דברי צבי נו

ידע דמוכח ממתניתין דאפי' טמן אין מטלטלין ועוד קשיא על תוס' דלמאי דמשני רבינא ה"נ מיירי במוכין של הפתק א"כ חזר קושי' תוס' למקומו מאי קבעי הא תנן במתניתין שאין מטלטלין כיון דאיבעי' של הגמ' בשל הפתק ומתניתין נמי איירי בשל הפתק לרבינא ובדוחק נוכל לתרץ דלא נוכל לפשוט ממתניתין משום דגיזי צמר של הפתק חשיבי טפי ממוכין של הפתק וכמו שמחלק תוס' בין גיזי צמר למוכין שאין של הפתק אבל קשי' דכיון דבעי' מיירי בשל הפתק ואביי שאוסר אוסר רק של הפתק א"כ צ"ל הבריית' דמייתי סיעת' לאביי מיירי נמי בשל הפתק א"כ היכי דחי הגמ' וקאמר אם לא טמן כו' אבל אם טמן מטלטלין והא בברייתא אית' נמי גיזי צמר וכיון דברייתא איירי בשל הפתק א"כ אסור בגיזי צמר בטמן בהם כמו שמוכח ממתניתין ולא אוכל להבין מה שכתב הרא"ש דף מ"ט ע"ב אם נאמר דלא פליג רבא על אביי צריכין אנו לומר דמוכין חשיבי מגיזי צמר וכן פסק בש"ע וקשה דמייתי סייעת' מברייתא טומנין בגיזי צמר ובמוכין וסבר הגמ' לומר דהברייתא מיירי בטמן א"כ קשי' בברייתא גיזי צמר

שם מג"א ס"ק ד' המחה"ש מקשה בשם אה"ע דבסי' ש"ח בכלים המיוחדים לסחורה בעי' שיקפיד דקיי"ל וכר"ש דל"ל מוקצה אבל גיזי צמר שהן עצמן מוקצים כמו צרורות דמודה ר"ש דהוי מוקצה רק שע"י הטמנה אמרי' שיחדן לכך משא"כ בעומדים לסחורה הם מוקצים מצד עצמם ולא בעי' שיקפיד עכ"ל ולפענ"ד דהמג"א מדמה שפיר כמו בסי' ש"ח אע"ג דהוי כלי אפ"ה אסור בטלטול אם יחדם לסחורה ומקפיד עליהם וביחדם לסחורה ואינו מקפיד הוי כמו שלא יחדם ומותר בטלטול א"כ ה"נ בגיזי צמר אע"ג דבלא טמן הוי כמו צרורות אבל בטמן בהם הוי תורת כלי ומותר בטלטול ולהכי אע"ג דיחדם לסחורה הוי כמו אם לא יחדם כמו בסי' ש"ח עד שיחדם לסחורה ומקפיד עליהם יוצאים מתורת כלי כמו בסימן ש"ח

שם ס"ק י"ב כללא כו' ה"ל שהי'. לכאורה צ"ל הטמנה דבסי' רנ"ג סובר הרב"י דנוגעת בגחלים הוי הטמנה אבל במקו"ח גורס שיהוי ופי' כיון דלא הוי הטמנה הוי שיהוי ע"ש וצ"ל שהמג"א כתב לדעת רמ"א בסי' רנ"ג שם וכן משמע במחה"ש

רס סעיף א' מצוה לרחוץ כל גופו. וכן אית' בטור צ"ע דבשבת דף כ"ה מוכיח הגמ' מר"י בר אלעאי שהי' רוחץ פניו ידיו ורגליו דמצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו א"כ מנ"ל דמצוה לרחוץ כל גופו והרמב"ם בפ"ל מהל' שבת כתב שמצוה לרחוץ פניו כו' גם כתב הרמב"ם שם ומתעטף בציצית משמע שהרמב"ם למד כן מר"י בר אלעאי שם שהי' מתעטף ושאר פוסקים לא כתבו מזה שיתעטף בציצית

