דברי צבי פ

בריאים ע"ש דקשה האיך שייך חוץ הא כל האוכלין שהם מאכל בריאים אע"ג שמכוין לרפואה מותר ומי דקלים אין מאכל בריאים ואין בכלל כל האוכלים והו"ל למתני מי דקלים ברישא דקתני אין אוכלין איזוביון שאינו מאכל בריאים

שכט מג"א ס"ק א' ויבא כו' ועמ"ש סי' שכ"ה. פי' מחה"ש דסמכי' דבזה"ז אין רה"ר ולפענ"ד יוכל נמי לסמוך על דעת רש"י שבת דף קכ"ח ע"ב ד"ה דמפקיע דגם בקטן אמרי' חי נושא את עצמו ע"ש ובתוס' דף צ"ד ע"א ד"ה אבל

שם סעיף ב' ביומא דף פ"ד ע"ב פי' רש"י ד"ה והא דפריש דבלא איתחזק ישראל אין מפקחין ע"ש וצ"ע לדעת הרשב"א הובא ביו"ד בש"ך בכללי ס"ס הובא במחה"ש בסי' זה דס"ס מטעם רוב א"כ קשה מסעי' ג' דהוי כמה ספיקות וספק אם א"י או ישראל א"כ לא איתחזק ישראל וכמו דאיתא בגמ' דף פ"ה שם וא"א בלא איתחזק אזלי' בתר רוב ואין מפקחין אם כן אמאי מפקחין כשיש ס"ס ובלא איתחזק ישראל

של מג"א ס"ק ב' אפי' כו ומ"מ צ"ע כו'. ואפשר לתרץ דהיולדת נשארת לבדה דכל ג' ימים נקראת יולדת לחלל שבת וקמ"ל אע"ג שהיא לבדה מייתבא דעת' אבל מה שמחה"ש מתרץ בשם הלבוש דחברותי' יכולים לעשות הכל בחשכה והיא לא מייתב' דעת' שחוששת שלא יעשו כהוגן בלי נר אף שאין האמת כן ע"ש משמע שחוששת כן מחמת שהיא סומא וצ"ע בשבת דף קכ"ח ע"ב שמתרץ הגמ' לא צריכא בסומא מ"ד כיון דלא חזי' אסור קמ"ל משמע דאם היא אינה סומא פשיטא דמותר וא"א כדברי הלבוש אינו מותר רק בסומא אבל כשהיא רואה א"כ תראה שיכולת לעשות בחשכה

שם ס"ק ג' הרב"י כתב שהרמב"ם בפ"ט פסק דאין סחיטה בשיער מ"מ כיון שאסור מדרבנן לכן תביא בכלי תלוי' בשערה הובא במחה"ש וצ"ע דבשבת שם קכ"ח ע"ב מתרץ רבה ור"י אין סחיטה בשיער ור"א אמר אפי' א"א יש סחיטה בשיער מביאה בכלי ע"ש משמע דא"א אין סחיטה בשיער אינה צריכה להביא דלא כמ"מ בפ"ט הל' י"א משום דאמרי' דגם מדרבנן אין איסור בסחיטת שיער וקשה על הרמב"ם שפסק בפ"ב הל' י"א שמביאה בכלי ובפ"ט פסק שאין סחיטה בשיער ובשבת שם מוכח דאם אין סחיטה בשיער אין צריכה להביא בכלי

שם ס"ק י' היושבת כו' דלא כהסמ"ע כו'. עי' במחה"ש וצ"ע דמה שפי' רש"י בערכין דף ז' דזימנין דמיקרי דהיא מיית ברישא קאי רק על מתה מיתת עצמה על אר"נ א"ש האשה שיושבה על המשבר כו' מביאין סכין ופי' רש"י דזמנין דהיא מיית ברישא אבל בנהרגה אמרי' בגמ' שם דוודאי היא מיית ברישא וכמ"ש רש"י ד"ה ומשני ע"ש

