דברי צבי עט

מדברי תוס' שבת דף קל"ד ע"ב ד"ה ואין כו' רק שם אית' חמין ושמן ואפשר שהי' בגירסתם חומץ ושמן אבל יין וחומץ אסור כל אחד לבדו כפשטא דמתניתין והרמב"ם בפ' פ"א מהל' שבת הלכה כ"ג כתב לא יסוך יין וחומץ אבל סך השמן ולא כתב שאסור בשמן וחומץ מעורבים ואפשר שסובר כמ"ש הרב"י שסיכה דהוי משהו מותר אפי' במעורבים

שכח ט"ז ס"ק א' אומר כו' שקודם שמתחיל המקיף כו' דברי ט"ז אינם מובנים דמה ההפרש אם מתחיל או שמסייע בשעת מלאכה ובשבת דף צ"ג אמרי' זה יכול וזה אינו יכול דאינו יכול פטור ומשמע מסתימת הגמרא הפוסקים שם אפי' אם אינו יכול מתחיל במלאכה וע"ש בתוס' ד"ה הי מינייהו כו' ועי' מחה"ש ס"ק ג' שמביא דברי הש"ק ותשו' חכם צבי סי' פ"ב ועי' בתשו' ח"צ שם שמקשה שם על הכ"מ בפי"ב מהל' ע"ז דהכ"מ כתב דהניקף אם לא עשה מעשה אינו עובר כלל ומקשה הח"צ הלא כמה לאוין שאין בו מעשה דאין לוקין ואפ"ה עובר ע"ש ולפענ"ד יש לחלק דבשאר לאוין שאין בו מעשה כגון המותיר בפסח או שבועה שאוכל ולא אכל וכדומה כיון דמחויב לאכול הפסח או הככר שנשבע שפיר עובר על הלאו בלא אכל דע"י שלא עשה המעשה המוטל עליו לעשות עבר על הלאו אבל בניקף אם אין מזמין להמקיף שערותיו אינו עובר כלל דהא לא מוטל עליו לעשות מעשה כדי שלא יעבור וכן משמע מרש"י מכות דף כ' ע"ב ד"ה דאכיל ניקף מה פשע משמע שאין עובר כלל

שם מג"א ס"ק ח' הזריז כו' שהוא מפצל כו'. כתב מחה"ש שאם אפשר לשבר בקרדום לא נתיר לפצל ע"ש ולכאורה לא נראה כן מיומא דף פ"ד ע"ב ואע"ג דקא מכוין למיתבר בשופי משמע דאע"ג דיכול לשברה בלא"ה מותר לכוין לפצל וכן משמע שם דמותר דא"א כדברי מחה"ש מאי צריך הגמ' להשמיענו שמותר לעקור חולי' אע"ג דמתקן דרגא וכן במצודה אע"ג דציידי כוורי דאי א"א בענין אחר להציל רק כשצד או מתקן דרגי פשיטא דמותר בשביל פקוח נפש א"ו דמיירי דאפשר להציל בלא עשיית דרגא או בצידה אפ"ה מותר וכן יראה מהלח"מ בפ"ב מהל' שבת הל' י"ז ע"ש שדבריו קצת קושי הבנה

שם ס"ק ט' שוחטים לו דשבת הותרה כו'. המח"ש הקשה דאם שבת הותרה א"כ נבילה נמי הותרה לפענ"ד נר' דאי אמרי דשבת הודחה דהיינו דבקושי הותרה ולא היתר גמור כמו שפי' רש"י יומא דף ו' ע"ב ד"ה דחוי' ע"ש וכיון דאין היתר גמור אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ומוטב שיאכל החולה נבילה אבל אי שבת' הותרה ואין בו שום איסור יוכל אחר לשחוט ובעיקר הדבר יש לחלק ולומר שמוטב לחלל שבת משיאכל החולה נבילה כמ"ש תוס' שבת דף י"ב ע"ב ד"ה ר"נ דדוק' אכילת איסור גנאי לצדיקים והמג"א בסי' רס"ט מחלק בין אכילת איסור לאכילת היתר בזמן איסור וביו"ד סי' פ"א סעי' ז' לא תאכל המינקת והתינוק דברים האסורים כי מזיק לו בזקנותו דאכילת איסור מטמטם לב ישראל ומוטב שישחוט לחולה

