דברי צבי מ

קפב מה שכתב מחה"ש בס"ק א' דבהבדלה א"צ לעבור רק זמן אכילה א' ע"ש אף שהוא מצד הסברא כי בוודאי אינו צריך להתענות לעולם אם אין לו כוס להבדיל אבל קשה בפסחים דף ק"ז ע"א אמימר בת טוות למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעם מידי ע"ש וא"א דא"צ רק להעביר זמן אכילה א' א"כ אפילו אם לא היו מביאים לו למחר יין היה יכול לטעום ובגמ' משמע שבשביל שהיו מביאים לו יין והבדיל ולכן היה טועם אבל לולי הבדלה לא היה טועם בשחרית גם מה שכתב מחה"ש שם בשם א"ר שש"מ מתוס' ורא"ש שכתבו שאם יש לו כוס ואינו מצפה שימצא למחר יין שמוטב לאכול קודם שיבדיל ויברך בהמ"ז והבדלה על כוס שש"מ שחמור לאכול בלא כוס מלאכול בלא הבדלה ע"ש לפענ"ד אין מוכרח כ"כ דשם אם יבדיל קודם אכילה ויצטרך לברך בהמ"ז בלא כוס בזה נאמר שיאכל קודם ויקיים בהמ"ז והבדלה על כוס שמוטב שיעשה האיסור לאכול קודם הבדלה משיברך בהמ"ז בלי כוס מפני שיש לו כוס שיוכל לברך בהמ"ז וגם הבדלה אבל באין לו כוס נוכל לומר אע"ג דבהבדלה בת טוות בהמ"ז קיל מיני' שא"צ לעבור זמן אכילה

שם מג"א ס"ק א' ולא כו' וע"ק כו' מ"מ קשה דלקדש אריפתא כו'. ולא הבנתי דהא וודאי אף לדעת מג"א שסובר דאם אין לו כוס שמותר לאכול אבל בזה וודאי מודה מג"א שאם אין לו אלא כוס אחד שאסור לשתות וצריך להניח לבהמ"ז כב"ה ברכות דף נ"א ע"ב דבאין לו אלא אותו כוס דמברך על המזון ואח"כ על היין א"כ נמי קשיא בפסחים שם אמאי מקדש על הכוס לקדש אריפתא ויניח הכוס לבהמ"ז א"ו צ"ל דקידוש על הכוס עדיף א"כ ה"נ לא קשי' אע"ג אי אמרינן אם מצפה שיהיה לו כוס אסור לאכול אבל הכא באינו מצפה ויש לו כוס אחד קידוש היום עדיף לברך על הכוס מלומר שיקדש ריפתא ויניח הכוס לבהמ"ז

שם ס"ק ו' שלא כו' ואף דהמדרש הנעלם כו'. הרב"י כתב כדי לחוש לדברי המדרש מניחים אותו על השולחן ואין תופס אותו בידיו עכ"ל משמע, דלדעת המדרש אסור לאחוז בידו ולפענ"ד אפשר לתת קצת טעם דבסי' קפ"ג סעיף ט' איתא שישב באימה ושיהא מכוין היטב בבהמ"ז ובסי' צ"ו אי' שלא יאחוז בידו בשעת תפלה שיטרד ויתבטל כונתו א"כ ה"ה בבהמ"ז אי אמרי' דאין טעון כוס ביחיד אסור לאחוז בידו כוס מלא כדי שלא יטרד ויתבטל כוונתו

קפג מג"א ס"ק ט' אטר יד צ"ע כו'. ולפענ"ד נראה דברכות דף נ"א ע"א שמאל מהו שתסייע לימין אמר ר"א הואיל ראשונים איבעי אנן נעביד לחומרא ע"ש א"כ ראינו דמחמרי' בזה בספק ולהכי מחמרי' ג"כ גבי אטר אע"ג דהוי ספק דרבנן

