דברי צבי נב

לכנס בו לא הי' קבלנות גמור שהיו לוקחים תבן ממר זוטרא כאיכא דאמרי שם אבל בקבלנות גמור מותר חוץ לתחום אפי' אדם חשוב וכן פסק הטור בסי' תקמ"ג דאם נבנה באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו וכתב הרב"י שם שפוסק כא"ד דסיועי סייע בתיבנ' דנבנה באיסור וכן כתב הט"ז פה א"כ אם התנה עם הא"י שלא לעשות בשבת והא"י עושה בע"כ אין איסור בבנין ומותר ליכנס בו וא"כ אם את"ל שמר זוטרא התנה עם הא"י שלא לעשות כיון שמסייע לא"י הוי נבנה באיסור

רמה מנ"א ס"ק ב' אם מעט כו' אבל אסור וכתב המח"ש בשם הב"ח דכתב דרש"י מודה בזה ע"ש וצ"ע דבע"ז דף כ"ב ע"א פי' רש"י ואם באו לחשבון לאו אהתנו מתחלה קאי ע"ש וא"א דבכה"ג שכתב מג"א סובר רש"י דאסור בהתנו אמאי כתב רש"י דבאו לחשבון לא קאי אהתנו וכן כתבו תו' שם דבהתנו מותר בכל ענין

שם ס"ק ג' וחלקו כו' וז"ל רש"י. עי' מחה"ש וצ"ע דרמ"א דמתיר בחלקו סתם אמאי לא כתב נמי שקבלו סתם כי אע"ג שפסק רמ"א איבעי' סתמא בע"ז שם לקולא הא פי' רש"י דאיבעי' מיירי שקבלו וחלקו סתם

רמו סעיף א' ברמ"א ומותר להשאיל כו'. קשי' לי אע"ג שנאמר שמותר בכה"ג שלא נראה כשכירות כמבואר בהרב"י הובא במחה"ש בס"ק ד' מ"מ כיון שא"י יחזיר וישאיל לו הוי שכירות כדאמרי' בב"מ דף פ"א ע"א השאילני ואשאילך הוי שומר שכר וכיון דהוי כשכירות אינו מותר אלא בהבלעה וברמ"א שמותר להשאיל אפי' על שבת לבד וצ"ע

שם מג"א סק"ח שאדם כו' ובתוס' דע"ז כו'. ורש"י שם פי' שמזונותי' על הישראל ע"ש משמע ששכירות לא קני כלל

שם ס"ק ט' יפקירנה דד"ת הפקר כו'. מ"ש מחה"ש דבשבת מועיל הפקר בינו לב"ע כי מסתמא לא יעבור על שביתת בהמתו ע"ש בתוס' שבת דף י"ח ע"ב בד"ה דמפקר' כו' לא משמע כן שכתבו על גיגית כו' לב"ש דמהני הפקר בפ"ע דמסתמא מפקיר ואפ"ה כתבו דלא מהני במשכיר סוס לנכרי מפני שהדבר מפורסם ע"ש ובב"מ דף ל' ע"ב כתבו תוס' בד"ה אפקרה דגבי גיגית אנן סהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים עכ"ל ולפ"ז גם בשביתת בהמתו כשמשכירה לא"י איכא נמי אנן סהדי וקצת קשה בגמ' שם במעשה דר' ישמעאל בר' יוסי דאמר לכ"ע אפקרנהו ולך לא אפקרנהו והי' אומר דבר שאינו אמת כדאי' שם שהי' מפקיר לכ"ע וגם לדידי' ואמאי הי' צריך לזה הי' לו להפקיר בינו לב"ע ולדעת הרמב"ם שסובר דהפקר לב"ע לא מהני רק בשבת משום דמסתמא הפקיר כמו שכתב מחה"ש א"כ ניחא דאם הי' ר"י בר' יוסי מפקיר לב"ע לא הי' אדם יודע מההפקר ולא מהני הפקר אבל לרא"ש הובא במחה"ש שסובר שההפקר מהני לב"ע קשה שהי' יכול ר"י בר' יוסא להפקיר בינו לב"ע

