דברי צבי עה

כמו שכתב מג"א בס"ק זה דאי אסרת לי' בלא מליחה הוי תקון

שם דאסור להדיח כו' דמתקן הבשר שיתרכך כו'. וצ"ע דביו"ד סי' ס"ט סעי' י"ג ובש"ך שם ס"ק נ"ג דאם מנוקר מגידי הדם אין צריך שריי' רק סגי בהעברה בעלמ' ובפ"מ ובח"ד כתבו שם בשם מ"ב שאפי' אין מנוקר סגי בהעברה בעלמא ובסעי' א' שם ובפ"מ שם ובפתיחה להלכות מליחה מבואר דלרכך צריך שריי' דוקא ע"ש א"כ כיון דמהני בבשר תוך ג' ימים הדחה בלא שריי' ש"מ דאין צריך לרכך וצ"ע על ש"ד שם ס"ק נ"ג שכתב דאם שראו בשר מלא קרח תוך ג' ימים דאסור דהשרי' תוך ג' ימים הוא לרכך לא להעביר הדם ע"ש דקשה דכיון דכתב מקודם דסגי בהעברה בעלמא ש"מ דלא בעי ריכוך ובש"ד ס"ק י"א כתב במלא קרח והדיחוהו צריך להדיח אחר ההפשר לפי הטעם לרכך ובדיעבד מותר אבל הח"ד שם ס"ק ה' אוסר במלא קרח בהדחה ע"ש

שם ס"ק י"ד דאסור כו' ומשמע דלפני כו'. וצ"ע דבס"ק י' דמתיר למי שיכול ללעסו כך היינו בבשר שאינו ג"ק דאין אסור רק משום דמתקן ואם יכול ללעסו כך לא הוי תקון אבל גרוגרות דהוי ג"ק דשייך טחינה אסור אפי' למי שיכול ללעסו כך רק ביאכל מיד דמותר כמ"ש רמ"א

שם ס"ק ט"ז נתלשו כו' אבל בגמרא כו'. כונתו דבדף קמ"ג ע"ב חלות דבש שריסקן מע"ש ולפענ"ד אין ראי' כ"כ דנוכל לומר דתלושים מהני כמו ריסוק והא דנקט ריסוק דרצה לאשמעי' הפלוגתא ביצאו מעצמן ובנתלשו בלא ריסוק לא שייך יוצא מעצמן דאין הדבש יוצא

שם סעיף י"ד אין מגבלין פי' נתינת מים כו'. וצ"ע דהא הש"ע סבר דנתינת מים לא נקרא גיבול כמו שכתב מג"א ס"ק ח"י

שכב מג"א ס"ק א' אסור כו' גזירה כו'. לדעת הראב"ד ושאר פוסקים הובא במ"מ בפ"ב מהל' שבת הל' ט' דאסרי' במוקצה מחמת איסור שחיטה ע"ש א"כ הכא הביצה אסור משום מוקצה עי' במג"א סי' שי"ח ס"ק ד' ולהפוסקים דאסרי' נולד בשבת עי' במג"א סי' ש"ח ס"ק י"ד הביצה אסור משום נולד ואין צריכים לאסור משום גזירה שבת שאחר יו"ט וצ"ע בסי' תקי"ג סעי' א' בביצה שנולדה ביו"ט כתב מג"א נמי הטעם משום גזירה ולפסק הש"ע בסי' תצ"ה סעי' ד' דמוקצה אסור ולדעת רמ"א דנולד אסור ביו"ט אין צריך בביצה הטעם משום גזירה רק בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת לגדל ביצים אסור משום מוקצה או נולד