קפד המחה"ש בס"ק ז' כתב בשם פר"ח דלמ"ד ספק תורה מדרבנן לחומרא א"כ מי שמחוייב מספק דאוריי' אין יכול להוציא לאדם אחר שאכל כדי שביעה וחייב ודאי מן התורה דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ע"ש ולפענ"ד אפי' אי אמרי' דספק דאורייתא מן התורה לחומרא אין יכול הספק להוציא הוודאי דהטור בסי' קפ"ו כתב בשם התוס' דנשים דהוי ספיקא אם מחוייבות מן התורה אין מוציאות אחרים והפ"ח ביו"ד סי' ק"י כתב שדעת תוס' דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ע"ש

קפה צ"ע על הרב"י שכתב על מה שכתב הטור ואם לא השמיע לאזניו יצא שהוא מגמ' ברכות דף ט"ו ע"ב אמר ר"י מחלוקת בק"ש דכתיב שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא עכ"ל דקשה דהא דאמר ר"י היינו אליבא דר' יוסי דאמר שם בק"ש דלא יצא אבל בשאר מצות מודה ר"י דיצא אבל לדידן דפסקי' בסי' ס"ב כר' יהודה דאפי' בק"ש יצא בלא השמיע לאזניו לא היה צריך הרב"י לכתוב מדרב יוסף

קפו ט"ז אלא כו' לא בשביל שיכול לומר שאכלנו כו' אין זה בכלל הערבות כו'. צ"ע דתוס' ברכות ד"ה עד כו' כתבו אבל גדול מחוייב בדבר קרינן בי' אפילו לא אכל כלל דכל ישראל ערבין וכזית דגן אינו צריך אלא שיוכל לומר שאכלנו וכ"כ הרא"ש שם וא"צ כזית דגן אלא שיוכל לומר שאכלנו אבל להוציא אותם שנתחייבו מן התורה יוכל להוציא אפילו בלא אכילה מיהו בירושלמי שאני בהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא מברך ואפשר דמדרבנן וקרא אסמכתא עכ"ל ובוודאי כוונת הרא"ש דמה שכתב ואפשר דמדרבנן היינו כמו שכתב הרא"ש מעיקרא כדי שיכול לומר שאכלנו ובזה ניחא המשך דברי הרא"ש ע"ש עכ"פ איתא בתוס' ורא"ש שהוא מטעם ערבות ודצריך לאכול כזית כדי שיוכל לומר שאכלנו ובאמת לא אוכל להבין דהא דצריך לומר שאכלנו היינו כשמברך בזמון אבל יחיד שאכל וחבירו רוצה להוציאו שאין צריך לומר שאכלנו א"כ נאמר דיוכל להוציא אע"ג שלא אכל כלל ובפ"ג דברכות הלכה י"ג כתב הרא"ש דאיש אע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטר אחרים דכל ישראל ערבים אלא מדרבנן אמרו שלא יברכו ברכת הנהנין בלא הנאה ולפיכך כשאכל כזית מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורו עכ"ל וצ"ע דהא בפרק שלשה שאכלו שם כתב הרא"ש דברכת המזון אין בכלל ברכת הנהנין וא"צ לאכול רק משום שאמר שאכלנו

קפז מג"א ס"ק ג' ונשים כו' וא"כ אפשר דעל בריתך כו' יכולין לומר כו' ולא הבנתי דהא למ"ד בע"ז דף כ"ז ע"א ואתה את בריתי נשים פסולות למול נשים לאו בני ברית נינהו א"כ היכי יכולין הנשים לומר ועל בריתך כו' דהא לאו בני ברית נינהו וצריך לומר אע"ג דלמ"ד המול ימול איתתא כמאן דמיהלי דמי אבל לומר ועל בריתך והקב"ה כורת ברית רק עם האנשים שנימולו ממש והתוי"ט בפ"ג בנדרים משנה י"א גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות שאלו הי"ג בריתות לומר לך שזאת המצוה גדולה כמו שנכרת ברית על הי"ג מדות שנאמרו למשה רבנו ע"ה ושם נאמר הנה אנכי כורת