שם ס"ק י"ב אין אדם כו' שאסור מדרבנן. פי' מחה"ש בסי' ש"ה כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה מותר לכתחילה ע"ש וצ"ע דבסי' תצ"ה סעי' ד' אין מוציאין משא על הבהמה ביו"ט דאסור מדרבנן כמ"ש המג"א שם אע"ג דאדם בכה"ג נמי אינו אסור אלא מדרבנן ולפענ"ד כונת מג"א לדחות הראי' מש"ל הובא במחה"ש דאע"ג דמוזהר על שביתת בהמתו ביו"ט אפ"ה אין צריך למחות לא"י שמביא משאות על הבהמה ביו"ט כיון שאין אסור רק מדרבנן

רמז מג"א ס"ק ב' אי לא כו' כיון שכתב ידו כו'. קשי' לי דא"כ מאי פריך הגמ' שבת דף י"ט ע"א והלא קצץ ופי' רש"י ואמאי אסרי ב"ה הא אינהו שרו לעיל ע"ש דילמא ב"ה לא מתיר רק בשאר מלאכות בקצץ אף אם עושה בשבת אבל באיגרות כיון שהא"י נושא כתב ידו של ישראל אסרו ב"ה אפי' בקצץ אם הא"י הולך בשבת וצ"ע וקצת קשה לי מה מהני בי דואר שאיש ממונה שולח הכתב כיון שניכר שהוא כתב יד של ישראל אם כן יאמרו שהישראל נותן לבי דואר בשבת להוליך הכתב

שם ס"ק ד' ואפי' כו' ביום ב' או ג' שרי כו'. אבל הרמב"ם מפ"ו מהל' שבת הל' כ' שכתב שאסור לשלוח לעולם ע"ש

שם ס"ק ח' מותר כו' ולכן נ"ל כו'. וקצת קשה דא"כ נמי קשה על ר"י שלא נמצא כתב ידו ביד א"י ומשמע שם בברייתא אפי' בד' וה' לא נמצא כתב ידו ביד א"י ואמאי לא נתן לא"י ההולך מאליו דהא אם לא ימצאנו לא ילך הא"י אחריו

רמח קשי' לי בפסחים דף נ' ע"ב בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצדן במעלי שבתא אתו בניהו קמי דר"י אמרו אנן לא אפשר לן ופי' רש"י יום השוק בצידון בע"ש וכן פי' רש"י בשבת דף י"ט ע"א ומצור לצידון מהלך יום ובע"ש יום השוק וקשה אם יום השוק בע"ש והי' מהלך יום מצור לצידן א"כ באו לצידן כשעבר יום השוק אח"כ ראיתי שהמח"ש בסי' רנ"א ס"ק א' הרגיש בזה ומתרץ דמהלך יום ל"ד אלא רוב היום ע"ש והוא דחוק שילכו לשם בשביל מעט היום ועוד דמג"א כתב בס"ק ה' רק כשיש רוח טוב הולכין ביום אחד משמע דברוח מצוי' יש יותר ממהלך יום

שם מג"א ס"ק א' לדבר כו' בשבת אסור כו'. וצ"ע בסי' רמ"ט כתב הטור דמלחמת מצוה מתחילין אפי' בשבת וכתב הרב"י דנלמד דלדבר מצוה מפליגין בספינה וכאן כתב מג"א דאין מפליגין בשבת לדבר מצוה א"כ ה"ה מלחמה אסור בשבת

שם סעיף ב' הא כו' עשרה טפחים. קשי' לי בשבת דף ק' ע"ב אמר ר"ח ורבה בר ר"ה כרמלית משפת מיא משחינן וכן פסקי' בסי' שמ"ה סעי' י"ח וסי' שנ"ה סעי' א' ואמאי אמרי' לענין תחומין דמשחי' במים מארעא ואם המים עמוקים עשרה מותר

רמט מג"א ס"ק ג' סעודת כו' וצ"ע דכ' בסי' תמ"ד כו'. והקשה אבן העוזר דלטעמי' תקשה נמי על הברייתא דף מ"ט דאתי' כמ"ד שהוא רשות וקשה דרשות אפי' בע"ש