שם מג"א ס"ק ג' הדליקו כו' משום מצוה כו'. וקשי' לי בשבת דף ל"ד ע"א פי' רש"י במתניתין סבר גזרו על השבות ביהש"מ וערובי חצירות דמותר ביהש"מ דחומרא בעלמ' ולא מקרי שביתה מעליית' כמו שפי' רש"י בגמ' א"כ מוכח דע"ח לא הוי שבות גם מה שכתב מג"א דמשום מצוה התירו לערב ביהש"מ קשה דהרב"י כתב בסי' רס"א דהטור סבר באינו מצוה לכ"ע גזרו ביהש"מ והא דמוקי למתניתין כמ"ד גזרו משום דמתניתין קתני סתמא אין מעשרין הוודאי אפי' לצורך מצוה הובא בתוי"ט במשנה שם א"כ ש"מ דאע"ג דהמתניתין סובר דגם למצוה גזרו ביהש"מ אפ"ה מותר לערב ערובי חצרות וע"כ משום דלא הוי שבות וא"כ מותר נמי בלאו מצוה

רסא סעיף א' הרב"י כתב דרש"י שפי' במשנה שבת דף ל"ד ע"א אין מעשרין דקסבר גזרו על השבות ביה"ש יכול לסבור כהרמב"ם דמאן דאמר לא גזרו הוא לצורך מצוה או טרוד ומתניתין קשית' דקתני סתמא אין מעשרין משמע אפילו למצוה אין מעשרין ומשום הכי אוקמא כמאן דאמר גזרו כו' עכ"ל ולפענ"ד קשה קצת על הטור דבסימן שמ"ב כתב לא גזרו על השבות ביה"ש ולצורך מצוה או טרוד מותר וכאן כתב סתם אין מעשרין דמשמע אפי' לדבר מצוה כמו שכתב הרב"י על רש"י דמתניתין וצ"ע על התוי"ט במשנה שם שכתב וז"ל פי' הרב דקסבר האי תנא דגזרו כו' וכן פי' רש"י משמע דאנן לא קיי"ל הכי וקשי' דהא ב"ה בפ"ק לא התירו אלא עם השמש עכ"ל וצ"ע דבפ"ק במשנה ט' כתב התוי"ט בד"ה וטוענין פי' הר"ב משום דא"נ עביד בשבת ליכא חיוב חטאת ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת ובאין מוכרים לא"י משום דא"י עושה דבר דבישראל אסור מן התורה מחלף כשלוחו עכ"ל א"כ לא מוכח ממתניתין דפ"ק דב"ה אוסר שבות ביה"ש והא דב"ה מתיר רק עם השמש ולא ביה"ש משום דשייך בהו חיוב חטאת ומכירה לא"י דאסר ביה"ש משום דחמיר משאר שבותין דהא בדבר דאסור בשבת מדרבנן ב"ש מודה דמותר ובמכירה לא"י אע"ג דהוי דרבנן בשבת ב"ש אוסר עם השמש א"כ ה"ה לב"ה אע"ג דשאר שבות מותר ביה"ש מכירה לא"י דשבות חמור הוא אסור ביה"ש וראיתי בתוספות חדשים שם שמתרץ על קושי' תוי"ט שם שמקשה למה החמירו בתחומין בספק חשיכה ומתרץ התוספת חדשים דלאו משום שבות דביה"ש אלא דערובי תחומין צריך להניח בשעה שוודאי יום כמ"ש התוס' בדף ל"ד בנאכל עירובו ב"ה דלא יצא בעירובי תחומין עכ"ל וצ"ע דמייתי מתוס' והא רש"י שם פסק דכשר ביה"ש בעירובי תחומין וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' עירובין הל' י"ג וכן פסק בש"ע בסי' תט"ו סעיף ג' בדעה א' שעיקר בכ"מ ואפי' לדעת תוס' תמוהין דברי תוספות חדשים דתוס' ורשב"א כתבו דהא דמתירין ביה"ש מיירי בע"ח אבל ערובי תחומין כתבו תוס' בעירובין דף ל"ו משום דחמירי אין מערבין ביה"ש ע"ש א"כ נשאר קושי' תוי"ט אמאי לא החמירו גם בערובי חצרות דצריך להניח כשהוא וודאי יום כמו בע"ת

רסב מג"א יפנה כו' ב' אגודות הדס כו'. ונר' סמך לזה משבת דף ל"ג ע"ב דר"ש ור"א חזו סבא דנקט תרי