישן יותר מס' נשמי דיש שם ר"ר וטומאה אסר לישן בטלית קטן ועל תירוץ המג"א דבלילה הי' מזוזה בפתחו קשה קצת דהא הי' כמה פעמים בשדה כשהי' נרדף מפני שונאיו או בשעת מלחמה

כב מג"א ס"ק א' מכלים כו' ומ"מ צ"ע כו' ולפענ"ד נראה דלמה שכתב הש"ך ביו"ד בסי' כ"ח ס"ק ו' לחלק בין שחיטה לכסוי דהשחיטה אינה מצוה לשחוט כו' ע"ש א"כ ה"נ כיון דמעיקר הדין לא צריך לקנות טלית ולכן אין מברך שהחיינו

כג. מנ"א ס"ק א' ולא כו' ובתוס' ברכות כו' אם הם חייבים בציצית וקשי' לי האיך אפשר לומר דמתים חייבים בציצית דהמג"א כתב בסי' י"ט ס"ק ב' בשם הרב"י דכסות מתים לא מקרי כסות כלל ואף לדברי המג"א שם דחייב בלובשו בחייו היינו משום כשלובשו חשבי' אותו לכסות אבל כשלובש תכריכין למת לא מיקרי כסות ואין חייב בציצית רק כסות

הלכות תפילין

כה. מג"א ס"ק ו' יכוין כו' פרשת בלק בק"ש כו' צ"ע דבברכות דף י"ב ע"ב מסיק הגמ' דלהכי בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש דכתיב בי' כרע שכב כארי כו' ופי' רש"י דדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו אבל משום דאית בי' יציאת מצרים לא רצו לתקן כלל ואפשר לתרץ דברי מג"א קצת בדוחק דבגמ' שם מקשה על שבקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש אילימא משום דאית בי' יציאת מצרים לימא פרשת ריבית כו' ע"ש וא"א דליכא מצוה לומר פרשה של יציאת מצרים נוסף על הק"ש הו"ל לגמ' ליפרך אמאי רצו לקבוע פרשת בלק משום יציאת מצרים הא אין מצוה לאמר עוד פרשה של יציאת מצרים לבד מק"ש, וגם יהי' הפסק בק"ש לומר פרשה אחרת א"ו שיש מצוה לומר עוד פרשה של יציאת מצרים ופריך הגמ' אמאי דוקא פרשת בלק

שם ס"ק י"א להעביר כיון דכתיב בקרא כו' ולפענ"ד אפשר לומר עוד דלכך צריך להעביר דאם מניח על ראש תחלה צריך לברך על מצות כדאי' בסי' כ"ו ויגרום ברכה שאינה צריכה ואם יניח של יד ויעביר על המצוה יברך רק להניח כדאיתא סעי' ה':