שם ס"ק י' מתוס' מנחות דף ס"ד ע"א ד"ה שתים משמע שסוברין דשבת דחוי' ע"ש

שם ס"ק ח"י וסוגר כו' דאמרי' לרחיצה כו'. מחה"ש מקשה בשם ת"ש וע"ש דמ"ש מסעי' כ"א בשורין קלורין דצריך היכרא לגבי דידי' ע"ש מה שתירץ ולפענ"ד אין כאן התחלת קושי' דהכא כשנותן יין ורגיל לרחוץ ביין א"כ מותר אע"ג דיודע דצריך לרפואה כמו בסעי' ל"ז דמאכל בריאים מותר לאוכלן לרפואה ולהכי כתב המג"א דהאידנא שאין דרך לרחוץ ביין אסור אבל בסעי' כ"א בשורין קלורין דאין עושין כן רק לרפואה ולכן צריך היכרא גם לדידי'

שם ס"ק ב"ב כרוחץ כו' ובתוס' כו' צע"ק דבס"ק כ"א כתב המג"א דוק' ברכה כו' וזה דעת הרא"ש ושאר פוסקים שמחלקים דבשבת דף י"ח דאין מתירין רק בע"ש בעבה ובדף ק"ח דמתירין אף בשבת מיירי ברכה ופסק הרב"י כן וכן אית' בסי' רנ"ב סעי' ה' אבל תוס' מחלקי' דבשבת דף י"ח מיירי במניח רפואה ובדף ק"ח מיירי באדם בריא וכיון דהרב"י פסק כשיטת הרא"ש למה מביא מג"א דעת תוס' ואם כונת מג"א להחמיר נמי כדעת תוס' הו"ל להביא ג"כ דעת בה"ג הובא בהרב"י דמחלק דבדף י"ח מיירי בנותן בתוך העין ובדף ק"ח מיירי בנותן ע"ג העין

שם סעי' ב' מי כו' והשואל כו'. צע"ק דביומא דף פ"ד ע"ב מפקחין וא"צ ליטול רשות ע"ש משמע דאין איסור בשאלה

שם סעי' י"א חולה כו' אין אומרים כו'. צ"ע דהיכא איירי אם יוכל להמתין עד הלילה ואין סכנה בהמתנה אסור לחלל כמו דאיתא בסעי' ד' דאם מכירים באותו חולי שממתין אסור לחלל ואם מיירי שיש ספק נפשות בהמתנה פשיטא דמחללין ולא אוכל להבין דברי רש"י יומא דף פ"ד ע"ב ד"ה לא ספק כו' אלא אפי' אין הספק לשבת זו כו' שמא ימות לשבת הבאה עכ"ל דלכאורה זה פשיטא דמה לי אם ספק שימות בשבת או בחול או לשבת הבאה דהא פשיטא דמחללין אע"פ שוודאי לא ימות בשבת רק שימות בחול וצ"ע

שם סעיף ל"א קשיא לי בשבת דף צ"ד ע"ב פריך הגמ' מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחילה ופי' רש"י כיון דבכלי חייב חטאת ביד איכא שבות גזירה כו' וצ"ע דבדף קי"ז ע"א גבי המפיס מורסא אם לעשות פה חייב ולהוציא ליחה מותר ופי' רש"י דלא גזור שבות משום צערא א"כ ה"נ הכא דמוקי הגמ' שפירשו כלפי מעלה ומצער נוכל לומר דלא גזרו שבות

שם סעיף ל"ז קשיא לי במתניתין שבת דף ק"ט ע"ב כל האוכלין כו' חוץ ממי דקלים ופי' רש"י ואינו מאכל