שם ס"ק ג' אסורים כו' ובתוס' פ"ק דביצה. צ"ע על תוס' שם ד"ה גזירה וי"ל דטעמא דהכא אתי' אליבא דר"ש ע"ש דהא ר"נ אמר דביו"ט סתם תנא כר"י דמוקצה אסור ובזה אין חולק על ר"נ א"כ גם ב"ה סובר דפירות הנושרין ביו"ט אסורי' משום מוקצה א"כ קשה על רב יוסף דמתרץ המתניתין דהביצה אסור בכלל פירות הנושרין דהא ביו"ט פירות הנושרין אסורי' משום מוקצה וזה לא שייך בביצה מתרנגולת העומדת לאכילה וליכא למימר חדא גזירה דהא פירות הנושרין אין איסור דרבנן בפני עצמו רק בכלל כל איסור מוקצה ביו"ט וצריך לומר דתוס' סוברים כהפוסקי' הובא ברא"ש סוף ביצה דגם ביו"ט קיי"ל כר"ש דמוקצה מותר דלא כר"נ וצע"ק דשם בביצה הי' הגמ' יוכל לומר כולהו כר"נ לא אמרי דסברי דגם מוקצה מותר ביו"ט

שם ס"ק ז' כיון כו' דבגורל אסור כו' פי' מחה"ש דבגורל גופא איכא איסור וצ"ע א"כ אמאי מותר להטיל גורל לבניו ובני ביתו

שם ס"ק ט' שאין כו' איתא בגמרא כו'. צ"ע בגמ' שם דמתרץ מ"ד הואיל וכתיב ועמך כמריבי כהן כו' דקשה אדרבה כיון דמריבים א"כ המה מקפידים ובוודאי אסור גורל ויותר קשה להפוסקי' ומפרשים דלא כרמב"ם דמפרשים המנות של חול וצריך לפרש הואיל כתיב ועמך כמריבי כהן היינו העם ככהן שהעם מקפידים ע"ש בהרמב"ם א"כ החלוקה לא מצוה ופשיטא שאסור במקפידים

שם בתוס' שבת שם דף קמ"ט ע"א ד"ה בני כו' כלי שמוכרין בו אסור כו' וצ"ע דהא רוב הפוסקים פוסקי' כרבא ביצה דף כ"ט ע"א דאפי' בכלי המיוחד למדה כמו דפסקי' בסי' שכ"ג סעי' א' והו"ל לתוס' לקצר בגוונא ולכתוב המבואר בסי' שכ"ג דמותר לשאר בני אדם אסור לבני חבורה

שם סעיף ו' תוס' בב"מ דף ע"ה ע"א ד"ה וכדברי כו' מוכיחים דסתם בני אדם מקפידין דהא בשבת דף קמ"ח פריך לימא מתניתין דלא כהלל ומאי קושי' ההיא בסתם בני אדם דלא קפדי וכן כתבו תוס' בשבת דף קמ"ט וצ"ע בשבת דף קמ"ט ע"ב מאי פריך הגמ' א"ה בניו ובני ביתו נמי הא בניו ובני ביתו בוודאי אין מקפידים והלל אוסר דוקא במקפידין

שכג הרב"י כתב דהרי"ף לא הביא דכלי המיוחד למדה ימלאנו שרי"ף כתב שלא נזכיר לו שם מדה אבל כלי העומד למדה ימלאנו וצע"ק דהא דידן פסקי' דכלי המיוחד למדה מותר ולהזכיר שם מדה אסור א"כ להרי"ף שכתב דרבא אמר כלי העומד למדה מותר ולא יזכיר שם מדה וא"א דכלי המיוחד למדה אסור הו"ל לרבא לאשמעי' דכלי המיוחד למדה דאסור שהוא יותר רבותא מהזכיר שם מדה

שם הרב"י כתב בשם תשובת הרא"ש אבל לא בכלי המיוחד למדה ע"ש וצ"ע בביצה שם כתב הרא"ש דמותר במיוחד למדה הובא בהרב"י

שם ט"ז ס"ק א' וכן כו' לכוין המנהג למ"ש תחלה כו' ולפענ"ד מוכיח רמ"א זאת מלשון המרדכי הובא בהרב"י וז"ל כתב המרדכי אמר רבא כו' ואתא ר' יהודה למימר