שם מיעוטא דמעוטא כו'. וצ"ע בערכין דף ז' ע"ב דפריך הגמ' ומקמ"ל דמספיקא מחללין שבתא ע"ש ולדברי מג"א שלא איירי בנעקר הולד ומש"ה אין נוחל ומנחיל כמו שפי' מחה"ש ורק מיעוטא דמיעוטא דהיא מיית ברישא א"כ מאי פריך הגמ' ומאי קמ"ל הא טובא קמ"ל אע"ג דיש רק מיעוטא דמעוטא אפ"ה מחללין שבת להביא סכין דרך רה"ר

שם סעיף ח' נולד לח' או ספק כו'. וכן איתא בטור ספק ז' או ח' אין מחללין וכתב הרב"י שהוא נלמד משבת דף קל"ה ע"א ספק ז' ספק ח' אין מחללין ע"ש וצע"ג דשם מיירי לענין מילה בשבת וספק חיוב מילה אין דוחה שבת כמו דאיתא שם ובסי' של"א אבל פיקוח נפש שספיקו דוחה שבת כמו דאית' בסי' שכ"ט נוכל לומר שספק ז' ספק ח' דוחה שבת

שלא מעשה הי' בעירי שהיו שני תינוקות למול ואחד מהן בן כהן א"כ יש לספק אם צריך להקדים הבן כהן משום וקדשתו אם נאמר דבקטן כזה לא שייך וקדשתו או נאמר כיון דמצוה על האב שייך וקדשתו והנה הגאון המנוח מהו' איצק יוסף ז"ל אבד"ק פלעשא רצה לומר לדברי הרא"ש בחולין דף פ"ז דאם אמר האב למוהל שימול לא זכה במצוה לחייב אחר עשרה זהו' דאם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו ובדבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב האחר אם קדמו עכ"ל א"כ ש"מ דאין מוהל שליח האב א"כ בנידון דידן שאבות לא היו מוהלים בעצמם ואחרים מוהלים אין אנו דנין על האבות רק על הבנים ובבן קטן כזה לא שייך וקדשתו עכ"ל ואני אומר דוודאי גם הרא"ש סובר דמוהל הוא שליח האב כמו דאיתא בכמה מקומות ביו"ד בהל' מילה ובסי' רס"ד סעי' א' ברמ"א בשם תשו' הרא"ש שאם אב נתנו למוהל ע"ש והרא"ש כתב שפיר דאם קדם אחר פטור דשאני שליחות זה דבשאר שליחות כגון גבי תרומה וכדומה דלולי שליחות המשלח הי' מעשה השליח בטל אבל גבי מילה דפשיטא דאם אחד מהל בלי שליחות האב דמילה כשירה דבע"ז דף כ"ז ממעט מילת א"י וא"י לאו בר שליחות אפ"ה צריך קרא למעט מכלל דמילת ישראל כשר אפי' בלא שליחות האב וזה שכתב הרא"ש דמצוה הוא על כל ישראל חוץ אם האב רוצה למול ואחר קדמו דחייב ליתן י' זהו' דכיון דעיקר מצוה באב ואחר שמל הי' מבטל האב ממצוה מובחרת כמו דאמרי' בחולין שם גבי כיסוי הדם דאע"ג דאם אחד שחט ואחר כיסה דמהני אפ"ה כיון דשפך וכיסה דעיקר מצוה שהשוחט מכסה דאם קדם אחר וכיסה חייב י' זהו' והרב מהרא"י ז"ל הסכים לדברי דגם להרא"ש האב עושה שליח והביא ראי' לזה משבת דף קל"ג גבי בהרת דפריך הגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא האב אמר רשב"ל כל מקום שאתה מוצא עשה כו' דקשה מאי פריך הגמ' וליעבד אחר דהא האב רוצה לעשות המצוה המוטלת עליו א"ו דהאב יכול לעשות שליח והו"ל כאלו הוא עשה ולפענ"ד אין ראי' משם דנוכל לומר דרק עיקר מצות מילה דוחה שבת וצרעת אבל ההידור מצוה שהאב ימול אין דוחה וימול ע"י אחר וע"כ צריך לומר