דברי צבי נג

אסור לכ"ע אע"כ דעושה סעודה שרגיל בימי חול ע"ש וצ"ע דנר' דהא דאית' בש"ע שאינו רגיל בחול אין פירושו ביותר מאכלים מסעודת חול אלא פירושו קביעת סעודה שעושה בשביל דבר בשביל אירוסין או מילה וכדומה ואין רשאי לאכול בע"ש אלא כשאוכל כמו בחול להשביע רעבונו כי בסעודה שעושה בשביל דבר גזרי' שמא ימשך וכן נר' לפענ"ד מוכח בטור ובהרב"י דטור כתב אסור לקבוע סעודה וכתב הרב"י דהטור למד זאת מגיטין דף ל"ח ע"ב שנעקר משפחה שהי' קובע סעודה בע"ש דאע"ג דהלכה כר"י דאוכל עד שתחשך קביעות סעודה שאינו רגיל בחול אסור ע"ש וקשה מנא לן להרב"י דאסור דוקא בסעודה שאינו רגיל דהא בטור ובגיטין שם איתא סתם קביעת סעודה א"ו דגם כונת הרב"י וש"ע שאינו רגיל דהיינו קביעת סעודה בשביל דבר א"כ קביעת סעודת אירוסין אסור אפי' אם אוכל דבר הרגיל ומה שמקשה אבן העוזר דאפי' למ"ד סעודת אירוסין רשות שרי נר' לתרץ כמו שכתב מג"א סעודה שזמנה היום מותר ובאין זמנה היום אפי' סעודת מצוה כגון פדיון הבן שעבר זמנה אסור כמ"ש מג"א ס"ק ה' ואין חילוק בין רשות למצוה רק שסעודה שזמנה היום מותר ובאין זמנה היום אסור ולפענ"ד אפשר לתרץ קושי' המג"א מסי' תמ"ד דיש לחלק בין ע"פ לע"ש כמו שכתב מג"א בסי' תרל"ט ס"ק י"ב דבע"פ שאין יכול לאכול לאחר זמן איסור חמץ רק מצה עשירה דאין משביע כ"כ ומשעה עשירית אסור לאכול אפי' מצה עשירה כדאי' בסי' תע"א סעי' א' א"כ ליכא למגזר שימשוך הסעודה כל היום אבל בע"ש דמותר לאכול פת כל היום מצד הדין א"כ איכא למיחש שימשוך סעודת אירוסין עד שתחשך

שם וע"ק דבסי' תקמ"ו כתב כו' לא הבינותי דשם אית' דעושה הסעודה ברגל ע"ש במג"א רק דמותר לישא ערב הרגל ע"ש

רנ מג"א ס"ק א' ישכים אע"פ שכל מעשיו כו'. עי' מחה"ש אבל מהרש"א בח"א בביצה שם מפרש שהלל מדה אחרת שיותר טובה ומעולה דהיינו מדת הבטחון שבוטח בהקב"ה שיזדמן לו נאה ממנה לשבת וקאמר שכל מעשיו היו לש"ש שאל תאמר שהי' ח"ו בהלל מדת רעבתנות וע"כ אמר שהרי כל מעשיו היו לש"ש יש לנו לומר שגם זה הי' לש"ש ממדת הבטחון עכ"ל ולפענ"ד גם ב"ה מודה שאם נזדמן דבר שאינו רוצה לאכול בחול רק בשבת שמחויב לקנות ביום א' ולזרז עצמו למצוה אבל במה שהחמיר ב"ש להניח דבר שרוצה לאכול בחול על השבת הי' להלל מדה אחרת כי לא רצה לצער עצמו בחול כי הנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין ולכן אמר ברוך ה' יום יום לברך לה' על הטובה של כל יום ויום ובזה אוחז מדת הבטחון שיזדמן לו ית' לשבת והוא על דרך שאית' ברכות דף מ' ובסוכה דף מ"ו תן לו כל יום מעין ברכותיו ולפ"ז אין ראי' מרש"י בחומש שכתב מג"א דרש"י מיירי בדבר שקונה רק לשבת ולא לימי החול ובזה ב"ה מוד' דקונה ביום א'

רנא מנ"א ס"ק א' העושה כו' העיר וחנויותיה עי' מחה"ש שפי' בדוחק ולפענ"ד כונת מג"א מדקאמר לבטל העיר ממלאכה וחנויות מפרקמטיא א"כ ש"מ דפרקמטי' לאו בכלל מלאכה דאי פרקמטי' בכלל מלאכה למה נקט פרקמטי' כלל א"כ כשאמרו בפסחים דף נ' העושה מלאכה בע"ש אין רואה סימן ברכה ולא נקט פרקמטי' אין פרקמטי' בכלל מלאכה ופרקמטי' מותר

שם ס"ק ב' מן כו' אין עונשין. וכתב מחה"ש דליכא איסורא וקשה דבסי' תקפ"ה סעי' י"ב כתב מג"א דליכא איסורא כיון דצורך מצוה משמע דבליכא מצוה איסורא איכא ובזה מתורץ קושי' הט"ז שם בס"ק ז' שמקשה דבמוכר ס"ת אין סימן ברכה ואיסור נמי וגבי שכר המתרגומין נמי אין סימן ברכה וליכא איסור ע"ש ולפ"ז דמתרגם שעושה מצוה אע"ג שאין בו סי' ברכה אבל ליכא איסורא

שם ס"ק ד' מנחה כו'. הרב"י כתב שנראה כפי' רש"י דמיירי במנחה קטנה דאי כדברי הר"מ דמיירי במנחה גדולה משום חצי שעה חילוק שיש ביניהם לא הוי שביק מלמיתני בהו חצות עכ"ל ולפענ"ד קשה לפירש"י ש"י דמיירי במנחה קטנה אמאי צריך הגמ' לומר התם ממנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה לא הכא מחצות כיון דמיירי במנחה קטנה א"כ אפי' אי הוי אסור נמי סמוך למנחה קטנה אפ"ה יש הפרש רב בין ע"פ לשאר ערבי שבתות ויו"ט מחצות עד סמוך למנחה קטנה והו"ל לתרץ בקיצור הכא בחצות והתם במנחה קטונה א"ו מוכח דאיירי במנחה גדולה ואין הפרש רק בע"פ מחצות ובע"ש ובעיו"ט ממנחה גדולה ועל דברי הרב"י קשי' בפסחים דף צ"ט ע"ב פריך הגמ' מאי ארי' ע"פ אפי' ע"ש ועיו"ט נמי ומשני הגמ' התם בע"ש ויו"ט מן המנחה ובע"פ סמוך למנחה ע"ש, אלמא אע"ג שאין ביניהם כי אם חצי שעה שנה התנא מן המנחה ולא קתני הלשון כמו שנקט במתניתין גבי ע"פ

רנב מג"א ס"ק ה' להחמיר כו' פשט העני. ופי' מחה"ש דבעה"ב פטור ומותר אע"ג דאיכא מראית העין שיחשדו לבעה"ב שצוה לעני להכניס א"ו דלא חיישי' לזה ולפענ"ד אפשר לחלק דשם מיירי שעני הוא ישראל ובוודאי עושה מדעת עצמו כי אם אין דעתו לכך לא ישמע מבעה"ב לעבור עבירה ונר' דמשום זה נמי אין שליח לדבר עבירה כי השליח בוודאי עושה זאת מדעת עצמו כי אם אין רצון השליח לא ישמע למשלח לעבור עבירה אבל שאר שליחות עושה רק מפני רצון שולחו לכן הוי השליח כמותו וכן משמע מרש"י קדושין דף מ"ב ע"ב ד"ה אין שליח חשוב לדבר עבירה שיתחייב שולחו אלא הרי הוא כעושה מעצמו ע"ש אבל הכא גבי א"י נוכל לומר שיחשדו לישראל שצוה לא"י להוציאו

שם ס"ק י"ג ואם כו' ללובשו בלא"ה כו'. צע"ק בביצה דף ט"ו ע"א ר"י אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו דהיינו להחליקו כמו שפי' רש"י א"כ ש"מ דאע"ג שיכול ללבשו אם אין מחליקו הוי אינו ראוי

שם ס"ק ט"ו שעושה כו' בעיר כו'. ונדפס בצידו בשם פר"מ